משה חוגג: ברוכים הבאים לסוכה שלי, הסוכה הדיגיטלית הראשונה בליגה.
לינוי אשרם: מה דיגיטלי פה?
חוגג: הסוכה עשויה ממטבעות דיגיטליים ודמעות של אוהדי בית"ר. הסיבה שהזמנתי את כולכם היא שכל אחד מכם מצטיין בתחומו.
אלון מזרחי: חלקנו הצלחנו מאוד רק בסין.
ערן זהבי: חלקנו שיחק בליגה ב'.
מזרחי: הרמה שם יותר גבוהה מסין, ובהרבה.
זהבי: האווירון, כאן מגדל הפיקוח, התנתקת מהמציאות. תנחת לאט ובזהירות.
חוגג: לא בשביל זה אני מארח אתכם, אני צריך עצות איך להוציא את בית"ר מהבוץ. ואיפה מוצאים קונה.
עמי דדאון: לא יעזור לך כלום, גם אם תתפלל.
ארטיום דולגופיאט: גם אם תעשה חמש סלטות באוויר, זה נגמר.
אשרם: משה, הפלת את הסרט ויצאת מהתחרות.
אורי ששון: גם בחלוקה למשקלים, המצב רע.
עודד קטש: אני פנוי לאמן אם אתה צריך.
חוגג: באמת?
קטש: לא.
חוגג: אז מה עושים?
אשרם: בינתיים בואו נאכל.
מזרחי: את מתעמלת אמנותית, אתן לא אמורות לאכול.
אשרם: בדיחה יפה ולא חרושה בכלל. תכף תגיד גם שכולנו רוסיות.
ששון: אם האוכל לא יגיע בקרוב, אני ארד לקטגוריית המשקל של שירה ראשוני.
חוגג: סבלנות, הוא בדרך. הבישול איטי.
קטש: בפעם האחרונה שאמרת בישול איטי, בית"ר סיימה אצל נאמן.
דדאון: בזמן שאני מחכה לאוכל יכולתי לזכות בעוד שתי מדליות ולשבור שני שיאי עולם בשחייה.
דולגופיאט: לא אכלתי מאז שנחתי בארץ. אני כל היום בטקסים. אצל הנשיא, אצל ראש הממשלה, שר הספורט, ראש העיר, אפילו ועד הבית אירגנו לי קבלת פנים. כמה אפשר?
חוגג: הלוואי שלי יעשו טקס יום אחד.
מזרחי: אולי אם יהיה "הבעלים שהתראיין הכי הרבה".
זהבי: מיקרופון הזהב.
חוגג: שמח שאתם מסתדרים פתאום.
זהבי: גרמת לנו להתאחד. מאז ירדנה ועפרה לא הייתה יריבות כזאת.
מזרחי: תכלס ערן, אני ואתה בחוד מביאים את ישראל למונדיאל?
דדאון: גם אם הנבחרת תתמודד לבד במוקדמות, היא תסיים במקום השני.
ששון: תלמדו מהג'ודו, אליפות כל חודשיים. ככה אולי תגרדו משהו.
קטש: תנסו לחלק את הכדורגל למשקלים גם.
דולגופיאט: או לפטר את המאמן.
זהבי: ניסינו, כבר לא נשארו מאמנים. רק אוסטרים.
דולגופיאט: ניסיתם אולי להתאמן ולהשקיע כמה שעות יותר?
חוגג: הצחקת אותי. מכיר את ירדן שועה? מתאמן בערך חצי ממך ומרוויח בערך פי ארבעה.
ששון: בתנאי שהוא בכלל מגיע לאימון.
חוגג: טוב, העצות לא שוות הרבה. נקווה שעו"ד יונגר יוציא אותי מזה ויקצץ לשחקנים מהמשכורת.
דולגופיאט: כמה הם מרוויחים?
חוגג: עדיף שלא תדע. באמת.
אשרם: כמה?
חוגג: ממוצע של 100 אלף בשנה.
אשרם: שקל?
חוגג: יורו.
אשרם: אני עוברת לכדורגל. תחשוב על זה, יכולת להיות חתום על מדליות זהב במקום קללות.
חוגג: סטארט-אפ גאוני.
דדאון: רגע חברים, אם הכדורגל כל כך כושל כאן, אז למה אנחנו מדברים עליו כל הזמן ולא על ענפים אחרים?
קטש: שאלה שאין עליה תשובה. כמו הביצה והתרנגולת.
זהבי: גם אני לא יודע.
מזרחי: אין לי מושג.
חוגג: לפחות יש משהו שכולנו מסכימים עליו. חג שמח.
