"אין לי שום בעיה לרוץ כשמסי הולך", הכריז קיליאן אמבאפה לפני חודשיים, בשיא המחלוקת על התאקלמותו של לאו מסי בפריז סן-ז'רמן. עד לצמד שהבקיע נגד ברוז' בשבוע שעבר בליגת האלופות (1:4), נדמה היה שזה בדיוק מה שחושבים בצרפת על מסי. כולם מחכים לו – והוא לא מתקדם לשום מקום.
עוד כתבות למנויים:
זה היה מין משחק כזה שאפשר היה ממש לראות בו את המטוטלת זזה. באחד הברים בפריז שבהם הוקרן המשחק, ניתן היה לשמוע לפני שריקת הפתיחה את הבלדה לשבורי הלב. "הוא בכל זאת השחקן הטוב בעולם. צריך לתת לו זמן להתאקלם", אומר לי אחד האוהדים. מין שכנוע עצמי. אחרי השער הראשון כבר השתנתה המנגינה, ובסוף המשחק עוברים האוהדים ללהיט החדש: "הוא השחקן הטוב בעולם. ידענו שהוא יצליח להשתלב".
זה הטון שבו מסי מסיים את 2021. מכל השנים המופלאות בקריירה שלו, היא ללא ספק המטורפת ביותר. הוא התחיל אותה כאשר הרגשות שלו כלפי ברצלונה עדיין לא ברורים בעקבות המשבר הקשה ביחסים עם הנשיא הקודם ז'וזפ מריה ברטומאו, המשיך להיות הנגן היחיד בקונצרט בזמן שהטיטאניק של ברצלונה טובעת, טס לברזיל כדי לזכות בקופה אמריקה – התואר הראשון שלו עם הנבחרת, ואז נאלץ לעזוב את הבית בגלל המשבר הכלכלי במועדון ולחתום לראשונה בקריירה במועדון אחר. ולא סתם מועדון, אלא כזה שהרכיב את הסגל המבטיח בהיסטוריה.
כאמור, הפתיחה בפ.ס.ז' לא חלקה, והנתונים לא מדהימים. מבין השחקנים בחמש הליגות הבכירות באירופה שבעטו 25 פעמים או יותר לשער העונה, מסי האחרון בניצול מצבים, עם 2.9 אחוזים. ועדיין, התקופה האחרונה נותנת הרגשה מעט יותר טובה בקרב הקהל הפריזאי ואוהבי מסי ברחבי תבל. אולי 2022 תהיה חדה יותר, ותסתיים עם תואר אירופי וריצה לכתר עם נבחרת ארגנטינה במונדיאל בקטאר.
בבר השני שבו עברתי, מסך ענק מקרין את המשחק מול ברוז' אבל האוהדים ממלאים רק שולחן אחד. קשה לשכוח את האווירה בקיץ, כשעשרות צופים התגודדו על המדרכה, בניגוד מוחלט להנחיות, כדי לגנוב הצצה בפינת המסך במהלך היורו. שלב הבתים של ליגת האלופות משעמם כנראה את הקהל המקומי.
אבל בשולחן היחיד הזה מסי מקבל את כל האהבה. "הוא יכול לתרום לנו המון", אומר לי לוקה, שלובש דווקא חולצה של מרקו וראטי. לידו יושב בנז'מן, שבהפסקה כבר חיסל את הבירה השלישית מרוב לחץ, ואומר ש"הוא רואה כמה צעדים קדימה, כך שלא חשוב אם הוא שחקן פיזי או לא".
האגרסיביות של הליגה הצרפתית הפתיעה את מסי מהרגע הראשון. בהופעת הבכורה הוא חטף כמה פיצוצים רציניים, שהבהירו לו שכאן לא תלך הטכניקה של ספרד. אפילו הוא הודה: "הליגה בצרפת הרבה יותר קשוחה, עם הרבה יותר תנועה בשני הכיוונים במהלך המשחק. השחקנים חזקים ומהירים. זה משנה הרבה דברים עבורי מבחינה פיזית".
