הנקמן
סמדג'ה מוכר ספר ויוצא קטן
ביום העצמאות 2004 הוחלט כי משיאי המשואות יהיו ספורטאים. אורן סמדג'ה, שלא נכלל ברשימה, קטל את מקבלי ההחלטות. "הדרך המבזה של בחירת המדליקים, יחד עם הכניסה בדקה ה־90 של מיקי ברקוביץ', מראים כי פוליטיקה יכולה לזהם גם את הדבר הטהור ביותר", כתב הנעלב, והודה כי ניהל קמפיין לבחירתו שלו. עד כדי כך הוא סלד מפוליטיקה.
לפני יום העצמאות 2023, לא הצליחה ועדה באמת מצחיקה בראשות סוכן השחקנים אבי נימני להגיע להסכמה על מועמד לפרס ישראל בספורט. לפי הדיווחים קיימו חבריה רק שתי פגישות קצרות בזום, מה שמעלה את התהייה: בחייאת זומזום? אלא שהפעם לא הסתפק סמדג'ה בביקורת על הבוחרים, אלא הקפיד ללכלך גם על המועמדים הסופיים, ובראשם הנמסיס אריק זאבי. וכמובן להמליץ על אנשים שהוא מאוד מעריך, כמו למשל הוא בעצמו.
"לא כל מדליסט אולימפי עם מדליה אחת על הצוואר ראוי לקבל את הכבוד הלאומי הגבוה ביותר", כתב הג'ודוקא המתוסכל באינסטגרם. בהתחשב בשלושת המועמדים הסופיים – ענת דרייגור, לי קורזיץ וזאבי, די ברור למי התכוון. זאבי, שצווארו נושא הרבה יותר מדליות חשובות ונוצצות מזה של סמדג'ה, דווקא אמר: "יש לא מעט אנשי ספורט שראויים לקבל את הפרס לפניי". די ברור מי יצא קטן ומי ניצח, באיפון.
זה היה גם דז'ה־וו לסיפור מ־2016, כשזאבי הודח מאימון נבחרת הקדטים. סמדג'ה, מאמן־העל של הנבחרת ובן טיפוחיו של יו"ר האיגוד משה פונטי, טען כי אין לו קשר לעניין. "אני מעסיק את אריק? אריק ואורן שכירים באיגוד הג'ודו", שאל מאמן־העל, מה שלא הפריע לו לומר בהמשך: "אני לא מתכוון להיכנס לשיקולים שמאחורי ההחלטות שלנו". שכיר בכיר.
אז מי כן צריך לקבל את פרס ישראל בספורט? כמו בניגוח של זאבי, סמדג'ה לא נקב בשמות, אך צירף תמונה עם אביו ומאמנו הראשון מוריס. הוא רק כתב כי חברי הוועדה הנוכחית פסחו על "מועמדים ראויים, אשר זכו להביא למדינה הישגים פורצי דרך". בביטוי הזה, שמתאים יותר לחוקרים מתחום המדע או לוחמים בחיל ההנדסה, השתמש הנעלב הסדרתי פעמיים. איזה צירוף מקרים. גם הספר הביוגרפי שיצא לאחרונה לאור, נקרא: "פורץ דרך".
בקטעים ששוחררו לתקשורת, כחלק ממאמצי השיווק, מובאים ציטוטים מתוך הספר, כמו למשל: "אישיותו של אורן סמדג'ה סוחפת אחריו את כוח המעריצים אותו ורוצים להיות חלק מהמסע המופלא אותו עושה פורץ הדרךְ". ובמקום אחר נכתב: "אורן דוגל בין השאר באהבת הזולת, בצניעות, אחווה וחברות, ללא גבולות וללא תנאים". צניעות זו לא מילה.
"הדרך היחידה להצליח היא לעבוד ביחד, באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה", נכתב עוד בספר ההילולים של מי שדוגל ב"אחווה וחברות", כפי שהעידה ההדחה ההיא של הקולגה מהענף, שאינו ראוי כיום לפרס ישראל. עם זאת, הניקוד המלא שמופיע בכרך "פורץ דרך", והקטנוניות וההתבכיינות של הגיבור מניחים את היסודות לפרויקט הבא של סמדג'ה – ספר ילדים בשם "השופל" – שיתאר איך אורן הקטן עשה לזאבי כיפה אדומה.
הנפילות
הנבחרות כשלו, בוני וסיני התאדו
לא פעם אחרי שנבחרת כדורגל שלנו מנצחת – בוגרים, נוער או נערים – בהתאחדות "חושפים" סרטון המתעד את נאום המוטיבציה חוצב הלהבות של המאמן לשחקניו לפני צאתם לקרב. שלשום, אחרי ששלוש נבחרות קרסו באותו יום, שום סרטון כזה לא שוחרר לציבור.
"יושבים מיליונים ומחכים שתצא השבת רק כדי לראות אתכם", המריץ אלון חזן את לוחמי הסיירת הבוגרת לפני המשחק האחרון באלבניה. בסרטון שהופץ אחרי הניצחון, "באדיבות ההתאחדות", הוא הוסיף כמובן "בעזרת השם", כדי לדרבן גם את השחקן המוביל שלנו.
קלישאות לאומיות דומות סיפק בעבר גם מאמן הנערים גדי ברומר, שנבחרתו הובסה השבוע בסרביה וסיימה אחרונה בבית שממנו עולים ליורו. הסרטון הזכור מכולם היה של מאמן הנוער אופיר חיים, אחרי ההעפלה לחצי גמר היורו, שבו סיפר לשחקניו על בנו שנמצא על הרצף האוטיסטי והצהיר: "אותי אף אחד לא יעצור!" זה היה ללא ספק מרגש, אך ספק רב אם היה לכך חלק בהישג עצמו. שלשום נעצרה הנבחרת החדשה של חיים במוקדמות יורו 2023, אחרי 1:1 נגד לטביה. כשאין איכות, הדיבורים חסרי משמעות.
