האהבה של צביקה מנדלייב (39) לכדורסל החלה במכולת בנתניה. "הייתי בן 13. חבר פגש אותי ושאל אם אני רוצה לבוא למשחק של אליצור נתניה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי. היה מטורף. דורון קרמר קלע סל ניצחון עם הבאזר וכולם קפצו".
למנדלייב לא היה כסף לכרטיס, אז הוא הצטרף לאפסנאי ושימש כעוזרו. בשלב מסוים, כשנאמר לו שהוא לא נחוץ, הוא עלה ליציע והתחיל לכתוב על דף את תיאורי המשחקים. עוזר המאמן החליט להשתמש בו לרישום סטטיסטיקה, והוא התחיל לעשות זאת גם במחלקת הנוער. באותה תקופה הוא התחבר למאמן אריק אלפסי ז"ל, שאיתו עבד שנים רבות, ולאחר מכן עבד עם שרון דרוקר ברוב הקבוצות שאימן. כשהיה יד ימינו של אלפסי, מנדלייב החל ללמוד את נושא הסקאוטינג על זרים, והביא כמה מהשמות הגדולים ששיחקו בארץ מתחילת המילניום: מדנילו פינוק ומרקו קילינגסוורת', דרך אדריאן בנקס, קרייג סמית' ודריל מונרו, ועד סולימאן בריימו ואלייז'ה בראיינט.
צביקה מנדלייב: "אני סומך רק על מה שאני רואה בעיניים – משחקים ושפת גוף"; דניאל רביץ: "ברגע שהשחקן לא פיזי, אין לו סיכוי להצליח אצלנו"
עידן אבשלום (38) היה כדורסלן מצטיין בנוער, המשיך לבוגרים, אבל אחרי חמש שנים פרש ועבר לאימון. במקביל אירגן מחנה לילדים במקווה ישראל, הזמין אליו את עודד קטש ובין השניים נוצר קליק. מאז אבשלום משמש כאיש סודו של קטש בכל מה שקשור לזרים, ובמקביל הוא הבעלים של פרויקט "שחקן אמיתי" והמנהל המקצועי של אליצור נתניה.
דניאל רביץ (35) שיחק בנוער של בני־הרצליה אצל זופר אבדיה, ואחרי הגיוס החל לאמן. "תמיד הרגשתי שיש לי עין טובה לשחקנים", הוא מספר. בשלב מסוים החליט להיות סוכן, ואחרי שהחתים שחקנים כמו מייק ג'יימס (היום כוכב יורוליג) בהפועל גליל־עליון בליגה השנייה, נס־ציונה החליטה שהיא רוצה שיסייע לה לבנות קבוצה לליגת העל. רביץ הסכים, ובהמשך עבר להיות המנהל המקצועי של הפועל באר־שבע.
יאיר שבח (37) עבד בנבחרות הצעירות בעשור הקודם. בינו לבין אבי אבן, שהיה באותו זמן עוזר במכבי ת"א ומאמן בנבחרות, נוצר קשר כשהצהובים חיפשו איש מקצוע שיחתוך להם קטעי וידיאו. משם התפקיד שלו גדל, והיום הוא אחד האנשים החשובים במערכת.
מנדלייב, אבשלום, רביץ ושבח הם בין ארבעת אנשי המקצוע המוערכים בארץ בתחום הסקאוטינג. דרכם אפשר להבין איך עובד התחום הזה כאן. כעת הם חושפים חלק מסודות המקצוע.
יהלומים בפינלנד
"צריך ממש לאהוב את זה", אומר אבשלום. "הייתי נוסע לליגת הקיץ בלאס־וגאס וגם רואה המון וידיאו. לכל סקאוט יש את הדרך שלו, אבל חייבים המון ידע. היום יש עולם שלם של תוכן, אתרים, טלוויזיה, ואפשר להגיע לכל שחקן. אצלי זה חלק מרוטינה שבועית של כמה שעות, להיכנס בלילות לאתרי כדורסל, לחיות את המשחק".
רביץ: "הייתי שולח הודעות בפייסבוק לשחקנים זרים ומיילים לסוכנויות בחו"ל בניסיון ליצור קשרים. בסוף ענו לי ומשם הכל היסטוריה. היום אני עובד עם רשימות שלי של שחקנים שאני עוקב אחריהם שנים. בין אם אלה זרים שיצאו מהקולג' או כאלה שמשחקים בליגות באירופה מדרג שני או שלישי".
שבח מספר על צורת העבודה במכבי ת"א: "לאורך כל העונה אנחנו רואים משחקים כמעט מכל ליגה בעולם, רושמים הערות, מפתחים ומעדכנים את מאגר המידע שלנו על שחקנים. יש לנו ממש רשימות לפי עמדות כדי להיות מכוסים, אם נצטרך להגיב באמצע העונה".
"אתה צריך להיות פריק של כדורסל", מוסיף מנדלייב. "אין יום שאני לא רואה משחק, שניים או שלושה מכל מקום בעולם. אין לי מה לצפות ב־NBA או ביורוליג, אלא יותר בליגה השנייה באיטליה או בליגה הפינית. כל שנה יוצאת כמות של שחקנים מהקולג' שנכנסים אצלי לרשימה. אני צופה בהם ומקטלג לפי רמות".
