שני חברים בני 23 מירושלים ואשדוד מטיילים יחד בעולם. בימים אלה הם שוהים בהונג קונג, רגע לפני גיחה ליפן. זה חלק כמעט בלתי נפרד מההוויה הישראלית של צעירים בגילם, אבל הטיול אחרי צבא של השחיינים תומר פרנקל ודניס לוקטב שונה מאוד. פרנקל סיים שנה שלישית במכללות באינדיאנה, לוקטב סיים שנה שנייה בלואיוויל, ועם כל הכבוד לאליפות העולם בפוקואוקה שעומדת בפתח, שניהם רואים את מגדל אייפל באופק – הם כבר קבעו את הקריטריון האולימפי לפריז 2024, עוד תחנה עתידית במסע הארוך (פרנקל ב-100 מ' חופשי ו-100 מ' פרפר, לוקטב ב-200 מ' חופשי). ולמרות בדידותו הנצחית של השחיין, שנלחם לבדו במים מול יריבים, שניהם מאשרים יותר מפעם אחת בראיון שהם אף פעם לא לבד – כי יש להם אחד את השני.
במסגרת הטיול שלא נגמר, הריאיון נערך בכלל בבריכה במכון וינגייט רגע אחרי עוד אימון, הזדמנות בשבילם להיות קצת קל"ב אחרי שנה שלמה בארצות הברית. "החברים והמשפחה בגישה של 'בוא ניפגש', אבל יש לנו מטרות, אליפות עולם, אני בא הביתה בשישי בצהריים וחוזר לפה בשבת בערב", אומר לוקטב.
היה הכרחי עבורכם לצאת לקולג'?
לוקטב: "במצב בו אנחנו נמצאים כרגע, כן. אני אישית לא רציתי ללכת למכללות, אבל לא הייתה לי ברירה כל כך. כל החברים שלי יצאו ולא היה לי בעצם עם מי להתאמן כאן. הדורות מתחלפים, כבר הרגשתי יותר מדי מבוגר. כל אחד צריך לעשות את זה כי אין לנו כאן בארץ מערכת שתומכת בלימודים וספורט ביחד. אין מצב שאתה עושה את זה, אלא אם אתה פורס את זה ל-8 שנים. זה קשוח".
דייב מארש האמריקאי, היועץ המקצועי של איגוד השחייה מ-2016, עוזר לכם גם שם?
פרנקל: "הוא פותח אותנו להזדמנויות חדשות ויוצר קשרים עם מאמנים בעולם. הוא מייעץ איפה שאפשר ונמצא בקשר עם המאמנים שלנו".
לוקטב: "אנחנו פוגשים את דייב בתחרויות בארה"ב. הוא היה כאן בתחרות הקריטריונים ויהיה איתנו באליפות העולם. במכללות אנחנו הרבה חבר'ה ישראלים ואנחנו רואים אותו שם".
כשהגיע לארץ, הוא דיבר על מדליה אולימפית בפריז 2024.
פרנקל: "קודם כל צריך שתהיה מערכת יותר טובה מסביב. לא בהכרח השחייה, כל הספורט הישראלי צריך לכבד את הספורטאים והספורט ולתת את המעטפת שצריך. אני לא אומר שאין, אבל יש מקום לשיפור, במיוחד אחרי שאנחנו באים מארה"ב ואפשר לראות את ההבדלים. חלוקת השעות בבריכה זה מה שיש, אני לא רוצה להשקיע בזה אנרגיה. צריך ללמד שמגיל צעיר לוקח זמן להשיג את מה שאתה רוצה וללמוד מאחרים, מהסביבה שלך".
לוקטב: "תומר צודק לגבי המעטפת. אני עברתי לאקדמיה בגיל 13, לבריכה המטורפת פה, והיו לי תנאים טובים, אבל רוב הילדים באגודות מתאמנים בתנאים מאוד קשים. כשאני חוזר לשחות באשדוד זה נורא. המים חמים, אני חולק מסלול עם איזה סבאל'ה. זה לא אמור להיות ככה, במיוחד ברמות האלה. אין מספיק בריכות, אין מה לעשות. בריכה של 50 מטר פה וארבעה ענפים חולקים אותה (כדורמים, שחייה, שחייה אמנותית וטריאתלון) כבר עשר שנים.
