כשאלי אוחנה, הסמל הגדול של בית"ר ירושלים, חזר לבית וגן לפני חמש שנים כדי לשמש כנציג הבעלים של חברו הטוב אלי טביב, שהורשע בפלילים ונשללה ממנו זכות הניהול – הייתה אופוריה במועדון. אתמול אוחנה אסף את חפציו ממשרדו במתחם האימונים, ביומו האחרון בתפקיד היו"ר, ועזב את בית"ר במהלך המשבר הגדול ביותר בתולדותיה.
כאשר אוחנה עזב את עבודתו בתקשורת לטובת התפקיד בבית"ר, הוא ביקש מטביב לחתום על חוזה ארוך טווח של חמש שנים, כדי שזו לא תהיה אפיזודה קצרה, והתעקש לקבל ממנו ערבות אישית. בדיעבד, זה היה המהלך שהשאיר את אוחנה במועדון עד לסיום חוזהו, ואלמלא ההתחייבות האישית שהועברה גם למשה חוגג ספק אם היה שורד תקופה כה ארוכה בבית"ר.
אוחנה היה משוכנע כי יקבל מטביב עצמאות ניהולית ומקצועית, אולם הבין מהר מאוד שהגיע כחותמת גומי. טביב המשיך לשלוט בעניינים, כולל העברת הוראות למאמן בני בן־זקן, וזו עוד הייתה העונה הטובה ביותר של בית"ר בקדנציה של אוחנה, עם התמודדות עד לרגע האחרון בצמרת הגבוהה והפסד רק בגמר הגביע.
בקיץ של אותה עונה כבר נוצר נתק בין הצדדים. "אוחנה לא עמד לצידי במלחמה שלי נגד אותם אנשים שבאו אליי הביתה, נשארתי בודד במערכה", אמר מאוחר יותר טביב, שדרש מאוחנה לעמוד בפרונט התקשורתי אל מול מחאת האוהדים נגדו. באותו קיץ מכר טביב את בית"ר לחוגג, ובשלב מאוחר יותר התפייס עם אוחנה, והשניים חזרו להיות חברים.
חוגג קיבל מטביב את אוחנה בירושה, והוא שמח על כך כי הבין שהוא צריך לידו דמות חזקה ומוכרת על מנת לקרב אליו את האוהדים והספונסרים. אוחנה מצידו הקפיד לשמור על סטטוס ניהולי ולא מקצועי, אבל נתקל שוב בבעלים קפריזי שמקבל החלטות לבד - דז'ה־וו לתקופת טביב.
העונה הראשונה הייתה כושלת, וגם התירוץ לפיו חוגג הגיע ברגע האחרון לא תפס. בעונה שלאחר מכן חוגג הציע לאוחנה לשמש כמנהל מקצועי, אבל הוא סירב ולמשבצת הזאת נחת יוסי בניון, שמינה את רוני לוי למאמן. אוחנה התמקד בניהול המועדון ובמחלקת הנוער, ואילו בצד המקצועי הוא היה על תקן של יועץ ולא מקבל החלטות.
זאת הייתה העונה הטובה ביותר של בית"ר בעידן חוגג, עם המקום השלישי והזכייה בגביע הטוטו, אבל אחרי שהקבוצה עפה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית מול טאוטה האלבנית, חוגג פיטר את רוני לוי בלי להתייעץ עם אף אחד, לא עם אוחנה ולא עם בניון. המנהל המקצועי החליט לעזוב את התפקיד מיידית, אוחנה בלע שוב את הרוק ונשאר.
נגד לה פמיליה
בהמשך הגיעו סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, כשאוחנה היה אחד הממליצים להביאם, אבל הם כשלו והתפטרו בשלהי העונה. בקבוצה הוחתמו שחקנים עם חוזים גבוהים לטווח ארוך, בניגוד לדעתו של אוחנה, אבל חוגג לא ספר אותו והמשיך בשלו.
ואז הגיעה פרשת השייח' מאיחוד האמירויות. אוחנה הבין מהר מאוד שהוא היה תפאורה גם בסיפור הזה, כשהגיע לדובאי וראה מקרוב את המיצג שבדיעבד התברר כמפוברק לגמרי, והרגיש מתוסכל שהשתמשו בו לצרכים הללו. הוא טען בכל פעם מחדש שהוא רק שכיר ושיש בעלים מעליו שמקבל את ההחלטות, אבל הייתה ציפייה מאחד הסמלים הגדולים ביותר של המועדון לעשות מעשה על מנת לעורר את המערכת. לעמוד על הרגליים האחוריות מול החלטות שהוא ידע שאינן טובות למועדון. אלא שכמו במקרה של טביב, הוא חזר להיות אוחנה הדעתן רק לקראת הסיום, וזה היה מאוחר מדי ועלה לו באובדן קרדיט מחלק מהקהל.
