דני קרסנוב, אתה יכול לעצום את העיניים ולהיזכר בפרטים של הבוקר הגדול שלך בתחילת אוגוסט 1992, באצטדיון האולימפי באתלטיקה בברצלונה?
"בוקר לא פשוט. רק שנה לפני כן עליתי ארצה וכבר אני מייצג את ישראל באולימפיאדה. עוד לא הייתי סגור על המטרה שלי ואת מי בדיוק אני מייצג. הכול קרה כל כך מהר. רק אחרי התחרות קראתי בעיתון שהבאתי את ההישג הכי גדול של גבר ישראלי באתלטיקה באולימפיאדה. לא היה לידי מאמן או מישהו אחר שידבר איתי על ההישג. רק אחר כך עיכלתי".
"המסלול המהיר": המדור של אבינעם פורת
תחשבו על הסיטואציה הזו בפרספקטיבה של שתי נקודות זמן. זה מתחיל ב-1992 בגנואה שבאיטליה, אליפות אירופה באולמות. מקום שלישי ומדליית ארד לקונסטנטין סמיונוב (חבר העמים של מדינות ברית-המועצות לשעבר) עם 5.60 מטר. מקום 17: יבגני (לפני שקראו לו דני) קרסנוב בהופעת בכורה במדי ישראל, חצי שנה בלבד אחרי שעלה לישראל ממוסקבה. התוצאה שלו: 5.15 מטר.
6 צפייה בגלריה
"לא היה לידי מאמן או מישהו אחר שידבר איתי על ההישג. רק אחר כך עיכלתי". קרסנוב
(צילום: עוז מועלם)
השנייה מתרחשת במבחנים הישראליים בקפיצה במוט לקראת אולימפיאדת אטלנטה 1996. אצטדיון הדר-יוסף לעיני קהל של בודדים, למרבה הצער. במקום הראשון סמיונוב (ההוא ממדליית הארד בגנואה, ועכשיו כבר עולה חדש לישראל) עם 5.76 - שיא ישראלי חדש. במקום השני קרסנוב (5.65). שניהם השיגו את הקריטריון. בנקודה הראשונה אנחנו מקבלים הצצה ראשונה למה שישראל עומדת לחוות, בשנייה פסגה מקומית. בין לבין מגיע הרגע שאיתו פתחנו: הגמר הראשון של ישראלי בתחרויות האתלטיקה האולימפיות לגברים. 30 שנה מלאו להיסטוריה הזו.
"יכול להיות שזה גורל"
מדהים, אבל בתחילת שנות ה-90, לפני התפרקות ברית המועצות, הרוסים נהנו מקהילה גדולה של אתלטים ומומחי קפיצה במוט יהודים. צירוף מקרים? לצד קוסטה שייצג את חבר המדינות (ואחר כך את אוזבקיסטן), פעלו שני מאמנים דגולים - האחים ואלרי ז"ל (שאימן בהמשך את אלכס אברבוך ותרם משמעותית לקידומו) ופאבל קוגן, מאנשי המקצוע הטובים בעולם. שניהם עלו ארצה והובילו מהפכה של איכות.
אני אומר לדני, שמאמן עכשיו בהדסה נעורים בזמן שסמיונוב מכהן כראש יחידת הקפיצה במוט באיגוד האתלטיקה, שאיני מאמין בשובה של אימפריית הקפיצה במוט בישראל. ספק אם נזכה שוב בעומק כזה כפי שיצרו השניים ואיתם אלכס אברבוך, במציאות שבה ישראל לא נהנתה כבר זמן רב ממתחרה בעל שיעור קומה. קרסנוב דווקא מאמין ("בוא ניתן לזמן לעשות את שלו"), אבל השאלה היא איך יצליחו לגייס מועמדים מוכשרים, כשברקע לא נראה בארץ שום אופק לקופץ במוט בעל שיעור קומה.
דני, איך קורה שבעולם כל כך גדול שני יוצאי נבחרת חבר המדינות נפגשים במדי מדינה אחרת?
"יכול להיות שזה גורל", אומר דני.
קוסטה: "לא מוצא הסבר אחר, בטח גורל".
קרסנוב: "זה היה מקרי. בכלל, כשהגעתי לארץ ב-1991, עוד לא ידעתי הרבה על יהדות. במוסקבה בכלל קראו לי יבגני ברמן. לא היו כאן הרבה תנאים להצלחה, אבל זה עבד לטובתנו".
