אייל גולסה היה אחד מסמלי ההצלחה של מכבי ת"א בשמונה השנים האחרונות, שבהן זכה בשלוש אליפויות וגביע (יש לו ברזומה גם שתי אליפויות במכבי חיפה), אבל העונה האחרונה הייתה קשה מאוד עבורו. פעמיים בלבד הוא פתח בהרכב של רובי קין, צבר 184 דקות ובגיל 32 עזב את המועדון הצהוב. "זו הייתה חתיכת תקופה במכבי ת"א. הגעתי למקום שעטף אותי מהרגע הראשון, הרגשתי כאילו אני שחקן בית. נהניתי במכבי ת"א, מועדון ענק עם קהל אדיר שאהבתי אותו מאוד", הוא מספר רגע לפני שימריא לחופשה בדובאי, שאחריה יחליט על התחנה הבאה בקריירה.
עם זאת, גולסה לא מסתיר את העובדה שהוא עוזב עם בטן מלאה: "בחיים שלי לא עברתי עונה כזו, הכי קשה בקריירה. אני שמונה שנים במכבי ובחיים לא היה לי דבר כזה. אין ספק שהייתי חייב לקבל יותר צ'אנסים. אני לא זוכר ששיחקתי שני משחקים ברצף, רק פעמיים פתחתי בהרכב והמאמן הוציא אותי פעמיים, במחצית ובדקה 63. אני היחיד שלא קיבל הזדמנות כמו כולם. לא יכול להצביע לך למה, אתה יכול לשאול שחקנים בקבוצה, אני תמיד לוקח אחריות ואם אני לא טוב, מתאמן לא טוב, עושה פרצופים, הייתי אומר שלא מגיע לי, אבל אני ההפך הגמור. לא הפסדתי אף משחקון באף אימון. אני לא יכול לדעת עד היום למה רובי קין לא נתן לי לשחק, אולי היה משהו שאני לא יודע כי לא נכנסתי אליו אף פעם. הוא פשוט לא העריך אותי".
חווית פעם חוסר הערכה שכזה?
"אצל כל המאמנים שעברתי בקריירה, גם אם לא הייתי משחק המון, העריכו אותי והייתי חלק בלתי נפרד מהרוטציה, עד אליו. ביוון, במכבי חיפה ובכל השנים במכבי ת"א, לא היה דבר כזה שהייתי בריא ולא על המגרש. היו תקופות שהייתי מקבל זריקות בחדר ההלבשה ועולה לשחק עם רגל רדומה. העונה היה משהו שפיספסתי ואני לא יודע להצביע עליו. אנחנו הרי לא מדמיינים, שחקן כדורגל כמוני שעבר במועדונים גדולים מרגיש מתי מגיע לו ומתי לא מגיע לו לשחק. אין ספק שהעונה הגיע לי לשחק הרבה הרבה יותר".
אז מה קרה פה?
"רובי קין היה מקובע ונשאר עם אותם שחקנים, לא חיפש להחליף. הוא יצר לעצמו הרכב והוא כמעט ולא השתמש בשחקנים אחרים מהסגל, 13 שחקנים ברוטציה שלו וזהו. לא משנה התוצאות ובאיזה מפעל זה היה. גם הזרים שהוא הביא כמעט שלא שיחקו. המון שחקנים הגיעו למצב שלא משנה איך הם יהיו באימונים, הם כבר לא ישחקו. המזל שלו שחדר ההלבשה שלנו מאוד בריא, תמיד ידעו להרים אותנו, תמיד התאמנו ברמה הכי גבוהה, מקצוענים, ונשארנו לריצות וסיומות גם אם לא היינו משחקים דקה. היו המון דברים שלא הסתדרו העונה, זה לא קשר רגיל בין שחקנים למאמן, כי שחקנים ששיחקו במשחק מסוים פתאום במשחק הבא הם ביציע. לא הייתה רוטציה בריאה".
"הוא לא רואה שאני צריך לשחק?"
למה לא עזבת בינואר?
"את האמת, הרגשתי שסיימתי במכבי כבר אחרי חלון ההעברות בינואר. תמיד הייתי אומר אחרי משחקים, הרי אנחנו לא בתקופה וואו, אולי בשבת או במשחק הבא יגיע הצ'אנס. אני נראה מעולה באימונים, שחקנים ובצוות אומרים לי שאני נראה טוב, אבל תמיד הגיע המשחק וזה נעצר, לא הייתי שם. הרבה שחקנים במכבי הציעו לי לא פעם להיכנס לרובי, אמרו לי שהקבוצה צריכה אותי, אנחנו לא נראים טוב. בוא נהיה אמיתיים, בהרבה שלבים העונה אמנם ניצחנו, אבל לא נראינו טוב, רק לקחנו את הנקודות. הסברתי להם שאני בן 32 ובחיים לא נכנסתי למאמן ואמרתי לו שאני צריך לשחק, מה זה יעזור לי? הוא לא רואה אימונים ומבין שאני צריך לשחק? הוא היה מקובע על ה־11 שלו ולא עושה שינויים. הרבה שחקנים בקבוצה פחדו שזה יפגע בנו במהלך העונה".
