בכר: "עשינו את מה שהיינו צריכים"
(צילום: באדיבות ONE)
אם היו מראים לברק בכר, לפני המשחק, את התקציר העתידי של הערב הזה, הוא כנראה היה מגיב ישר שברור שמדובר במתיחה של 1 באפריל. אין פה התקפות שלנו, הוא ודאי היה אומר, ועוד במשחק בו הוא זרק את כל ההתקפה שלו למגרש מהדקה הראשונה. זו אינה מתיחה, מכבי חיפה לא הצליחה לייצר כמעט כלום מול הפועל באר-שבע, אבל המציאות היא לא רק הכדורגל עצמו אלא גם הטבלה. המציאות היא שמכבי חיפה בדרך לאליפות שלישית ברציפות.
חמישה הפסדים יש לבאר-שבע העונה בליגה, שלושה מהם לאותה קבוצה, מכבי חיפה, וזו בדיוק הסיבה שהירוקים, ככל הנראה, ייקחו עוד אליפות. שני ההפסדים האחרונים מתוך השלושה היו בחיפה, באצטדיון סמי עופר, ובשני המשחקים האלה דווקא באר-שבע הייתה הקבוצה הדומיננטית יותר, המסודרת יותר, אפשר גם להגיד המוכנה יותר.
במשחק הקודם איימו שחקני באר-שבע 24 פעמים על השער - הפעם הקודמת בה קבוצה רשמה מספר גדול יותר מול מכבי חיפה הייתה לפני יותר מ-8 שנים. ועדיין, באר-שבע לא כבשה, באר-שבע הפסידה. אתמול איימו שחקני מכבי חיפה על השער של עומרי גלזר 4 פעמים בלבד – הפעם הקודמת בה הקבוצה רשמה מספר קטן יותר הייתה לפני 6 שנים. ועדיין, מכבי חיפה כן כבשה, באר-שבע הפסידה.
סק, בכל מקום
עם מחמאות, מה לעשות, לא לוקחים אליפות. לקבוצה של אליניב ברדה מגיעות מחמאות – ההשתחררות מלחץ והשליטה באמצע הן הסיבות הבולטות – אבל בעוד ההגנה והקישור עשו את העבודה כמו שצריך, הובילו לאותן פעולות מוצלחות בזכות תיאום קבוצתי מצוין, החלק הקדמי לא נראה כך, ממש לא. פעם אחר פעם הגיעו שחקני באר-שבע ל"כמעט מצב", כלומר שאם שחקן מוסר מסירה פשוטה יש הזדמנות לגול. פעם אחר פעם המסירה הזו לא הופיעה. בלט בתחום שגיב יחזקאל, שלא מסר, לא בשוויון מספרי בהתקפה וגם לא ביתרון מספרי בהתקפה.
בפעם הבאה שאתם רוצים שמאמן הקבוצה שלכם "ישחק התקפי", תיזכרו בערב הזה. קישור של מוחמד אבו-פאני, צ'ארון שרי ודיא סבע לא יכול להתמודד עם יריבה ראויה. אין שום איזון, ובעיקר עד החילופים (מחמוד ג'אבר נכנס טוב למשחק) מכבי חיפה נישאה על כפיו של איש אחד, אמנם גדול אבל אחד, בשם עבדולאי סק.
אין מקום בו סק לא היה. התיקול המוצלח שלו מול יוג'ין אנסה, שכבר הקדים אותו במטר, היה המרשים ביותר, אבל ברגעים אחרים גם היה נדמה שהראש של סק טס בתוך הרחבה לפי מיקום הכדור. בכל פעם ששחקן באר-שבעי ניסה לבעוט לשער, איכשהו הראש של סק הגיע לשם, חסם את הדרך. באותן דקות זו הייתה קבוצה מול שחקן, האיש שאחראי להגדלת הפער בטבלה.
חזיזה, הראשון שזיהה
מי שאחראי לשער עצמו, השער היחידי במשחק, הוא דולב חזיזה. כן, פרנצדי פיירו זה שכבש, אבל חזיזה קיבל החלטה שהביאה ניצחון. למעט דקת הפתיחה (לטובת הטעיה) והדקה האחרונה (לטובת שינוי נדרש), שיחקה מכבי חיפה במחצית הראשונה במערך 4-3-3 עם דולב חזיזה בצד שמאל. בשלב מסוים הגיע חזיזה למרכז המגרש, כדי לעזור בלחץ בהוצאת חוץ. אחרי איבוד כדור הוא שוב לחץ והתקרב עוד יותר לאגף הנגדי. ואז, כשמכבי חיפה השיגה את הכדור, חזיזה ניצל הזדמנות. הוא לא חזר לצד שלו אלא ראה שאפשר לרוץ ליד קו ימין. מכבי חיפה לא עברה באותו רגע לשחק עם שלושה בלמים, לא הייתה הוראה לשנות מערך, אלא פשוט זיהוי הזדמנות ספונטני של חזיזה. כך הגיע השער.
לפני ואחרי היו לא מעט דקות של אגרסיביות, לפעמים מופרזת, עם ובלי הכדור, דבר שמאפיין את המשחקים בין שתי הקבוצות בשנים האחרונות. באופן מפתיע, בניגוד למשחקים קודמים, 22 שחקנים גם סיימו את המשחק, אבל השופט אוראל גרינפלד צריך לצפות בו שוב. מעבר לכרטיסים שהיו חייבים לצאת מהכיס ונשארו בפנים (שרי, יחזקאל ועוד), גרינפלד בעיקר דיבר, כאילו הוא בראיון עבודה, עיכב את המשחק בעצמו המון פעמים.
את זה אפשר היה לדמיין, ההיסטוריה כאמור, אבל מה עם הכדורגל עצמו? כל המאמנים מדמיינים. הולכים לישון ערב לפני משחק והתסריטים רצים. אם ברדה היה מדמיין שכך ייראה המשחק הוא ודאי היה מרוצה. אם בכר היה מדמיין שכך ייראה המשחק הוא כנראה היה עושה משהו אחר לגמרי. אבל יש תוצאה, בסופו של דבר היא החשובה.
בסיום קפצו שחקני חיפה מול היציעים, שרו ורקדו, יודעים שהם במרחק נגיעה מהיעד. גם הצוות המקצועי היה יחד איתם, כולל בכר. די ברור, לפי מה ששומעים מהאינטונציה של המאמן ומדברים שמגיעים מאנשים אחרים בקבוצה, שבכר יהיה בעוד חודשיים במקום אחר. די בטוח שהוא יגיע לשם אחרי עוד 3 אליפויות ברציפות, בפעם השנייה בקריירה.
