בשבוע שעבר, כשהתברר כי אנתוני דייויס ייעדר בין ארבעה לשישה שבועות, במקרה הטוב, צייץ המאמן והפרשן סטן ואן-גנדי: "אנתוני דייויס החמיץ 49 משחקים בשלוש עונות בלייקרס. ג'ימי באטלר החמיץ 48 משחקים באותו פרק זמן במיאמי".
"זריקה מבחוץ": כתבות נוספות במדור של ציפי שמילוביץ
הציוץ של האח היותר נחמד במשפחת ואן-גנדי היה מעניין, כי הוא הראה שוב עד כמה תדמית של שחקן ב-NBA היא פעמים רבות תוצאה של נרטיב. אבל את סוכנו של באטלר, ברנרד לי, לא עניינו דיונים אקדמיים. הוא הגיב לוואן-גנדי באגרסיביות מוגזמת וצרח באותיות גדולות: "איך אנחנו נגררנו לזה?!?? אל תשים את העין הרעה הזו עלינו!".
הציוץ של ואן גנדי
ואן-גנדי כמובן רק ציין עובדות, אבל התגובה ההיסטרית של לי מבהירה כי ברחבי הליגה מתחילים להרים גבה כשמוזכר שמו של אנתוני דייויס. בגיל 28 האסוציאציה הראשונה סביבו היא הרבה יותר של פציעות ועיניים כבויות מאשר של מי שהיה אמור לשלוט היום בליגה.
במקום זאת, פעולת הכדורסל הזכורה האחרונה של דייויס לפני שנפצע במשחק נגד מינסוטה הייתה כישלון לשמור על קרל-אנתוני טאונס. ואם זה לא הספיק, אז אחרי שטאונס קלע מעליו הוא הוסיף ג'סטה משפילה שנועדה לומר "אנתוני דייויס קטן מדי בשבילי". כמה דקות אחר כך נפל ג'יידן וויליאמס על הברך של דייויס, שעזב את המגרש, מתקשה אפילו ללכת עד חדר ההלבשה, וחושש מפציעה מחסלת-עונה.
למרבה המזל, זה לא מה שקרה, ועכשיו נראה כי הוא יחזור מתישהו אחרי פגרת האולסטאר בפברואר, רק שאז הלחץ עליו יהיה גדול אפילו יותר משהיה עד כה. אחרי הכל, דייויס מילא במשך שנים קלטות היילייטס מהטבעות על הראש של קרל-אנתוני טאונס. עכשיו אין כמעט זכר לשחקן הזה.
דייויס כל כך מוכשר, שהוא יכול להיראות ישן בעמידה ועדיין לסיים משחק עם 24 נקודות ועשרה ריבאונדים, אבל הכוח המתפרץ האדיר שלו נעלם כמעט לגמרי, ולא בטוח שהסיבה היא רק פיזית. גם כשהוא בריא, הוא נראה כבוי
ההימור הבטוח שנפל מהרגליים
לדייויס יש העונה ממוצע של 23.3 נקודות, 9.9 ריבאונדים ו-2.9 אסיסטים. אלה מספרים שכל שחקן NBA יחתום עליהם, אבל במקרה של דייויס הם גם מוכיחים שהסטטיסטיקה יכולה לפעמים לשקר. הוא זורק באחוזים טובים לשתיים, אבל איומים לשלוש - ממוצע קריירה של 31.2 אחוז מחוץ לקשת הפך ל-17.9 אחוז העונה - והלייקרס טובים יותר בשני צדי המגרש כשהוא על הספסל. זה ממש לא אמור היה להיות ככה. בוודאי לא השנה.
ויקיפדיה קצרה: דייויס נבחר ראשון בדראפט 2012 בידי ניו-אורלינס. הוא יצא ממכללת קנטקי עם מוניטין של הגנה אדירה, אינטליגנציה גבוהה ומה שנראה גם כאישיות של מנהיג. המאמן שלו בקנטקי, ג'ון קליפארי, השווה אותו אז לביל ראסל. בניו-אורלינס התברר כי הוא גם יכול להיות מכונת התקפה קטלנית, חלום רטוב של קבוצות NBA ושחקני פנטזי.
הוא הגיע ללייקרס לפני שלוש עונות, אחרי שנה שבה הלך באיטיות על המגרש כדי להבהיר לפליקנס שהוא לא מעוניין להישאר ודורש טרייד. הוא גם לא הסתיר לאן הוא רוצה ללכת ואחרי חודשים של חיזורים מצד לברון ג'יימס, על הגבול המאוד אפור שבין מה שמותר ואסור לעשות ב-NBA, נחת בלייקרס.
בעונה הראשונה שלו שם זכה דייויס באליפות. באמת שלא יכול להיות יותר טוב מזה. אמנם כבר במהלך אליפות הבועה אפשר היה לראות שהוא פגיע פיזית, אבל מה שנשאר בזיכרון זה איזה כוח הוא יכול להיות, 208 סנטימטרים מהטובים בליגה משני צדי המגרש. בלייקרס ריירו על השחקן שיאסוף להם אליפויות גם אחרי שלברון יפרוש.