"אני שמח שיצאנו מפה ושיש לנו את המעטפת שלנו בקולג'. אנחנו רק שעה נסיעה אחד מהשני, ואם יום אחד תראי את המתקנים שיש לכל אחד מאיתנו באוניברסיטה, אם נחבר אותם זה יותר ממה שיש לנו בכל הארץ. מתקנים הרבה יותר מרשימים, לא רק שחייה, הרבה ענפים. זה לא רק ארה"ב. היינו בהונגריה ובהולנד, ראינו איך דברים נראים שם. פה אני מרגיש שמחכים לנס. המדליות האולימפיות שהיו לנו עד עכשיו וגם השחיינים בנבחרת זה נס".
פרנקל: "אני לגמרי מסכים עם המילה נס. אם אין תנאים לא נדע לממש את הפוטנציאל שיש לנו. יש כישרונות בשחייה הישראלית, אבל אם לא נדע לפתח אותם זה ירד לטמיון".
החזרה לארה"ב
פרנקל עוצר לרגע לחשוב כשנשאל על חילופי המאמנים התכופים בנבחרת, דבר שהמשיך לקרות גם מאז תחילת הפרויקט האמריקאי – ארבעה מאמנים בשש שנים, וגם כעת המצב באיגוד לא מזהיר, עם רעש סביב היו"ר, שחיין העבר מיקי חליקה, והעובדה שאין מנכ"ל קבוע. "זה לא הכי פשוט, בואי נגיד את זה ככה, כשאין יציבות", מודה פרנקל. "השנה גם דניס וגם אני החלטנו שאנחנו חוזרים לארה"ב וממשיכים את התוכנית שאנחנו עושים בקולג'ים, לא מתוך אמונה שמה שיש בארץ לא טוב, אלא כדי להיות יותר עקביים, לשמור על הביטחון שבאנו איתו".
לוקטב: "אני עברתי לאקדמיה בגיל 13, לבריכה המטורפת פה, והיו לי תנאים טובים, אבל רוב הילדים באגודות מתאמנים בתנאים מאוד קשים. כשאני חוזר לשחות באשדוד זה נורא. המים חמים, אני חולק מסלול עם איזה סבאל'ה"
היה לכם קשר טוב עם אהוד סגל, שעזב את תפקיד המאמן הלאומי. במקומו הגיע מטעם מארש טום ראשטון.
לוקטב: "בשנה שעברה חזרתי לפה באפריל כי ידעתי שאהוד כאן. הוא מכיר אותי. השנה החלטתי לחזור לפני התחרות בגלל כל השינוי הזה, שהיה גם צפוי. האם השינויים האלה מקשים? זה מרגיש טיפה בלגן. מצד שני, אנחנו לא צריכים לבוא ולהתאמן כל אחד בתוכנית אחת, כי אנחנו רגילים כל אחד למשהו אחר. אחת המטרות של אמיר טיטו (מנכ"ל איגוד השחייה לשעבר, ס.א) וגם של אהוד הייתה להפוך אותנו ליותר עצמאיים ביציאה לקולג'ים, וזה קרה, זה מתבטא פה וזה עובד לנו. אני לא חושב שמה שקורה באיגוד יכול להשפיע עלינו כרגע".
פרנקל: "מן הסתם זה לא מצב אידיאלי. גם אהוד וגם אמיר הרימו פה מערכת מאוד טובה, היו מנטורים. רעשי הרקע מסביב לא מעניינים כל עוד אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, יש לנו את המאמנים מהקולג'ים ואחד את השני".
ותהיו יחד גם בפריז. אגב, שניכם שחיתם מהר יותר משיאו העתיק של נמרוד שפירא בר אור בימי החליפה ב-100 מ' חופשי.
פרנקל: "תמיד כיף לשבור שיאים, לא משנה אם חליפה או לא. אני חושב שיותר חשוב למי אתה שובר את השיא. בסופו של דבר, אנחנו שואפים לתוצאות יותר טובות ממה שעשינו כרגע וזו רק אבן דרך".
לוקטב: "שנינו יותר התמסרנו לתוכנית שלנו בקולג' ובאנו לפה מוכנים, עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות. לפני המשחה ידעתי שהשיא הולך להישבר השנה. כבר דיברנו שנה שלמה שאנחנו צריכים לעשות אותו".