מדובר בצרה כפולה: מסי עדיין לא הצליח להתאים את עצמו לגמרי לכדורגל הפיזי, ונכנס למעגל שבו הוא נפצע, מחמיץ משחקים ומתקשה לצבור מומנטום. רק עכשיו, בשלושת השבועות האחרונים, הוא יצר את הרצף הארוך ביותר שלו בצרפת, עם שש הופעות. אין פלא שהיכולת עלתה ברגע שהתחיל להרגיש יותר בנוח על המגרש, אבל אם בתחילת הקריירה הוא היה סוג של פלא, שחקן שלא יורד מהדשא לשנייה ויוצר המשכיות, בשנים האחרונות הוא נפצע יותר ויותר וזו סיבה לדאגה במועדון. אחרי הכל, הוא כבר בן 34. הדבר כבר גרם למתיחות דאבל-ארגנטינאית, כאשר מאמן פ.ס.ז' מאוריסיו פוצ'טינו לא אהב לראות את מאמן הנבחרת ליונל סקאלוני מזמן את מסי בזמן החלמה מפציעה.
ויש נקודה נוספת שבצרפת מתקשים לראות: מסי תמיד העדיף ללכת מאשר לרוץ. במונדיאל 2018 הוא דורג אחרון בקילומטרים בריצה. אוהדים רבים מתקשים לראות זאת, אבל פפ גווארדיולה, זה שאמר פעם ש"הכוכבים צריכים לרוץ בדיוק כמו כולם", גונן על מסי כמו שעשה מהיום הראשון שלהם יחד: "הוא צופה במה שקורה, לא מנותק מהמשחק. הוא לגמרי בפנים. הראש שלו זז כל הזמן והוא יודע בדיוק מה הולך לקרות. הוא מרגיש איפה החולשה בקו ההגנה של היריב. חמש או עשר דקות לאחר מכן כבר יש לו תוכנית טקטית וראייה כוללת של המצב".
פוצ'טינו התארח באוקטובר בתוכנית טלוויזיה ספרדית ושיחזר את הרגע שבו התקשר אליו המנהל המקצועי לאונרדו ושאל אותו: "יש לנו אפשרות להחתים את מסי. אתה אוהב אותו או לא?" ככה בפשטות. "הייתי בטוח שזו בדיחה", סיפר המאמן. "אמרתי לו להביא אותו, איזה מזל שהוא שאל אותי".
על הנייר זו הייתה אמורה להיות תפאורה מושלמת: מאמן ארגנטינאי, שיתוף פעולה מחודש עם חברו הטוב ניימאר. אבל חלק מההתאקלמות הלקויה של מסי בפריז נבעה מכך שמערכות היחסים – האישיות והמקצועיות – לא הלכו חלק בתחילת הדרך.
קשה לשכוח את המבט הזועם ששיגר מסי לעבר פוצ'טינו כשזה החליף אותו בדקה ה-76 במהלך המשחק נגד ליון בספטמבר. הפרעוש אפילו סירב ללחוץ את ידו של המאמן. פוצ'טינו פשוט לא מצא את הדרך הנכונה לשלב את מסי, והעיתונאי ז'רמי ברון מ"פוטבול11" קבע: "מסי רגיל שמשחקים עבורו ובאסטרטגיה שמתאימה לו. כאן אין לו אותו חופש פעולה ותנועה". לצד זאת, ניימאר פתח בכושר גרוע ולא הצליח לסחוף אחריו את מסי. ואילו אמבאפה הגיע מנקודת פתיחה מוזרה מאוד: כוכב אבסולוטי שהבהיר שהוא רוצה לעזוב לריאל מדריד, לא קיבל את מבוקשו ונשאר בניגוד לרצונו. לא פלא שבמשחקים הראשונים החיבור שלו עם מסי היה רע.
קשה היה להאמין שדווקא משם תצא הבשורה, אבל במקום הזוגיות הרעילה של אמבאפה עם ניימאר, שדחק אותו לפינות שלא תרמו לסגנון המשחק שלו, אמבאפה ומסי גילו זה את זה כפרטנרים נפלאים. פ.ס.ז' כמעט לא זכתה לשחק עם שלישיית ההתקפה המפחידה בהיסטוריה בגלל הפציעות של מסי וניימאר, וגם כשהם שיתפו פעולה – פוצ'טינו לא הצליח להפיק מהם קסמים. עכשיו ניימאר פצוע ויחמיץ עוד כמה שבועות, ובהיעדרו נוצרה מציאות חדשה שדווקא יכולה להיות מרגשת מאוד עבור הקהל. אמבאפה השאיר מאחוריו את הקיץ והפך מכור למסי. הוא אפילו נתן לו לבעוט את הפנדל מול ברוז' במקום לנסות להשלים שלושער.