הפגרה הקצרצרה בין הבועה לעונה שאחרי עלתה לדייויס ביוקר. הוא נפל מהרגליים, נפצע שוב, והלייקרס הפסידו לפיניקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשדייויס נוטש באמצע הסדרה.
ואז הגיעה העונה הזו, שבה הבטיחו כולם שזו תהיה "הקבוצה של אנתוני דייויס". אבל כשהוא ירד בשבוע שעבר מהמגרש עם עוד פציעה, המאזן של הלייקרס היה 14:16, מקום שישי במערב למרות לוח המשחקים הקל ביותר בליגה עד כה, רחוקים רק ארבעה משחקים מהמקום ה-11, שלא נותן אפילו כרטיס לפליי-אין.
הלייקרס עשו העונה שלושה הימורים: אחד, גדול מאוד ועדיין באוויר, היה שראסל ווסטברוק יוכל להיות אופציה שלישית בקבוצה גדולה; השני, סביר למדי, היה שלברון ג'יימס בשנה ה-19 שלו עדיין יכול להיות אחד מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה; השלישי, זה שאמור היה להיות הבטוח מכולם, שדייויס יהיה טוב כמו, נאמר, ניקולה יוקיץ' או יאניס אנדטוקומבו – מתפוצץ להם בינתיים בפרצוף.
גם לברון מאוכזב
יש לדייויס נסיבות מקלות. למשל, העומס עליו לפני הפציעה היה עצום. הוא שיחק יותר מ-35 דקות במשחק, ואין שום סיבה שאיש בגודל הזה יתרוצץ על הפרקט כל כך הרבה במשחק עונה רגילה בנובמבר. דייויס גם הוסיף משקל השנה, כי הניח שישחק כסנטר, ומצא עצמו נכנע שוב ושוב לשחקנים שאמורים לשקשק אפילו מלעמוד לידו.
גם הרכב הטלאים שבנו הלייקרס לא מתאים לו. דייויס, במקור, בא מהמסורת של ג'ון קליפארי בקנטקי - הגנת צבת והתקפה קבוצתית. אי אפשר לעשות את זה עם ווסטברוק וכרמלו אנתוני, שהם אמנם שחקני היכל התהילה, אבל מעולם לא זכו בשום דבר, אפילו לא התקרבו לזכות בשום דבר, ומראש לא היה ברור איך הם בכלל יכולים לשחק יחד. הלייקרס משדרים כל הזמן אווירה של "חכו-חכו כשכל הסגל הזה יהיה בריא", ואולי יש בזה משהו, אבל ב-405 הדקות שבהן דייויס ולברון היו יחד על הפרקט העונה, הלייקרס היו רק בפלוס 4 נקודות.
"הוא הפך לשחקן הזה שעכשיו הולך להיות מואשם בכל מה שלא בסדר בלייקרס", אמר השבוע ג'ייסון סמית', פרשן ברשת "פוקס ספורט". "עכשיו, בפעם הראשונה, אני יכול לראות אפשרות שהלייקרס יחפשו טרייד לדייויס בקיץ"
דייויס כל כך מוכשר, שהוא יכול להיראות ישן בעמידה ועדיין לסיים משחק עם 24 נקודות ועשרה ריבאונדים, אבל הכוח המתפרץ האדיר שלו נעלם כמעט לגמרי, ולא בטוח שהסיבה היא רק פיזית. גם כשהוא בריא, הוא נראה כבוי. "דייויס הפך לשחקן הזה שעכשיו הולך להיות מואשם בכל מה שלא בסדר בלייקרס", אמר השבוע ג'ייסון סמית', פרשן ברשת "פוקס ספורט". "עכשיו, בפעם הראשונה, אני יכול לראות אפשרות שהלייקרס יחפשו טרייד לדייויס בקיץ".
קשה לראות את זה קורה. כשדייויס בריא, הוא עדיין שחקן שאפשר לבנות סביבו קבוצה. הלייקרס זרקו את כל הבסיס הצעיר שהיה להם כדי להביא אותו, והרי הם כבר זכו באליפות אחת איתו. גם לברון כנראה לא ייתן לזה לקרות, אבל זה לא אומר שהוא לא מאוכזב.
זו הייתה אמורה להיות העונה שבה דייויס יהיה זה שימשוך אותו לטבעת אליפות חמישית. במקום זה, לברון בן ה-36 משחק 37 דקות בערב ועדיין עושה מספרים דומים לאלה שהשיג לפני 15 שנה, רק שעכשיו זה כבר לא מספיק כדי לנצח לבד. אז לוס אנג'לס לייקרס ממשיכה לשאת את עיניה הישישות למי שבגיל 28 היה צריך להיות בשיא הקריירה, ובמקום זאת יושב בבית עם קרח על הברכיים ועצב בעיניים.