טוקיו 2020, אולימפיאדה ראשונה שלכם. די טראומתית, לא?
פרנקל: "כן, בזמן הקורונה זאת לא חוויה אולימפית אידיאלית, אבל עדיין היה מאוד מרשים. כל מה שהיפנים הרימו היה ממש מטורף. תנאים טובים. לפריז נבוא עם יותר ניסיון ויותר יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ולמה לצפות. מן הסתם, אני רוצה חוויה אחרת".
לוקטב: "זאת הייתה אולימפיאדה היסטורית. אני מאמין שפריז רק תיתן חוויה יותר טובה, ניהנה יותר ונוכל להשוות. אחרי פריז נגיד לך (צוחק)".
אתם רגע לפני אליפות עולם רביעית שלכם בבוגרים, כשאתם רק בני 23.
לוקטב: "לראשונה טסנו ישר אחרי אליפות אירופה לנוער שישראל אירחה ב-2017. בסופו של דבר שלחו אותנו לשם ללא קריטריון, כשחיינים צעירים. ראינו, חווינו, למדנו. אחרי שלוש אליפויות עולם שהיינו בהן, אנחנו מספיק מנוסים ויודעים מה מצפה לנו".
פרנקל: "זאת תחרות מאוד ארוכה, מעייפת. אני חושב שהמפתח זה לדעת לנהל את האנרגיה כמו שצריך. יש ימים שלא עושים כלום ויש ימים שמתחרים פעמיים-שלוש. היו לי חצאי גמר כבר בשתי אליפויות עולם, חוויה טובה, כיף להתחרות ברמות האלה".
אין זמן לנוח
על הנייר זה נשמע כיף – נסיעות לכל העולם, חוויה שונה במכללות, השתתפות באולימפיאדה. אבל הריחוק מהמשפחה והדרישות הגבוהות גובים מחיר מנטלי לא קל - והרצון של האיגוד העולמי להעמיס בתחרויות כדי להדביק את הפער שיצרה הקורונה גורם לעומס כבד בלו"ז. "היו לי בעצם כמה שנים בהן לא עצרתי לרגע, שלא הייתה לי פגרה, לא נחתי", אומר לוקטב. "קשה לחזור ישר אחרי אליפות אירופה למכללות, כי במכללות מעמיסים. זה השפיע עליי".
פרנקל: "לפעמים מרגישים שחוקים, למשל במשחים בהם אין שום רעב, אין התפוצצות מבפנים. לא היה לי את זה בסוף השנה שעברה. לפעמים באתי לאימונים בחוסר חשק. צריך לדעת מה לעשות כדי לצאת מזה, להוריד רגל מהגז"
פרנקל: "הלו"ז עדיין לא לגמרי מסודר. יש לנו אליפות עולם בדוחא בפברואר, משהו די יוצא דופן בשנה האולימפית. בשנה שעברה החלטתי שאני לא נוסע לאליפות אירופה, לקחתי הפסקה".
קרישטוף מילאק ההונגרי, חבר שלכם מתקופת הנוער, סיפר על הקושי הנפשי והמתח והחליט לא להשתתף באליפות העולם. אתם מזדהים איתו?
פרנקל: "אני לא יודע בדיוק מה הוא עבר, אבל יכול להעריך שכל הציפיות והלחץ יכולים לחדור לטופ של הטופ. אם ההרגשה היא שאתה ברחוב חד סטרי שלא מוביל אותך לשום מקום, זה מה שצריך לעשות. לפעמים מרגישים שחוקים, למשל במשחים בהם אין שום רעב, אין התפוצצות מבפנים. לא היה לי את זה בסוף השנה שעברה. לפעמים באתי לאימונים בחוסר חשק. צריך לדעת מה לעשות כדי לצאת מזה, להוריד רגל מהגז".
לוקטב: "גם אדם פיטי וכיילב דרסל כתבו משהו דומה. אני מבין אותם, מאיפה זה בא. אני מאמין שאחרי הקורונה הייתה להרבה שחיינים נפילת מתח. מנוחה נחוצה עכשיו, במיוחד שהשגתי את מה שהייתי צריך. אחרי אליפות העולם יש בדיוק את הזמן המתאים הזה".
פורסם לראשונה: 09:16, 22.07.23
