יאיר קטן מדווח מקטאר
המלך ארתור: "אנחנו יכולים לעלות ולראות את הגביע שלכם?"
שומר צרפתי: "ברור שלא, אתם אנגלים!"
המלך ארתור: "אז מה אתה?"
שומר צרפתי: "אני צרפתי! למה אתה חושב שיש לי את המבטא השערורייתי הזה, מלך אידיוטי? אתם לא מפחידים אותנו, כלבים־חזירים אנגלים! לכו להרתיח את האחוריים שלכם, בנים של אדם טיפשי. לא רוצה לדבר איתכם יותר, מנקי אבוסים חסרי מוח. אמא שלכם הייתה אוגרת ואבא שלכם הסריח מסמבוק. לכו מפה, או שאמשיך להקניט אתכם".
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
על הדיאלוג הזה אחראית חבורת מונטי פייתון והוא בוטה ועובד גם אחרי שקיצרתי מעט כמה דברים שפחות עוברים בקריאה. הסצנה הזו מתוך "מונטי פייתון והגביע הקדוש" לוכדת בשנות השבעים מאות שלמות של מרירות. החבורה הדגישה והקצינה את התכונות שמייחסים באי הבריטי לצרפתים – התנשאות, זלזול, פחדנות וחוסר עידון – ובמקביל לא חסכה בביקורת פנימית על האנגלים בעלי תחושת הגדלות שלא מבינים מה עושה זר על האדמה "שלהם" ומרגישים חדורי שליחות לחנך ולשלוט.
העלבונות מסכמים את העימות בטירה. לא נורים חיצים, אין אילי ניגוח. השומר הודף את אבירי השולחן העגול בקללות מפורטות. זו גם הברקה. המלחמות האינסופיות בין אנגליה לצרפת מצאו את סופן בסופו של דבר, ומה שנשאר מהאיבה של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת הוא בעיקר לעג הדדי, עימות תרבותי שעדיין מפריד ביניהן, ריבים בסגנון של "מי טוב יותר". רבע גמר המונדיאל הוא הזדמנות נדירה לראות את זה גם על המגרש, שם ההכרעות בוויכוחים ברורות. אומות שמקדשות את הכדורגל, שמחפשות גאווה לאומית שתתפרץ דרך הספורט על חשבון האחרת, ילכו ראש בראש. מי יקניט חזק יותר?
העבר
זה יהיה המשחק ה־32 בהיסטוריה בין הנבחרות, שכבר ב־1923 נפגשו לראשונה באופן רשמי (ב־1906 היה 0:15 אנגלי בקטע חובבני, רק שבשתי המדינות לא שוכחים אותו). אבל יש סיבה טובה לכך שאתם לא מצליחים להיזכר באיזה קרב אימתני ביניהן במונדיאל – זה פשוט כמעט לא קרה, רק פעמיים, ובטח שלא במשחק נוקאאוט. אנגליה ניצחה 0:2 בדרך לזכייה ב־1966, עם צמד של רוג'ר האנט. ב־1982 הצמד היה שייך לבראיין רובסון – כולל שער אחרי 27 שניות בלבד – בדרך ל־1:3 אנגלי בבילבאו.
במונחים של כדורגל, זה שווה ערך לימי הביניים, היסטוריה עתיקה. בכל שאר המקרים צרפת ואנגליה הצליחו להימנע זו מזו איכשהו, ובכלל, בשנות האלפיים שיחקו ביניהן רק שבע פעמים, רובן במשחקי "ידידות" – לא מילה שמתאימה במיוחד לקשרים בין העמים. הפעם האחרונה הייתה לפני חמש שנים וחצי.
כך שרבע הגמר הזה לא מעלה זיכרונות דשא ישנים, והוא אינו פרק נוסף באגדה ספורטיבית ישנה. זה שמור למשחקים של אנגליה מול גרמניה. העימות הזה מזכיר את הילדים הקמצנים ביסודי שרצית להתערב איתם על ארטיק והם אמרו "בוא נתערב על כבוד" – רק עם בונוס עצום של תהילה במונדיאל. ביורוספורט ניסחו זאת היטב: "זו הפעם הראשונה שבה אנגליה וצרפת יצליבו חרבות במשחק נוקאאוט בגביע העולם". הבחירה ב"חרבות" מובנת. זה מה ששלפו אז, פעם, כששתיהן נלחמו באמת.
העקיצות
חימום האווירה היה מיידי, ברגע שהתברר שזו תהיה ההתמודדות ברבע הגמר. ב"ל'אקיפ" הצרפתי עקצו את ההמנון האנגלי, "אל נצור המלך", ועם תמונת ענק של קיליאן אמבאפה חוגג מול פולין, ירו את הכותרת: "אל נצור את המלך שלנו", בשילוב של אנגלית וצרפתית כדי שהעלבון לא ילך לאיבוד בתרגום. ב"מטרו" השיבו במשחק מילים משלהם, "הנה אנחנו באים", כשה־WE (אנחנו) האנגלי מוחלף ב־oui (כן) הצרפתי, וב"דיילי אקספרס" הוסיפו: "אנחנו מוכנים, תביאו לנו את הצרפתים".
