כדורגלנית העבר סילבי ז'אן על תקרית הנשיקה: בושה, פשוט בושה. בא לנו להקיא מזה
(צילום: שמוליק דודפור)
הרצה הראשונה של מרתון בוסטון קתרין סוויצר; הטניסאית בילי ג'ין קינג שאחראית על סבב הנשים ומי שניצחה ב"קרב המינים"; החותרות מאוניברסיטת ייל שהתפשטו במחאה על כך שלא היו להן מקלחות ומלתחות; ו-ונוס וויליאימס והמאבק לתשלום שווה בין המינים בווימבלדון – מעל כל אלה ניצב לואיס רוביאלס, נשיא התאחדות הכדורגל הספרדית, שבשבועיים האחרונים הפך לשגריר הפמיניזם הגדול בתולדות ספורט נשים.
את אותה נשיקה שנתן רוביאלס לשחקנית הנבחרת הספרדית ג'ניפר הרמוסו, בסיום גמר מונדיאל הנשים, בניגוד לרצונה והסכמתה, צריך לשים בהקשר. כדורגל נשים בספרד נמצא בעליה מטורפת בעשור האחרון. אלפי בנות מצטרפות ונרשמות לקבוצות. עוד ועוד קבוצות קמות, הרשויות מצאו בכדורגל דרך נהדרת לשלב נשים בחברה, לעשות אינטגרציה למהגרות, להבהיר כמה ספורט תחרותי חשוב לביטחון העצמי ולעצמאות של נשים.
אנחנו מדברים על מדינה שבה עד לפני עשור לא היו לשחקניות הנבחרות מתקנים שמתאימים לרמה שלהן, לא היו להן אפילו בגדים שהתאימו לנשים. רק לפני שנתיים נפתחה הליגה המקומית לנשים. ברצלונה זכתה בשתיים משלוש הצ'מפיונס ליג האחרונים. הגרסה הגברית יכולה לחלום על זה.
נבחרת הגברים יכולה לחלום על הישג דומה לזה של הנשים. פעם היו לועגים לילדות ונערות ספרדיות שבחרו בכדורגל. המשפחות שלהן היו מרגישות בושה. היום הן מבינות שהן יכולות להביא את ספרד לפסגה ספורטיבית ולהכרה עולמית.
עשה את ההבדל
ואז בא איש האתמול, האנטי רנסנס, רוביאלס, ונישק את הרמוסו על פיה בטקס המדליות והנפת הגביע. ופתאום כולם מדברים על זה, והשחקניות, במקום לחגוג, מכריזות על שביתה עד שרוביאלס ילך הביתה. ורוביאלס, כמו מיליוני גברים אחרים בעולם, בכלל לא מבין מה כל כך רע במה שהוא עשה ("מוציאים אותי להורג מבחינה חברתית", הוא טען), ואומר שהוא לא יילך הביתה. מה אתן עושות ענין, כולה נשיקה.
אבל זה השירות הנפלא ביותר שיכל לקרות לכל ספורטאית או לכל אשה אחרת שעוסקת בספורט בכל צורה שהיא: שחקנית, מנהלת, מאמנת, עסקנית, מכונאית, מה לא. כי אם רוביאלס מרשה לעצמו לתקוף אשה מינית על הבמה הכי גדולה, מול מיליוני צופים במגרש ומול המסכים, והוא חושב שזה בסדר, אז רק תחשבו מה קורה בחדרים האפלים והאחוריים של עולם הספורט הנשי.
תחשבו על המתעמלות, השחייניות, על שחקניות השחמט שחתמו על עצומה נגד הטרדות ותקיפות מיניות בהיקף ענק בענף, על מכונאית בפורמולה 1 שחיה בעולם של גברים שמעירים לה על הגוף שלה ועל העובדה שהיא אשה ולא אמורה להתעסק במנועים של מכוניות. תחשבו: כל הסבל, והשתיקות, ועל לכלוא את כל ההערות, והנגיעות, ולחיות איתן. כי רוביאלס חושב שזה בסדר. ואם תפתחי את הפה שלך, אז מישהו כבר ידאג לגמור לך את הקריירה או להפסיק את התקציב לענף שלך.
אבל רק בעזרת העובדה שרוביאלס חשב שזה בסדר, מיליוני נשים וילדות ונערות מבינות עכשיו שזה לא בסדר. רוביאלס, המאצ'ו האולטימטיבי, האיש שהאגו שלו והסיטואציה אפשרו לו לעשות את מה שעשה, פתח את הסכר של קשר השתיקה.
למרות השינוי, היחס המצ'ואיסטי נשאר
כשרוביאלס הודיע שייאבק על תפקידו ואמר כי המאבק נגדו הוא "פמיניזם שקרי", במסגרת מפגש של ההתאחדות, חצי מהאנשים באולם מחאו לו כפיים. מצד אחד: חצי לא מסכימים ומסכימות איתו. מצד שני: חצי עוד חושב שזה ממש בסדר לנשק אשה על פיה ללא הסכמתה.
ספרד הצליחה להתקדם בצורה מטאורית בענף. היא לא הצליחה להעפיל למונדיאל עד 2015. אבל היחס המצ'ואיסטי כלפי השחקניות לא ממש השתנה. 15 שחקניות הנבחרת מחו בשנה שעברה נגד ההתאחדות והמאמן חורחה וילדה, על היחס האגרסיבי והשתלטני שלו כלפיהן ועל שיטות אימון לא מודרניות.
השחקניות רמזו כעת בהצהרה שלהן, כי הן מתנות את חזרתן לנבחרת בהזזת וילדה מתפקידו ופיטוריו של מי שאחראי לחיבור בין וילדה ונבחרת הנשים: רוביאלס. רוביאלס, שנמצא בתפקיד כבר חמש שנים, רמז בישיבת ההתאחדות כי הוא מתכונן להחתים את וילדה לחוזה חדש.
רוביאלס, שהתנצל ואז חזר בו מההתנצלות על הנשיקה, והתנצל על שאחז במפשעתו במהלך החגיגות בעודו עומד מטרים ספורים ממלכת ספרד, כבר הצהיר שהוא יתבע את כל מי שינסה להעיף אותו מתפקידו.
בספרד יש בעיה עצומה, בעיקר בכפרים ובערי הספר, של אלימות כלפי נשים. עשרות נשים מעדיפות להתאבד מאשר להמשיך לחיות עם בעלים שמתעמרים בהן ואונסים אותן. גם בשבילן יש לקוות שמישהו, משרד הספורט או המשרד לשוויון מגדרי, יעיפו את רוביאלס מהתפקיד, ושהוא ייקח את זה לערכאות הכי גבוהות, ושזה יתפרסם בכל כלי התקשורת.
כל זאת, כדי שאנשים קדמוניים כמוהו ידעו בדיוק מה מותר ומה אסור, ומה זה אומר בהסכמה. בספורט, ובחברה בכלל.