והדבר מעלה שאלה מעניינת: האם בגיל 23 (בעוד שמונה ימים), ואחרי שכבר היה עם רגל בחוץ, החלוץ הצרפתי הוא בעצם החלק החשוב ביותר בקבוצה? "אמבאפה בכושר כל כך טוב כרגע, שגם אם היה משחק לבד הכל היה מתקתק. הוא הבוס של הקבוצה", אומר לי סילבן, אוהד שיושב מתוח בפינת השולחן של בר נוסף, ולא התלהב במיוחד לענות על שאלות. "אני מקווה שמסי יבקיע ויראה לכולם מי הוא", הוא מכריז בדיוק לפני הפנדל המדובר, ואז חוגג: "הנה, את רואה? הוא פשוט צריך זמן".
ייתכן שלמסי נוח יותר לתת לכוכב אחר לנהל את העניינים, אבל זה מסי – והציפייה היא שהמפתחות יהיו בידיים שלו מהרגע הראשון. זה מה שאגדת העבר אלן ז'ירס רוצה לראות: "תמיד הציגו לנו אותו כמנהיג, כזה שמחליט על הכל, שבונה את הקבוצה", אמר לעיתון "ל'אקיפ". "אבל זה שטויות. הוא צריך ליזום יותר מהלכים בפריז. הוא עצור מדי. מאוד נעים ששחקנים ברמה שלו נשארים צנועים, אבל כאן התכונה הזו הופכת למגבלה".
אבל אולי הבעיה היא בכלל במעבר לפריז של שבט מסי מברצלונה, שם התגוררה המשפחה במשך כל הקריירה של הפרעוש. בברצלונה חיו מסי, אשתו אנטונלה רוקוסו ושלושת בניהם – תיאגו (8), מטאו (5) וסירו (3) – בווילה גדולה ומעוצבת בפרבר יוקרתי, בשווי שמונה מיליון יורו. הייתה להם בריכה גדולה, חדר כושר ומגרש כדורגל קטן.
כשהגיעה לפריז, מצאה עצמה המשפחה במלון רויאל מונסו. הסוויטה עלתה לפ.ס.ז' 1,700 יורו ללילה, תקציב שהקטארים יכולים לעמוד בו. "היינו במרכז העיר ולילדים לקח שעה לכל כיוון להגיע לבית הספר ולחזור", סיפר מסי על השבועות הראשונים. "אבל זו הייתה חוויה מרתקת. ניסינו להכיר טוב יותר את העיר". אגב, הבנים לומדים בבית הספר האמריקאי, מוסד פרטי יוקרתי, ששכר הלימודים בו עומד על 12 אלף יורו בשנה (לכל ילד, כמובן). דמי ההרשמה הם בסך 1,400 יורו ודמי התחזוקה 1,700 יורו בחודש.
"זו העיר הכי יפה בעולם, בטח שהוא מרוצה", מסנן האוהד לוקה, שלא מבין איך אפשר בכלל להסס לעבור לפריז, אבל עדיין מדובר בשינוי מהותי בחיים. מסי הוא אדם פרטי מאוד, שזכה לכבוד מיוחד בברצלונה. בפריז, כפי שסיפר חברו אנחל די מריה, הדברים קצת שונים: "עכשיו, כשלאו כאן, תמיד יש מכוניות ואופנועים מסביב. כבר אי-אפשר לצאת לשום מקום". גם זה השתפר עם הזמן – אבל זה לא הבית. הכי קרוב שמשפחת מסי הגיעה היה כשמצאה אחוזה דומה לזו שעזבה, בשווי 48 מיליון יורו, אלא שברגע שנודע לבעלי הבית מי השוכר, הם הקפיצו את המחיר.
