בשביל הילד הזה שגדל על מקום שני, על להיות אנדרדוג, על לחלום בחלומות הכי פרועים על ליגת האלופות, אתה היית חלום שהתגשם. היית כל מה שאוהד כדורגל של קבוצה יכול לחלום עליו. אתה שינית את המנטליות של הקבוצה הזאת, ואין יותר מטורף מזה.
אני לא יכול לספור את הרגעים המושלמים של אושר טהור שהענקת לי כאוהד בארסה. השלושער נגד ריאל עם הנשיקה לסמל, הגול ביד נגד אספניול, הסלאלום נגד חטאפה ובילבאו, חצאי הגמר נגד ריאל מדריד ובאיירן, הגול בדקה האחרונה נגד ריאל, הנגיחה נגד מנצ'סטר, המסובבת נגד אלאבס, הפצצה נגד בילבאו, המהפך נגד סביליה, הרביעייה נגד ארסנל, גול האליפות נגד אתתטיקו. וואו, זה לא נגמר. כל רגע כזה הוא פרייסלס.
יש אינספור רגעים שבהם הלב שלי יצא מהחזה מרוב אושר ושמחה. מאות משחקים בהם הענקת לי רגעים של אושר ומרחת לי חיוך על הפנים לימים שלמים, שלא ישנתי בלילות מרוב הילוכים חוזרים ואדרנלין שרק אוהד כדורגל יכול להסביר.
דווקא היום אני מרגיש כמה אני בר מזל. בר מזל שהתחלתי לעקוב אחריך כמו מטורף מהרגע שבו עלית לבוגרים, כשהתחלתי לראות מה עשית במונדיאל עד גיל 20 ב־2005. אני בר מזל שעברת את הפציעות בעונות הראשונות שלך. אני בר מזל שתמיד היה לי אותך שם ברקע, לא משנה אם בהפסדים או בניצחונות, היה לי אותך ולמען האמת הייתי מעדיף להפסיד איתך מאשר לנצח בלעדיך. זה כבר הרגיש לא טבעי כשלא היית על המגרש.
היית חלק עצום בעולמם של אוהדי בארסה בכל השנים האלה. זה מרגיש הזוי אבל אשכרה גדלנו איתך. היית דמות לחיקוי, להערצה, היית נושא לשיחה, היית מושא לתשוקה, היית הסיבה לכך שאנחנו רבים עם טרולים בעבודה והסיבה לכך שאנחנו מאושרים סתם ככה בלי סיבה. חיברת בין אנשים שאין להם שום קשר, ולחלקם גם אין מושג.
לבשנו אותך, קעקענו אותך, שמחנו איתך ובכינו איתך. תמיד הרגשנו שאתה שלנו, יש לנו בלעדיות עליך. אתה לא שייך לעולם הכדורגל, אתה קודם כל שייך לבארסה. היית מקור הגאווה שלנו אפילו יותר מהתארים או מהדרך ששיחקנו.
תודה מסי, תודה על כל גול שנתת לי. כל דריבל שעשית שגרם לי לתפוס את הראש כל פעם פאקינג מחדש, כי הרי אי אפשר באמת להתרגל לזה. כל השחלה שנתת שגרמה לי לחייך, כל גול בקלאסיקו שגרם לי לצרוח מאושר, כל נגיעה שלך בכדור שגרמה לי לאהוב את המשחק יותר.
תודה על כל פעם שהרגשתי אבוד, היית שם על המגרש לשמח אותי. תמיד ידעתי שלא משנה מה, יש לי אותך לעוד רגעים של אושר. היית החייזר הכי אנושי שיש. היית העשר של מספרי העשר. היית משיח והפכת לאלוהים מבחינתי. אני אתאיסט שהתפלל אליך. היית שחקן כדורגל והפכת לכדורגל עצמו.
שום דבר לא יהיה אותו דבר בלעדיך. לא מקצועית ולא רגשית. כרגע אני בוחר להגיד תודה שהיית. שוב, אתה היית חלום שהתגשם. ועכשיו כואב שצריך להתעורר, והפעם עם לב שבור.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