אבל אלו קריאות קרב, לא זלזול. להפך. בשני הצדדים קיימת מודעות מאוד גדולה לסכנה, ולכך שמדובר ביריבה הקשה ביותר שנקרתה בדרכם עד כה בטורניר. בצרפת טוענים כי זו הנבחרת הכי חזקה שאנגליה העמידה זה זמן רב, בעוד התקשורת האנגלית עוסקת בשאלת ההתמודדות עם אמבאפה. הקשר פיל פודן טען שכיום הוא השחקן הטוב בעולם לצד לאו מסי.
אבל ישנו גם הבדל בדרך שבה הנבחרות יגיעו למשחק: צרפת היא אלופת העולם המכהנת ויש לה רק מה להפסיד. אנגליה היא היריבה הנחושה שנמצאת בקו עלייה מתמיד. לא תעלה? זה יהיה מובן, הרי צרפת תנצח. זו עמדה מצוינת עבור נבחרת איכותית להגיע ממנה.
על פי הדיווחים, גארת' סאות'גייט התכונן במיוחד למשחק הזה לאורך זמן רב, מבלי לדעת מתי ואיפה הוא יקרה. זה חלק מגישה מדעית ומקצועית חדשה של האנגלים, שמביאה תוצאות – למשל, במהלך הטורניר השחקנים אוכלים רק בצהריים את ארוחת הבוקר ומתאמנים בשעות מאוחרות יותר כדי שגופם יישאר בשעון אנגליה ויהיה ערוך למשחקי הלילה. ובהקשר הזה, טים דיטמר, ראש מחלקת המאמנים בהתאחדות, הופקד בשנתיים האחרונות על מעקב צמוד אחרי נבחרת צרפת לבדה, ובבוקר שאחרי העלייה לרבע הגמר ערך תדריך מפורט לצוות המקצועי.
עוזר המאמן סטיב הולנד רמז שאמבאפה יקבל יחס מיוחד, בניסיון לדחוק אותו לאחור ולהפעיל עליו לחץ, בסגנון דומה לרעיונות של ז'וזה מוריניו. "יש לאמבאפה כוחות־על", אמר הולנד, "ואנחנו צריכים להשתמש בהם נגדו". אפשרות קיימת היא חזרה לשלושה בלמים, כשקייל ווקר כבלם הימני ולידו קירן טריפייר באגף ישמרו יחד על אמבאפה. כחלק מהדם הרע שזורם שם, שחקן העבר הצרפתי פרנק לבף כבר הביע את דעתו על הרכות של טריפייר: "נגד סנגל ראיתי שהוא התבכיין שמישהו דרך לו על האצבעות. עושים מזה ביג דיל ובודקים שאתה בסדר. בזמני פשוט המשכנו לשחק".
7 צפייה בגלריה
האוכל הבריטי הוא אחת הנקודות השנואות על אניני הטעם הצרפתים. תיירי הנרי מול סול קמפבל
(צילום: AP)
צרפת מודעת להכנות המיוחדות לאמבאפה, האיש שכבר כבש חמישה שערים והוסיף שני בישולים, ושלשום הוא לא התאמן עם הנבחרת, רק ערך אימון שחרור אישי כדי להוריד מהעומס. הם בטוחים בו, וביכולת של שלישיית הקישור המעולה לשלוט במגרש ולסייע לו. אנטואן גריזמן, אדריאן ראביו ואורליאן צ'ואמני היו אדירים עד כה.
הפואטיקה
"היחסים בין אנגליה לצרפת לא מצליחים באופן עקבי להשתחרר מהעימותים והיריבות של העבר, עד כמה שהם רחוקים", כותב ההיסטוריון ריצ'רד דייויס. "הזיכרונות ממשיכים להשפיע עד היום בזירה הדיפלומטית וגם זו העממית". זה בא לידי ביטוי בכל היבט, למשל סביב הברקזיט, וגם בדברים שנראים שוליים.
לדוגמה: בימים האחרונים, לקראת המשחק, נוצרה סערת רשת קולינרית. העיתונאי הצרפתי ג'וליאן דואז נחרד לגלות בבית קפה אנגלי מרשת "קאווה קפה" שבו אכל, שהמקום מגיש קרואסון ממולא באצבעות דגים מטוגנות וגבינה. האוכל הבריטי הוא אחת הנקודות השנואות על אניני הטעם הצרפתים. דואז צייץ: "למה נראה שהבריטים נחושים להרוס כל דבר מקודש?" הרשתות החברתיות נכנסו למצב מלחמה. ברשת השיבו כי מדובר באחד המוצרים המבוקשים ביותר בתפריט, והעיתונאי האנגלי מייק בירד ענה לביקורת בסגנון ג'ואי מ"חברים": "אצבעות דגים זה טעים, קרואסון זה טעים, אז מה הבעיה?"
הבעיה היא שכל דבר שצרפתי או אנגלי יעשה – בספורט, במטבח, בתרבות – ייתפס בצד השני כגס ולא ראוי. והם מתים על זה. הסופר הצרפתי ז'וזה־אלן פראלון אף כינה את האנגלים "האויבים היקרים ביותר שלנו". במונדיאל, לעיני כל העולם, יש ל־11 שחקנים מכל צד להראות לערב אחד מי באמת טובה יותר.
