משפחתו של פיטר פלצ'יק לאחר הזכייה בארד
(צילום: שמוליק דודפור | עריכת וידאו: רותם שבתאי)
בבית המשפחה של פיטר פלצ'יק, הוריו איסר ולריסה ואשתו דניאל, המתינו כל הבוקר (שבת) במתח לקרב שלו במסגרת ההתמודדות המכרעת על מדליית הארד מול הנבחרת הרוסית.
טוקיו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
הם קיוו שאחרי האכזבה שחש בתחרות האישית, הפעם יסיים על הפודיום יזכה במדליה. פיטר סיפק יום מושלם, ניצח בכל שלושת הקרבות שלו, כולל ניצחון בניקוד זהב על טמרלאן בשאייב, מי שרק אתמול הדהים את טדי רינר וסיים עם מדליית הארד במשקל מעל 100 ק"ג.
אחרי שעות מתוחות, בני המשפחה צהלו בביתם בבאר יעקב ושמחו על הניצחון של פיטר, אחד מארבעה של הנבחרת מול רוסיה (1:4 בסיכום), שבסופו של דבר ישוב הביתה עם מדליה על צווארו.
דניאל פלצ'יק, אשתו של פיטר, אמרה לאחר הניצחון: "היום הזה השאיר אותנו במתח. ברגע שלא הלך לפיטר בתחרות והוא סיים שביעי, הרגשתי תחושת החמצה ואמרתי לאורן (סמדג'ה) המאמן 'יאללה, שיהיה בקבוצתי ויראה מה הוא מסוגל', ושמחתי שהלהבה שלו לא כבתה".
היא המשיכה: "ידעתי שהוא יצליח, זה היה רק עניין של יום אחד שלא הלך לו ואני חושבת שספורטאי לא נמדד על יום אחד, וכך גם יתר הספורטאים בנבחרת ישראל. היו להם תחרויות מדהימות ואי אפשר לקחת את זה מהם".
אמו של פיטר, לריסה, אמרה בעיניים נוצצות מאושר: "ההרגשה מדהימה. במקום להביא מדליה אחת, הם חוזרים עם 11 מדליות והארד הזה שווה זהב! זה החלום שלו כל חייו. הוא התכונן לזה כל החיים וזה השתלם".
אביו של פיטר, איסר, הוסיף בגאווה: "התכונה המיוחדת של פיטר זה שברגע הנכון הוא יודע להתעלות על עצמו ולמצוא את טיפת הכוח הנוספת שיש לו וזה מה שקרה היום. בתחרויות האישיות קרה מה שקרה וזה לא משנה, הם זכו במדליות והביאו כבוד לכל המדינה".
כעת, פלצ'יק מסמן מטרות לקראת האולימפיאדה בפריז בעוד שלוש שנים. "הלהבה בוערת ושלוש שנים יעברו במהרה, יש לו עוד לאן לעלות. הוא כל כך השתפר והניצחון עכשיו רק יקדם אותו עוד יותר אל היעד הבא", אמרה אשתו דניאל.
"בשבילנו גילי הייתה אלופה כבר מזמן"
בינתיים, גם במושב מזור, ביתה של משפחת שריר, צפו בהתרגשות והתלהבות בנבחרת הישראלית, ובייחוד בגילי שריר, שסיפקה יום קרבות ענק, כולל ניצחון כפול על מדליסטית אולימפית.
"אנחנו גאים, שמחים ומאושרים בשביל גילי ובשביל נבחרת הג'ודו ובשביל הצוות", אמר דני שריר, אביה של גילי. "ובשביל כל מדינת ישראל, עשו הישג מטורף, מדהים, ניצחו את אחת הנבחרות הטובות בעולם בקרב קשה, ומותח על מדליה. כל הכבוד, הלוואי שיהיו עוד הרבה כאלה".
המשפחה של גילי שריר צופה בה זוכה במדליית הארד וחוגגת יחד איתה
(צילום: עוז מועלם)
שי, אחיה של שריר התרגש: "אין על גילי, אין על ישראל, איזה לב, איזה מדינה". דני: "איזה נבחרת".
