אז בזמן מלחמה ולאחר קורונה, מונדיאל מטורף ונשיא שלא מצליח לחבר מספר מילים למשפט, קיבלנו לחיקנו את יורו 2024. בעוד הנבחרות הקטנות עשו חיל והפתיעו רבים מאיתנו, הפייבוריטיות לא עשו עימנו חסד ותיסכלו לנו את הצורה. מזל שיש נבחרת אחת שגורמת לנו לטיפה של נחת, כלומר, לא בפן המדיני, גם לא בפן האישי... יודעים מה, עזבו.
במאה שעברה, התפיסה הרווחת, לפחות לפי ראיית עולמו של מטורף מכור לצבעי גואש וקנבס, הייתה שהשתלטות על אירופה תיעשה באמצעות מלחמה – חיילים, טנקים, פצצות ענק שמושלכות ממטוסים, השתלטות על גבולות שכנים ויצירת רצף טריטוריאלי. שני אחרים, לואיס אראגונס ו-וינסטה דל בוסקה, מאמנים ספרדים נעים הליכות, האמינו שבשביל להשתלט על אירופה מספיקים להם כדור וכמה שחקנים עם שמות יפים.
איך זה נגמר? מעצמות היבשת הישנה נפלו בזו אחר זו לרגליהם של הספרדים. הם זכו ביורו 2008 ושנתיים לאחר מכן הדרך לכיבוש העולם כבר הייתה סלולה. זכייה נוספת ביורו 2012 הקנתה ל"לה רוחה" מקום של כבוד כאחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה ומיצבה את אירופה במרכז העניין בכל הנוגע לחדשנות המשחק. הם שלטו בנעשה על כר הדשא עצמו ועל היריבה. והציגו לעולם את סגנון ה "טיקי טקה", כזה שדוגל בהחזקת כדור גבוהה ובמשחק מסודר שכופה עצמו על היריבה.
אחד משיריו של דן תורן ז"ל מספר כי אימפריות נופלות לאט ועולם כמנהגו נוהג. הספרדים, שהגיעו למונדיאל 2014 על סף היסטוריה, קיבלו סטירת לחי מצלצלת ונפלו מיוקרתם במהירות. הם לא הצליחו לעלות מהבתים, ביורו 2016 נעצרו בשמינית על ידי איטליה ובמונדיאל 2018 עפו בשמינית בבושת פנים, הפעם נגד לרוסיה המפתיעה. יורו 2020 הסתיים בסוג של חזרה עם הדחה בפנדלים מול האיטלקים בחצי הגמר, ומונדיאל 2022 בשמינית נגד המרוקאים. סגנון המשחק הקטלני הפך לתחושת תסכול מייגעת. ספרד התמסרה למוות ולא הצליחה לתת אופק התקפי. במשך שנים אין חדש תחת השמש.
אלא שביורו הזה הספרדים שינו את עורם. את הקישור המזדקן בראשות בוסקטס החליפה חולייה שמוביל רודרי, דם ספרדי חדש זורם בעורקים של הנבחרת. פתאום האיטיות שביססה שליטה בקצב המשחק הוחלפה במהירות לוחצת. בכל עמדה ניצב כישרון וממוצע הגילאים ירד אל מתחת ל-25. זו לא התחלה של דור חדש, זו התחלה של נועזות מסוג שונה. הייחוד של נבחרת ספרד הוא שהיא מעזה יותר, מהמרת יותר ומצליחה יותר.
ספרד מוכיחה כי לא מאוחר מדי לשנות דברים, אבל בשביל שדברים ישתנו לטובה צריך לצאת מה ק-י-ב-ע-ו-ן! למעט ספרד, כיום רוב הפייבוריטיות חסרות כל אופק, לא מבקיעות ובעיקר נראות אפורות ונטולות ברק. האם מדובר בשקיעתו של הכדורגל האירופי היפה? ברוב המקרים של הגדולות, קשה להאמין שמדובר באותן נבחרות שראינו לפני שנה וחצי בקטאר.
קחו את קרואטיה שהדיחה את ברזיל, או הולנד שהייתה רחוקה מרחק נגיעה מהדחה של ארגנטינה. מעצמת הכדורגל האיטלקית והאלופה בדימוס לא הצליחה לייצר חלוץ 9 טוב מאז באלוטלי המופרע. זה לא מנע מהם לזכות ביורו הקודם, אבל לא נראה שלמישהו הייתה בעיה להשאיר את המצב על כנו. הבלגים בנו לעצמם דור זהב שלא היה זוכה גם בגביע הטוטו. ועם כל הכבוד לאנגליה, הכדורגל של סאות'גייט יביא אנרכיה לרחובות. איינשטיין טען כי אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות, ואם זה סאות'גייט מול איינשטיין – אני עם היהודי.
מי יודע. קל להגיד בדיעבד, דברים שרואים מהצד יכולים להיות ברורים מאליו לכולם. טוב להציף דברים, מקסימום נפתח עצומה ליורו חוזר, כי כאוהדי כדורגל לא חווינו מספיק. אחרי הכל זאת תקופה נהדרת, לא תהיה לי אחרת, אך בלילה בלילה אני חולם לי בספרדית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