אז מסי בחר בשכנים שנאים בעיניו. לא ארמון, אלא דופלקס בגודל של 300 מ"ר בפרוור היוקרתי ניי-סור-סן, בשכר דירה של 20 אלף יורו בחודש. והכי חשוב: די מריה, וראטי, מרקיניוס ומאורו איקרדי גרים כולם שם, במרחק כמה דקות נסיעה מאצטדיון פארק דה פראנס. באוקטובר די מריה כבר אמר שמסי מאושר. בסופו של דבר, עבור אנטונלה והילדים השינוי היה קיצוני אפילו יותר, כי קודם לכן הם ממש העבירו את זמנם בחוץ, ברחוב, בפעילויות עם חברים. עכשיו הם כבר התרגלו ויש להם חברים חדשים.
מסי משחק כדורגל עם הילדים שלו בבית בפריז
מדובר בהקלה עבור הקבוצה. כזכור, פ.ס.ז' השקיעה 163 מיליון יורו במסי (בהנחה שיישאר בקבוצה שלוש שנים). נכון, הוא הגיע בהעברה חופשית, אבל משתכר 41 מיליון יורו נטו בשנה וקיבל מענק חתימה גבוה. הוא גם זוכה לאחוזים על מכירת חולצות ומוצרים הנושאים את שמו. הקבוצה זקוקה לכך שיהיה מאושר ואפקטיבי, בטח לאור העובדה שהמספרים לא מרשימים בינתיים, בזמן שהשמועות טוענות שזו רק תחנה זמנית בדרך למעבר גדול לליגה בארה"ב ואז חזרה לסיום הקריירה בברצלונה.
זו לא רק החזרת ההשקעה, אלא גם הרווחים האפשריים: האגדה שלפיה נמכרו 800 אלף חולצות של מסי בשלושת הימים הראשונים כבר הופרכה, אבל האומדנים עדיין מטורפים – יותר ממיליון חולצות בשנה, בשווי 30 מיליון יורו לפחות. האתר "ספורטון" חישב שהקבוצה צריכה למכור יותר ממיליון וחצי חולצות בשנה כדי לממן את המשכורת של מסי, וזה לא נראה מופרך, גם אם לא יבקיע שלושער בכל משחק. אם מחשבים את מספר האבות והבנים בטיולי בר-מצווה שהסתובבו לאחרונה בפריז, נראה שיישאר לקטארים עודף.
ויש עוד רווחים, כספיים ותדמיתיים, המלווים בנוכחותו של מסי בחדר ההלבשה של פ.ס.ז'. הרי זו קבוצת הדגל של קטאר, ובניית הסגל הזוהר משמשת כהסחת דעת מהסקנדלים הקשורים במונדיאל המתקרב. גם אמזון וקנאל פלוס עשו עסק טוב עם הזכייה במכרז זכויות השידור של הליגה הצרפתית תמורת כ־650 מיליון יורו, בתקופה שבה איש לא היה מוכן לגעת בהן. כעת כל העולם רוצה לראות את מסי בליגה, ומאז חתם נכנסו לחגיגה 50 חברות שמפיצות את המשחקים ביותר מ־200 מדינות, כולל במדינות דרום אמריקה, שם הכדורגל הצרפתי לא עורר עניין בעבר.
אז מסי עושה צעדים גדולים קדימה. ההסתגלות הייתה קשה יותר משהעריכו פרשנים בעולם, אבל משהו טוב מתחיל לצמוח שם. הניתוק מהכדורגל ומחיי היום־יום של ברצלונה השפיע עליו קשות, ועכשיו הוא צריך להמציא את עצמו מחדש. גם האוהדים מתחילים להיות אופטימיים יותר. אבל תעשו טובה, אל תשאלו אותם אם כדור הזהב הגיע לו. "מי שמצביע הם עיתונאים מאפגניסטן וממדינות מומצאות. הם אפילו לא מכירים שחקנים מחוץ לאירופה", אומר לי אחד מהם. "האמת היא שלרוברט לבנדובסקי ולקארים בנזמה הגיע יותר".
אז הנה פסגה שעוד לא כבש: הלב של הקהל הפריזאי, שעוד מהוסס לגביו. חובת ההוכחה עדיין עליו, גם הערב מול מונאקו. אם יבקיע כמו במשחק נגד ברוז', יסלחו לו על הכל. אם שוב יטייל אבוד, האוהדים יחזרו לשאול: "על זה היה כל הרעש?"