"בוא נודה על האמת, היה לנו המון מזל, בהרבה משחקים לא נראינו טוב. ערן זהבי או דור פרץ משום מקום פתאום כבשו שערים וניצחנו"
למה?
"כי בוא נודה על האמת, היה לנו המון מזל, בהרבה משחקים לא נראינו טוב וגם קיבלנו הרבה ביקורות שאנחנו לא משחקים טוב, מעיפים כדורים, שאין שיטה. ערן זהבי או דור פרץ משום מקום פתאום כבשו שערים וניצחנו".
איך עוברים תקופה כזו?
"הייתי מתוסכל. יש רגעי משבר ומי שיגיד שאין, שקרן. כשרובי הכניס אותי במשחקים באירופה, אתה מרגיש טוב עם עצמך, ואז משחק אחרי שוב לא משחק, זה עושה לך סחרחורת, בוא הנה, מה קורה פה? פתאום אתה לא באמת חלק, זה באסה. האמונה שלי חזקה מאוד, ברוך השם אני חזק בראש, לקחתי את זה לכיוון חיובי. אנשים אמרו איזה גבר אני, איך למרות שאני לא משחק ומגיע לי, אני לא מגיב. העריכו אותי על זה. קיבלתי הודעות מהקהל ומשחקנים שגרמו לי לצמרמורת".
יש לך שלוש אליפויות במכבי ת"א, איך אתה מדרג את האחרונה?
"הרבה אמרו בתחילת העונה ולקראת ינואר שאנחנו לא נראים טוב ומנצחים, אבל זה גם מראה על עוצמה של קבוצה. הגיעו נגדנו להמון מצבים ועם הרבה מזל אתה מנצח משום מקום, ואז מייצר רצף שהשאיר אותנו עד לאליפות. אני אחד שמאמין שמי שלוקחת אליפות בסופו של דבר היא הטובה ביותר".
לאציו, אלקמאר והקדוש ברוך הוא
איך הודיעו לך שאתה מסיים את דרכך במועדון?
"כיבדו אותי הכי בעולם, נתנו לי הרגשה שהדלת שלי פתוחה במכבי. הייתה לי שיחה מאוד חיובית עם בן מנספורד, הבנתי כמה המועדון הזה מעריך והעריך אותי. זה הדדי, אבל תמיד כיף לשמוע את זה. אמרתי להם תודה על כל השנים, אני אוהב ומעריך את המועדון הזה, ולוקח ממנו אנשים לכל החיים".
כשאתה מסתכל על הקריירה שלך, שהייתה רוויית פציעות, יש תחושת פספוס? יכולת להגיע רחוק הרבה יותר.
"היו לי הצעות מאוד יפות לאורך כל הקריירה. הגיעה הצעה מלאציו, הבטיחו לי שיסתדרו עם מכבי חיפה וכבר חתמתי שם לחמש שנים בחוזה גבוה מאוד. אבל אז הבנו שיש בלגן שלם, גם גיליתי שזה מועדון אנטישמי ברמה אחרת. אני מאוד מחובר לדת ולמדינה, אני ציוני וכסף לא שיחק בחיים שלי תפקיד. קיבלתי כאפה, החזרה למכבי חיפה הייתה לא נוחה, בלגן עם הקהל, התפספס משהו. עברתי לפאוק סלוניקי – שם היה לי מעולה, ואז מכבי ת"א שהייתה הנאה גדולה. אין ספק שהפציעות עצרו אותי, כל פעם לפני מעבר בהרבה כסף, משהו נעצר. אבל אני מאמין שהקדוש ברוך הוא סלל לי את הדרך למקום הכי טוב, לא נועד לי משהו אחר".
בנבחרת יש לך רק 17 הופעות.
"לא רואה בזה פספוס כי אצלי הקבוצה תמיד הייתה הכי חשובה וכל היתר בונוס".
מה תהיה התחנה הבאה? בית"ר ירושלים, באר־שבע, מכבי נתניה?
"מעניין, הלוואי שהייתי יודע. אני חוזר שבוע הבא מהחופשה, נשמע ונכבד כל הצעה, יחד עם המשפחה נקבל את ההחלטה הכי טובה. המטרה לחזור וליהנות מכדורגל".
לסיום, שאלות קצרות. מי המאמן שהכי התחברת אליו?
"איביץ'"
הכי פחות?
"קין".
המשחק הכי גדול שלך.
"הניצחון 1:2 על אלקמאר וה־0:3 בדרבי".
הרגע הכי שמח.
"אליפויות, כל אחד מהתארים".
הכי עצוב.
"אין לי רגע עצוב במכבי ת"א, גם כשנפצעתי אמרתי לבורא עולם תודה רבה על הכל".
פורסם לראשונה: 01:30, 09.06.24
