אי שם באייטיז הייתה לבני לם ספריית וידאו שהוא ניהל. כמו קוונטין טרנטינו, רק בכדורגלן, וחצי מטר מהתחנה המרכזית בנתניה. עם כל הכבוד לפוסטרים של רמבו וג'ון טרבולטה, אנשים היו מגיעים לספרייה כדי להציץ מקרוב בבני לם, אולי גם לקבל חתימה. הוא היה הפוסטר. הוא היה הכוכב עם הפאלש והאגרופים המונפים אחרי גול. צעיר במקצת מחבורת מכנס לביא וגריאני, ודומה שגם מוחצן ורגשן יותר מהם. טיפוס שחי מהקהל, נטרף כשההמון שואג לעברו מטריבונת העץ בקופסה, רץ אל הגדר אחרי עוד גול של נתניה ועוד 15.
בשבת הוא הוריד מהמדף סרט אקשן עם קצת רומנטיקה, הכניס את הקסטה לווידאו, ולחץ פליי. תוך שנייה כל העיר חזרה לשנות השמונים. תוך שתי שניות אצטדיון היהלום הפך לקופסה. האטרף ביציעים היה מהסוג הישן. אפילו הילדים שבחיים שלהם לא ראו פאלש כהלכתו נדבקו בשיגעון ועטו פרצוף נוסטלגי.
במחצית השנייה, כשנתניה כבשה שני שערים בתוך שתי דקות והשלימה מהפך מול מכבי תל אביב, לם כבר לא רץ לטריבונה – הטריבונה רצה אליו. שני אוהדים דילגו מעבר לגדר והדביקו לו בוסה פלוס חיבוק רטוב. השופט הרביעי קלט וציין את זה בדו"ח. מה שלא יצוין בדו"ח, אבל ייחקק לעד אצל כל אוהדי מכבי נתניה, היא האנרגיה המיוחדת שהייתה במגרש. כולה ניצחון ליגה במחזור שישי – אבל למי אכפת. כולם יודעים שזו רק התחלה, שלך תדע כמה ההתלהבות תחזיק מעמד, שיבואו ימים שבהם העסק פחות יעבוד – אבל עכשיו תן לחגוג, הכדורגל חזרה העירה.
לדור הדיגיטלי אין סיכוי להבין את זה, אבל פעם בקלטות וידאו (קסטות קראנו להן לפני התערבות האקדמיה) של סרטים מושכרים הייתה מדבקה שביקשה מהלקוח להריץ את הסרט לאחור כדי שהבא בתור יקבל אותו בתחילתו. "Be kind please rewind" הופיע על כל סרט, גם בספרייה ההיא של לם. בשבת בני לא בא להיות נחמד; הוא בא לקחת, להסתער, לשרוט, להשתמש בכל הכלים והטריקים שלו כדי לנצח. בדרך הוא החזיר אותנו לאחור לסרט שהכי אהבנו לראות.
זהירות, אופוריה
ואחרי הנוסטלגיה והרומנטיקה כדאי להזכיר שלמכבי נתניה עדיין נותרו מספר בעיות. ההחלפה של ריימונד אטוולד בכוכב העבר הנתנייתי הזריקה לקבוצה התלהבות, אבל זו לא מטשטשת את הליקויים הישנים.
הבולט שבהם נוגע לחוליית ההגנה, שלפעמים נראית כל כך רכה ואוורירית עד שהחלוצים ממול לא קולטים שהם ניצבים חופשיים מול השוער. השילוב בין משחק לחץ גבוה בעיית מיקום חוזרת של רז שלמה ואיטיות של שיר צדק עלול להפוך למתכון קטלני כשנתניה תפגוש קבוצה עם חלק קדמי חד יותר מזה של מכבי ת"א במשחק האחרון. בני לם צריך ליהנות השבוע מהמחמאות, אבל הוא חייב להיזהר שההתלהבות לא תהפוך להפקרות שתשאיר את ההגנה הלא מתואמת שלו מול חלוצים כמו אלה שמשחקים אצל שתי היריבות הקרובות שלו, מכבי חיפה והפועל באר שבע. זה יכול להיגמר כואב מאוד.
שיפוט מהיר, הטמעה איטית
להטמיע את המערכת – איזה ביטוי נפלא זה. תודו, זה נשמע מקצועי, הייטקי, מעודכן. אתה זורק את הקומבינציה הזו לחלל האוויר ומיד כולם בטוחים שאתה יודע על מה אתה מדבר ואפשר להמשיך לישון בשקט. רק תנו זמן להטמיע את המערכת.
בחייאת, כמה זמן לוקח להטמיע את מערכת ה-VAR בכדורגל הישראלי? המהפכה יצאה לדרך אי אז במרץ 2019 (במשחק ליגת העל בין הפועל חדרה למכבי ת"א) ועד היום לא ניכרת שום התקדמות משמעותית בדרך העבודה עם שופטי המסך. חשבתם שהפיאסקו בכיכובו של גל ליבוביץ' לפני שבועיים ינער את האיגוד?! מספיק להסתכל על אביעד שילוח במשחק בין הפועל חיפה לנוף הגליל כדי לקלוט שהפאניקה עוד פה, וכנראה גם האינטריגות שמשפיעות על ההחלטה מתי אני מקשיב להמלצות שופטי ה-VAR ומתי לא. תנו עוד הצצה למכבי חיפה (מול הפועל ירושלים) שנהנית משער נפלא של דוניו שהיה חייב להיפסל (נגיעת יד של חוסה רודריגס) ותבינו שגם חוסר האחידות לא הולך לעזוב אותנו בקרוב. הוא מוטמע חזק ביחסי הכוחות.
עוד 3 קטנות לפני שנפרדים כדי לראות את קרב המוחות בין קלינגר לקומאן:
1. אז אופיר קריאף אמר ש"היריבה שהוא הכי שונא היא הפועל ת"א", ביג דיל! סוף-סוף כדורגלן מדבר כמו בנאדם ולא כמו מחולל קלישאות אוטומטי וכל הטהרנים מזדעקים.
2. ואפרופו, כל הטהרנים מוזמנים להתאסף בסלון ולהאזין בריפיט לעמיר נוסבאום מכריז אחרי הפסד: "אני גאה בבחורים".
3. מנחם קורצקי! אני מקווה שהבחורים גאים בו. בלי ציניות, מה שהוא עושה בהפועל חדרה זה שיחוק אמיתי.