גם רותם אחותה הרעיפה שבחים: "נראה לי אנחנו היינו גאים בה עוד הרבה לפני ובלי קשר לתחרות בכלל, אנחנו יודעים איזה דרך מדהימה היא עשתה, וכמה היא לא ויתרה לאורך כל הדרך, אז בשבילנו היא הייתה אלופה כבר מזמן, אבל עכשיו טוב שהמדינה יודעת כמה מדהימה היא. אנחנו מאוד גאים בכל שאר חברי הנבחרת שנתנו בראש והיו תותחים".
דני: "היא לקחה את הנבחרת על הכתפיים עד לקרב המדליה, כל הכבוד, כל הכבוד. מדהים".
אימה של גילי, דנית, הצטרפה לשיחה ואמרה: "אם יורשה לי, כל זה לא היה קורה בלי מי שמלווה אותה מגיל חמש, נתי כפרי והמאמן האישי שלה, אייל בכר, וחוץ מזה כל הצוות עכשיו בנבחרת, המאמנים, התזונאי, הפיזיותרפיסט, המעסה, הפסיכולוג. זו הייתה דרך ארוכה, יש לה הרבה הרבה שותפים, אבל בסופו של דבר זאת גילי שעשתה את זה ומגיעה לה המדליה, היא שלה".
איך הרגשתם תוך כדי? זה היה קרב קשה מאוד
רז: "אנחנו קמנו בחמש בבוקר לראות את זה, היה מאוד מותח ומרגש, התרגשנו מכל שנייה שהיא הייתה על המזרן ואני רק רוצה להגיד שאנחנו מאוד מקווים לראות אותה גם בפריז".
רותם: "נכון, הלוואי".
כמה זה משמח היום אחרי כל הביקורות שהיו סביב הנבחרת?
דני: "הייתה ביקורת שאנחנו פחות התעסקנו בה, אבל אין ספק שהם עשו פה הישג מטורף ובעיקר על רקע הכישלונות הקודמים. ההפסדים הקודמים של כל אחד ואחד בתחרות האישית הצליחו להרים את עצמם, אני חושב שזו הלכידות הקבוצתית, הרוח, הגאווה הישראלית היכולת להתעלות ברגעים הקשים וכשאתה בא אנדרדוג ומראה ממה אנחנו עשויים. כל הכבוד לגילי, כל הכבוד לנבחרת, כל הכבוד לצוות, הישג מדהים, מטורף".
דנית: "גילי אנחנו אוהבים אותך, עם מדליה או בלי מדליה את הילדה האלופה שלנו".
"תמנע הייתה צריכה את הקבוצה כדי לנצח"
בירושלים, לורה, אימה של תמנע נלסון לוי, מי שהייתה חתומה באופן רשמי על הניצחון שהבטיח את המדליה על חשבון רוסיה, הייתה בעננים. "אני מרגישה בשמיים", אמרה נלסון-לוי. "זה אחרי ההפסד בכל הקרבות הראשונים שלה, עכשיו היא עשתה את זה והיא עלתה וחזרה גם כשהיה קשה, ולכן השם תמנע".
לורה נלסון-לוי, אמה של תמנע, לאחר הזכייה בארד
(צילום: אלכס גמבורג)
לורה המשיכה: "היא הייתה צריכה את הקבוצה ורואים איך הם עזרו אחד לשני. גילי, רז (הרשקו), כולם. הם עשו את זה כקבוצה. בספורט הזה בדרך כלל אתה כל כך בודד ופתאום הם ביחד עם כל התמיכה של שני מאמנים, והנה מגיע לנו. כל העבודה שלהם פשוט מדהימה, איזה פרצופים. אושר גדול".
"מגיע למדינה, זה היה מדהים, כל התהליך הזה", היא הוסיפה. "זה היה קשה, גם גברים וגם נשים. היה קשה והם סבלו ועכשיו הם חוגגים".