אבל הכי בלטו בהיעדרם אחרי כישלונות שתי הנבחרות, הם חובב המצלמות בוני גינצבורג ועוזרו הנאמן משה סיני. זוכרים את הצמד הזה אחרי שהנוער העפיל למונדיאליטו? בעוד המנהל הטכני ההולנדי ילה חוס בורח מהתקשורת ונותן קרדיט למאמן הנבחרת ולמועדונים שגידלו את השחקנים, קפצו "המשנה למנהל הטכני" ו"ראש מערך הסקאוטינג" על המיקרופונים והחמיאו לעצמם. "אנחנו שמחים שאנחנו מסבים הרבה נחת ושמחה להרבה בתים בישראל", אמר גינצבורג. "העבודה שלנו סיזיפית", העיד סיני.
ודווקא עכשיו, כשהרבה בתים בישראל משוועים לשמחה והנבחרות הצעירות מסבות להם הרבה מאוד צער, נרקיסוס וסיזיפוס הורידו פרופיל, והשאירו אותם עם שמחה רוטמן.
העבדים
אוואט מתרגש מיורו ההימורים
"איזה כיף!" כך, בגאווה אדירה ובספונטניות מתפרצת, הגיב פרשן ההימורים דודו אוואט למראה שקופית התפלגות מהמרי הווינר לפני המשחק מול קוסובו. 88 אחוז הלכו על ניצחון ישראלי, שישה על תיקו ושישה על האורחים. בכל זאת, לא כל יום אתה מנצח בכ־70 אחוז הפרש. דודו, כמו הילדה שהניפה שלט ביציע: "כשישראל מנצחת קוסובו בורחת", היה באופוריה. כשישראל מהמרת, יש לנו אחלה נבחרת.
"אני הולך עם השמונה אחוזים גם היום", הכריז אוואט לפני המשחק בז'נבה, עת הוצגה על המסך התפלגות המנחשים. 81 אחוז הימרו על שווייץ, שמונה הסתפקו בתיקו ו־11 אחוז שישראל תנצח. שוער העבר כמובן לא לבד בחבורת הפטריטוטואים, שבמקום להתמקד ביחסי הכוחות, שואבים כוחות מיחסי ההימורים.
מי שהפנים יותר מכולם את תפקידו כפרזנטור הוא אלי גוטמן. במחצית משחק ליגה בין הפועל ת"א למכבי חיפה הוא פירשן כי "15 האחוזים שהימרו על הפועל לא יוותרו". ברור, הכל תלוי בהם, ולמה ללכת באנקר אם אפשר לבנות על בונקר?
באולפן ליגת האלופות אירעה בתחילת החודש תאונת עבודה למנחה המתמחה טל פרידמן. זה קרה בתקציר משחקי הערב שבו הדיחה באיירן מינכן את פריז סן־ז'רמן, כאשר לפתע נשמע ברקע קולו של פרידמן: "רגע, נורא חשוב לו שנתייחס לווינר"... הוא לא התכוון לכובש השער הראשון לזכות הגרמנים, אריק שופו־מוטינג, אלא לעורך שנותן לו הנחיות. ככה זה שדרים ופרשנים היום, רובוטים של פרסומות, ואם חלילה תשכח לאן תברח? בכל מקרה יצאת דבע.
ה"סובלנים"
פרימור והמכה שלא כתובה בתורה
פרשה חדשה מסעירה את הפועל באר־שבע. מאמן נערים ב' אדי דחטיאריוב התלונן במשטרה כי הותקף על ידי מאמן קבוצת הנוער אורי דוד. "הוא תפס אותי מהראש, שרט ודחף אותי", טען דחטיאריוב, שהתפטר בעקבות התקרית. "הטענות ייבדקו לעומקן", הגיבו ראשי באר־שבע והדגישו: "במועדון מגלים אפס סובלנות לכל גילוי אלימות". הצחקתם את ז'וזואה.
מצד שני, אפשר לסמוך על המנכ"ל גיא פרימור, שאחרי שער השוויון (שבהמשך נפסל) מול מכבי ת"א בבלומפילד גילה אפס סובלנות כלפי יריבה במאבק האליפות, טס לכיוון היציע הצהוב והפנה לעברו אצבע משולשת. אז למה שלא ייקח גם את האירוע הזה לידיים?
עם הספר
גול עצמי של סטימצקי
לצד הפרסומות שמסתירות את המסך ונטחנות בחידונים סיטונאיים, חוזר עכשיו הטרנד הבלתי נסבל של המונדיאל. אצבעות שמסמנות בדיקת VAR וביטויים כמו "שוב הלך הבלם" או "איזו מסירה" מוכרים ביטוחים לחובבי הספורט. ויש גם שריקות שופט לפיצה, כרטיסים אדומים וצעקות: "הוא פותח?" (שקית צ'יפס), ו"תחליף אותו" (לרכב). לכל אלה נוספה עכשיו "הנבחרת של סטימצקי".
ב־11 הפותחים שלהם יש שני ספרים של שדרים בערוצי הספורט שלנו, וכמו בזימונים של בניון וחזן אפשר בהחלט לומר שגם בנבחרת הזו לא נמצאים הטובים ביותר. אבל הכי צורם ספר אחד שהוצב ממש במרכז – "מוקף באידיוטים" מאת תומס אריקסון, שלכאורה לא קשור לספורט, אז למה הוא בנבחרת?
מילה זו מילה
"זה אותו הרכב להוציא שני שינויים"
אלי אוחנה מפרשן את המושג "אוקסימורון"