לא כולם עובדים עם סוכנים, אבל אחד השחקנים שאבשלום הכי גאה בהבאתם לארץ הגיע דרך המסלול הזה: "ב־2019 קיבלתי קליפ של ברייס וושינגטון מסוכן בשם דניאל דוחון. הוא שיחק במקום נידח בליגה השנייה באוסטרליה וישר תפס לי את העין. דיברנו בטלפון כשהוא על חוף הים באוסטרליה. הוא הרשים אותי באישיות, הכריזמה שלו יצאה מתוך הטלפון. לא היה לנו כסף, אז הצעתי לו 1,800 דולר בחודש. היום הוא אחד הסנטרים הטובים בליגת העל במדי גליל־עליון".
רביץ, כסוכן בעברו, לא מזלזל בקולגות לשעבר: "אני ממש לא פוסל להחתים שחקן שהוצע על ידי סוכן, ויש פעמים שזה גם קרה אצלנו, אבל רוב השחקנים שהחתמנו לא היו מוכרים בארץ. קיילב אגאדה הוא דוגמה טובה. הוא שיחק בליגה השנייה בספרד, הבאנו אותו למבחנים בקורונה והוא הפך למפלצת. היום הוא משחק באלופת אוסטרליה תמורת המון כסף".
שבח מספר איך גילה שחקן אנונימי שהפך לאלוף יורוליג בת"א: "ראיתי את ריקי היקמן לראשונה בליגה הפינית והמשכתי לעקוב אחריו באיטליה. כששיחק בפזארו נפגשנו ורציתי לראות את התגובות שלו, מה מניע אותו ואיפה הוא רואה את עצמו בעתיד. נשארנו בקשר והיה לי ברור שנחתים אותו כי קומבו גארד בגודל שלו, שיכול לשמור על השחקן הכי טוב אצל היריבה ועדיין להיות משמעותי בהתקפה, זה לא משהו שמוצאים כל יום".
לשחק בכמה עמדות
לפני שקבוצה מנחיתה שחקן היא עורכת עליו המון בדיקות. מיכולותיו המקצועיות ועד איך התנהג בשיעור ספרות בחטיבת הביניים. מנדלייב פחות מאמין בזה ("אני סומך רק על מה שאני רואה בעיניים – משחקים ושפת גוף"), ואילו אבשלום אומר: "כל שחקן הוא עולם ומלואו. אני חסיד של אישיות. היום יש גם שיחות בזום שאתה יכול לחוש בהן את שפת הגוף של השחקן, מה שלא היה בעבר. אני תמיד מנסה לאזן בין רמת הכישרון של השחקן שאני רוצה להביא לבין האישיות שלו. לפעמים ויתרתי על כישרונות מטורפים בגלל האישיות שלהם".
אם בעונה הקודמת הגיעו לארץ שמות בעלי רזומה שבעבר לא היו נוחתים כאן – ליגת העל הייתה מהראשונות לחדש פעילות במגפת הקורונה – העונה דברים נראים אחרת, ורמת הזרים ברוב הקבוצות ירדה. "ליגת הפיתוח בארה"ב טרפה את הקלפים", טוען מנדלייב. "פעם היו 25 קבוצות, עכשיו יש 30, כלומר לכל קבוצת NBA יש קבוצה־בת עם 15 שחקנים בסגל, שלחלקם לא שווה לעזוב כי הם מרוויחים כמו באירופה, רק קרוב לבית".
עידן אבשלום: "אני תמיד מנסה לאזן בין רמת הכישרון של השחקן לאישיות שלו"; יאיר שבח: "רואים משחקים כמעט מכל ליגה בעולם ומפתחים מאגר מידע"
גם גבוהים קשה להביא לישראל בחודשים האחרונים. "זאת בעיה בכל אירופה. סנטרים שכבר מחליטים לעזוב את ארה"ב הולכים לליגות בסין, בדרום־קוריאה וביפן, כי יש שם הרבה כסף", טוען מנדלייב. "הרבה פעמים שחקנים נחתכים משם אחרי כמה חודשים, אבל מגיעים לפה מקולקלים כי לא באמת מתאמנים שם, ופתאום צריכים לכופף ברכיים באימון".
אתם רואים אפיון מסוים לזרים שמגיעים לישראל?
רביץ: "זה תלוי במאמן, אבל הדבר שאנחנו הכי מסתכלים עליו זה האם השחקן אוהב מגע. ברגע שהוא לא פיזי, אין לו סיכוי להצליח אצלנו".
אבשלום: "היו שנים עם הרבה סמול־בול, אבל העונה זה קצת השתנה עם סנטרים גבוהים. זה תלוי בקבוצה. אצלנו בנתניה, למשל, אנחנו הולכים על זרים צעירים, שמתאימים בקונספט לקבוצה".
מנדלייב: "בישראל פחות מצליחים גארדים חד־גוניים. הם גם לא יכולים להיות נמוכים מדי. שחקנים שיכולים לשחק בשלוש או אפילו ארבע עמדות בדרך כלל יצליחו בליגה שלנו. לרוב לא מגיעים לכאן סנטרים איטיים כמו באירופה, ואם כבר הם פה יש איתם המון בעיות בהגנה".