"רק אחרי התחרות קראתי בעיתון שהבאתי את ההישג הכי גדול של גבר ישראלי באתלטיקה באולימפיאדה. לא היה לידי מאמן או מישהו אחר שידבר איתי על ההישג. רק אחר כך עיכלתי"
היה כבוד הדדי ביניכם?
קרסנוב: "נתנו רספקט, אבל בקשר להצלחה הספורטיבית זו הייתה מלחמה ממש. כמו שכל תחרות ספורט היא מלחמה".
איך הרגשת, ספורטיבית, בעלייה המפתיעה של אלכס אברבוך על הפודיום באליפות העולם בסביליה ב-1999, חודש אחרי שקיבל אזרחות ישראלית?
קרסנוב: "אחרי ששמעתי עליו כל כך הרבה, ידעתי שהוא חזק מאוד. הוא היה אחרי זכייה באליפות אירופה עד גיל 23 בקרב-7, עם הרבה יותר מ-8,000 נקודות. אני כבר הייתי לקראת הפרישה. בגלל המצב הכלכלי חשבתי לפרוש לפני אולימפיאדת סידני 2000, אבל בסוף שוכנעתי להישאר והשתתפתי באולימפיאדה השלישית שלי. כחברי המשלחת הישראלית בסביליה, שנינו גרנו בחדר אחד במלון. אלכס היה סגור ומופנם, אבל הבנתי שיש לו מוטיבציה אדירה. רק לא חשבנו שהוא יגיע עד לפודיום עם מדליה ישראלית היסטורית ראשונה".
6 צפייה בגלריה
6.8.92: קרסנוב עולה לגמר האולימפי - ויודע בשביל מי עשה זאת
(צילום: מתוך "ידיעות אחרונות")
איך עושים מדליה
קרסנוב (52) הוא אחד הכוכבים הכי לא מוערכים שהיו בספורט הישראלי לדורותיו. חלק קריטי בשרשרת, המסע המתמשך גם עכשיו למדליה ישראלית ראשונה באתלטיקה אולימפית. אסתר רוט-שחמורוב הקדימה אותו בגמר 100 מטר משוכות במונטריאול 1976. הוא פתח את השער גם לגברים הישראלים.
אם היו מעניקים ניקוד לפי תוצאות בתחרויות אולימפיות ועולמיות (לא אירופיות, שם אברבוך היה ענק עם שתי מדליות רצופות), דני היה יכול להתחרות בו בענייני הישגיות. לא בתוצאות, כי אלכס הציב 5.93 מטר, שיא שיישאר לעוד שנים רבות - אלא במעמדים שאליהם הגיעו. דני העפיל לשני גמרים בשלוש אולימפיאדות, לגמר אליפות עולם אחת משלוש אליפויות, וסיים שביעי באליפות אירופה. ענק של ממש בקנה המידה שלנו.
למרות שהוצפת ברגשות בברצלונה, גם הרגשת אושר?
"אחרי שהבנתי שעליתי לגמר, הייתי נרגש מאוד. בסוף הייתי חצי מאושר, כי יכולתי לעשות יותר ואפילו לזכות במדליה עם ההתפתחויות בגמר".
סיימת שמיני עם 5.40. היית רחוק 40 ס"מ מהרוסים טראסוב וטרדניקוב שקבעו 5.80, בעוד הספרדי גרסיה זכה בארד עם 5.75. אתה לא מגזים?
"קודם כל, מקסים טראסוב היה חברי לנבחרת הנוער באתלטיקה של חבר המדינות. בתחרות הגמר עצמה סרגיי בובקה האגדי פסל בגובה ההתחלתי שלו ועף מהתחרות. סגן אלוף העולם בתקופה ההיא, ההונגרי אישטוון בגיולה, הסתפק ב-5.20".
אז איך משיגים מדליה אולימפית?
"משימה לא פשוטה. בוועד האולימפי של אז שלטו הביורוקרטיה והפוליטיקה. ידעו שיש מצב שאגיע לגמר, אבל לא חשבו שצריך להיות איתי מאמן כמו שיש היום. מינו את דודיק קושניר ז"ל למאמן שלי, למרות שלא היה לו ידע במקצוע. הוא היה מאמן מצוין בקפיצה משולשת שאימן את רוגל נחום, וגם מאמן בקפיצה לרוחק, אבל לא מוט. כשאתה מגיע לתחרות בסדר גודל כזה בטוח שתיתקל בבעיה כזו או אחרת, ואז אתה צריך את המאמן שילחש את הפרט שיעשה הבדל. זה היה אמור להיות אריה רוזנווייר, המאמן שהביא אותי לארץ ואימן במשך כל התקופה, אבל בחרו בצורה שרירותית לוותר עליו".