אחד התפקידים הלא רשמיים של אוחנה היה לשמש גשר לאוהדים. הוא תמך במאבק של חוגג בגזענות במועדון, ובאוקטובר האחרון תקף בפעם הראשונה חזיתית את לה פמיליה בעקבות אירועי האלימות הקשים בבלומפילד.
"אני חלק מבית"ר ירושלים מגיל 12, מזוהה איתה והיא איתי לאורך כל הקריירה שלי, בכל תפקיד בו נשאתי", הוא פתח את דבריו. "בפעם הראשונה בחיי התביישתי להיות חלק מהמועדון. כולם שבויים בתדמית שלילית ובנזק מתמשך שגורמת קבוצת אוהדים עבריינית למועדון. זה התחיל מהעובדה שלא מרשים לאוהדים למחוא כפיים או לעודד שחקן רק כי הוא ממוצא מוסלמי ובנוסף משתיקים את היציע בכל רגע בו הוא על המגרש, גזענות ברמה הכי נמוכה והכי נחותה. נושא הגזענות הוא מבחיל, מקומם ומרתיח, אך החבורה הזאת של לה פמיליה הצליחה לייצר שיאי בושה, גועל ועבריינות גדולים יותר כאשר ביציע בבלומפילד הם הכו אוהדים, חבטו בהם על הרצפה, פצעו לוחם, פגעו בבחורה נכה ולקחו לה את הקביים, כל זאת כי הם היו חלק מהגוש שהתנגד לחרם העידוד על קאמסו מארה והקבוצה.
חוגג פיטר את רוני לוי בלי להתייעץ עם אף אחד. בניון החליט לעזוב את התפקיד מיידית, אוחנה בלע שוב את הרוק ונשאר
"הם בעיניי לא אוהדי בית"ר, אלה אויבי בית"ר, אלה שונאי בית"ר, חוליגנים זאת מחמאה עבורם. הגיע הזמן לומר – אנחנו לא רוצים אתכם, אנחנו לא צריכים אתכם, לא יכולים לסבול אתכם, תעזבו אותנו במנוחה. שלא יספרו לי סיפורים כמה דברים טובים הארגון הזה עושה, כל הדברים הטובים מתגמדים לאפס ביחס לתופעות כאלה במגרש. לה פמיליה הפך לשם נרדף לגזענות, אלימות, עבריינות ורוע, משהו שמבריח כל אדם נורמטיבי מלהיות חלק מבית"ר. אני חייב לומר, לא תמיד התבטאתי מספיק באופן נחרץ בעניין הזה, אבל הגיעו מים עד נפש".
אבוקסיס על הראש
בקיץ האחרון חוגג כבר לא שאל את אוחנה אם הוא רוצה להיות מנהל מקצועי, הוא פשוט מינה אותו לתפקיד – והכישלון המקצועי נופל גם על הכתפיים שלו. אוחנה בחר את המאמן ארווין קומאן ואחר כך שיכנע את יוסי מזרחי לעמוד על הקווים. חוגג לא באמת זז הצידה, למרות המעצר שלו וכתב החשדות העמוס שהוגש נגדו, ובסופו של דבר הוא זה שקיבל את ההחלטה הטובה ביותר העונה: ההחתמה של יוסי אבוקסיס על הראש של אוחנה, שכבר מינה את שרון מימר.
המהלך המשמעותי ביותר של אוחנה בחמש השנים האחרונות, זה שאולי הציל את בית"ר מירידת ליגה, היה בחלון ההעברות האחרון. אוחנה החליט לקחת את המושכות לידיים, לא לקבל את ההנחיות מרחוק של חוגג לערוך מכירת חיסול, ונאבק להשאיר את השחקנים בסגל. הוא היה זה ששם את האצבע בסכר ולא נתן לקבוצה לטבוע בדרך לליגת המשנה.
במקביל לעבודה שלו בבית"ר, אוחנה הפך לאחת הדמויות החזקות בהתאחדות כשמונה ליו"ר ועדת האיתור. הוא היה זה שבחר, המליץ וראיין מאמנים ומנהלים מקצועיים לנבחרות השונות. היום הוא חוזר לשוק העבודה אחרי שלא הותיר חותם במועדון נעוריו, ויש לו כמה אפשרויות: להמתין להתפתחויות בבית"ר, אולי יגיע רוכש שירצה אותו במערכת; לקבל תפקיד משמעותי בהתאחדות; או לשוב לתקשורת.