"בגלל המצב הכלכלי חשבתי לפרוש לפני אולימפיאדת סידני 2000, אבל בסוף שוכנעתי להישאר והשתתפתי באולימפיאדה השלישית שלי. כחברי המשלחת הישראלית בסביליה, שנינו גרנו בחדר אחד במלון. אלכס היה סגור ומופנם, אבל הבנתי שיש לו מוטיבציה אדירה. רק לא חשבנו שהוא יגיע עד לפודיום עם מדליה ישראלית היסטורית ראשונה"
איזו בעיה הייתה? התרגשות?
"בוודאי, איך אפשר בגיל 22 ובלי ניסיון בצמרת שלא להתרגש מגמר אולימפי? לרוע המזל, נשבו רוחות עם כיוונים מתחלפים. מאחר שלא היה לי ייעוץ, התחלתי את ההרצה רחוק מדי. כשלא עברתי, היה מאוחר מכדי לתקן".
"לא אהבתי את המקצוע, הייתי בורח מאימונים"
קרסנוב לא ידע שהוא פוטנציאל להפוך לספורטאי משמעותי. כשהיה בן 10, בכיתה ד', הגיע לבית הספר המוסקבאי מומחה לגיוס קופצי עתיד (המלצה לאיגוד האתלטיקה שלנו). זה היה רוזנווייר היהודי, שהפך את דני לקופץ במוט. "האמת היא שרציתי להיות הכל חוץ מקופץ במוט. קופץ משולשת, קופץ למרחק, אבל לא במוט", הוא מסביר. "לפעמים הייתי בורח מאימונים, כי לא אהבתי את המקצוע - עד שהגיעה תחרות ילדים שבה ניצחתי עם 3.20. באותו רגע הכול השתנה. בגיל 17 כבר עברתי 5.40, ואז התחילו הדיבורים על ישראל".
מה ידעת על המדינה?
"מעט מאוד, ממש זרמתי. לפני כן, ידעתי שאני יהודי בזכות אמי ורה ז"ל, אבל לא הבנתי את המשמעות של זה. החלטתי ללכת עם זה. אחר כך התברר שפותחים מועדון בירושלים בשם הפועל גבעת-רם, ושישראלי בשם ויקטור בוביס היה בקשר עם המאמן שלי. החיים בבית ברוסיה לא היו פשוטים. כמעט לא הכרתי את אבא שלי, שהיה נוצרי ועזב בילדות. אמי התחתנה עם יהודי והם חיו ביחד 20 שנה, עד שנפטר. גרתי אצל סבתי. כל יום הייתי נוסע לאימון שעה וחצי לכל כיוון. אם אתה אומר שאלכסנדר אובארוב, שוער מכבי ת"א בעבר, סיפר שאלה בדיוק היו החיים שלו באותו זמן, אני בהחלט מבין. לא היה הרבה לעשות, לא היו טלפונים סלולריים. אז מה היינו עושים? הייתי מביא ספר לכל נסיעה וגומר אותו עד סוף היום. ככה היה עד שהגעתי לישראל".
התחרות הראשונה במדי ישראל הסתיימה עם תוצאה של 5.15. איך תוך חצי שנה הצלחת להגיע ל-5.60, ועוד באולימפיאדה?
"בהתחלה גרתי בירושלים, שהיא עיר מעולה לספורטאי בתנאי מזג האוויר שלה. במשך החודשים שם, הגוף התרגל. עוד לפני שיצאתי לברצלונה עשיתי 5.60, ככה שהייתי מוכן".
כיום יש לו ילד בן 23 וגם תינוק בן שנה, תאי ("הלוואי שיהיה דופלנטיס הבא, יש לו נתונים") מנישואיו השניים לזויה פאנה, ספרינטרית לשעבר שאביה, אנטולי ז"ל, היה אלוף העולם בשייט. קרסנוב עובד כמהנדס חשמל בחברת החשמל, תפקיד שקיבל בהמלצת יורם אוברקוביץ' ז"ל, לשעבר יו"ר הוועד האולימפי ויו"ר ועד עובדי חברת החשמל. באחרונה הגעגועים למזרן הקפיצה עזים, אולי בגלל הסופרסטאר השבדי ששינה את הענף, אבל קרסנוב יתנחם בתרומה לגידול דור העתיד של ישראל.
