בנובמבר שעבר פרסם "וושינגטון פוסט" תמונת שחור-לבן ישנה מ-1957. רואים בה את ג'רי ג'ונס, הבעלים של קבוצת הפוטבול דאלאס קאובויז, אז בן 14, עומד מאחורי כמה צעירים לבנים שניסו לחסום שישה תלמידים שחורים ולמנוע מהם להיכנס לבית הספר התיכון נורת' ליטל רוק בארקנסו. קמה סערה רגעית, ששככה מאוד מהר. ג'ונס, היום בן 80, באמת היה אז רק ילד, והמהירות בה התמונה נשכחה הייתה הגיונית לגמרי, אם הסטנדרטים האלה היו מופעלים על כולם באותה מידה.
"זריקה מבחוץ" - כתבות נוספות במדור של ציפי שמילוביץ
לברון ג'יימס שם לב לכך, ולקראת סיום מסיבת עיתונאים כמה ימים אחרי הפרסום, אמר לכתבים: "בדרך לכאן תהיתי מדוע לא קיבלתי מכם שאלה על התמונה של ג'רי ג'ונס. כשהיה העניין עם קיירי ארווינג, לא הפסקתם לשאול אותנו על זה, אבל פה פתאום לא מעניין אתכם מה דעתי. כגבר שחור אני יודע שבכל פעם שמישהו מאיתנו עושה משהו לא בסדר או משהו שאתם לא מסכימים איתו, זה תופס כותרות בכל מקום במשך שבועות. כאן המשכתם הלאה. אני יודע שזה היה לפני הרבה שנים וכולנו עושים טעויות, אבל התצלום הזה מתאר את אחד הרגעים האלה שאנשים שחורים עברו באמריקה, ואתם קברתם אותו".
ג'רי ג'ונס אמר ל"פוסט" כי הוא לא הבין אז במה מדובר ורק עמד שם מתוך סקרנות. זו נשמעת תשובה סבירה, אבל כשמדובר בג'רי ג'ונס שום דבר, חיובי או שלילי, לא יוצא סביר. הקאובויז שלו לא עשו כלום מאז 1995, למעשה הם ניצחו רק בשלושה משחקי פלייאוף ב-27 שנים, אבל למרות זאת הצליחו להשיג שני דברים משמעותיים: הפכו לפרנצ'ייז הספורט העשיר בעולם והפכו לקבוצה שהיא גם הכי אהובה וגם הכי שנואה באמריקה.
שונאים, סיפור אהבה
בסקר של חברת PPP מדצמבר האחרון אמרו 12 אחוז מאוהדי ה-NFL כי הקאובויז הם הקבוצה האהובה עליהם בליגה, בשוויון עם גרין ביי פאקרס. 18 אחוז אמרו שהקאובויז היא הקבוצה השנואה עליהם בליגה, הרבה לפני כל קבוצה אחרת. אז כשהקאובויז יעלו ביום ראשון לאיצטדיון "ליווייס" בסנטה קלרה למשחק נגד סן-פרנסיסקו פורטי ניינרז על מקום בגמר ה-NFC (מרחק ניצחון אחד מהסופרבול), הם ירגישו בעיקר את הצד של השנאה, ובמקרה שלהם זו חתיכת שנאה.
הרבה לפני האינטרנט והקליפים הוויראליים, נהגו ב-NFL לייצר קטעי וידאו מגורענים שסיכמו משחקים גדולים ואת העונה כולה. בקליפ שהציג את רגעי השיא של דאלאס קאובויז ב-1978, אמר השדר ג'ון פסנדה: "הם מופיעים בטלוויזיה לעתים קרובות כל כך, שהפנים שלהם מוכרות לציבור כמו אלה של נשיאים וכוכבי קולנוע. הם הדאלאס קאובויז, הקבוצה של אמריקה".
לא ברור אם פסנדה אילתר או שזה היה כתוב, לא ברור אם הוא אפילו חשב שהוא אומר משהו שנוי במחלוקת, זו הרי באמת הייתה אז התחושה - במקרה או לא, בדיוק באותה שנה עלתה לאוויר הסדרה "דאלאס" - אבל הכינוי "הקבוצה של אמריקה" דבק בקאובויז והוא הבסיס ליחס הכפול כלפיה מאז.
ראשית, כל הרעיון בספורט האמריקאי הוא שאין דבר כזה "הקבוצה של אמריקה". שנית, מי שלא גדל בטקסס ולא גר בה, מקבל בחילה פיזית מהמחשבה שקבוצה משם היא "הקבוצה של אמריקה". "זה כינוי מפלג מאוד", אמר מייקל ברודר, פסיכולוג תקשורת, ל-Bleacher Report. "זה כמובן עושה להם יותר טוב מאשר נזק, אחרת הם לא היו ממשיכים להשתמש בכינוי הזה, אבל זו אמירה מפלגת מאוד מסיבות ברורות לגמרי".
שלישית, ג'ונס הפך את הקאובויז לנבל ההכרחי בכל אופרת סבון: הוא עשיר, ארוגנטי, מקדם את עצמו ועסוק באופן קבוע בתחרות ה"למי יש יותר גדול". אצטדיון AT&T שג'ונס חנך ב-2009 יכול לאכלס 80 אלף איש, אבל אם צריך אפשר להרחיב אותו ל-100 אלף מקומות, וככה לג'ונס יש את הכי גדול בליגה. עם הרקורד העלוב שלהם ב-25 השנים האחרונות, ספק אם הקאובויז היו ממשיכים להיות קבוצה כל כך מושכת עניין, תקשורת ואש, אם הבעלים לא היה ג'רי ג'ונס.
מהפכה אמריקאית
הקאובויז נוסדו ב-1960 והפכו תוך עשור לקבוצה משמעותית. הם זכו בסופרבול ב-1971 ו-1977, אבל הרגע ששינה את המועדון ואת ה-NFL לנצח הגיע ב-1989 כאשר ג'ונס, איל נפט מארקנסו, קנה את הקאובויז תמורת 140 מיליון דולר, אז הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור קבוצת NFL. הוא ביצע מהפכה מיידית בתוך המועדון והביא את המאמן ג'ימי ג'ונסון, שהוביל את הקבוצה לשלוש זכיות בסופרבול בטווח של ארבע שנים בשנות ה-90. בסך הכל זכו הקאובויז בחמש אליפויות: רק לניו אינגלנד פטריוטס ופיטסבורג סטילרס יש יותר (שש).
ג'ונס, שבעצמו שווה היום 11 מיליארד דולר, שינה לגמרי את צורת השיווק הסטנדרטית של קבוצת פוטבול ועמד מאחורי כמה מהחוזים הגדולים בהיסטוריה של הטלוויזיה. ב-14 השנים האחרונות הקאובויז הם הקבוצה העשירה ביותר בפוטבול, ולפי פורבס ב-2023 הם שווים 8 מיליארד דולר - קבוצת הספורט הראשונה בעולם שמגיעה לשווי כזה. זה קורה בעיקר בזכות שפע חסויות משתלמות, כמו עסקה לעשר שנים של 200 מיליון דולר עם חברת המשקאות הענקית "מולסון קורס". ב-2021 הקאובויז השיגו יותר מ-220 מיליון דולר בהכנסות מפרסום ומחסויות באצטדיון, יותר מכפול מזה של כל קבוצה אחרת.
כל זה, כאמור, קורה כמעט בלי שום הישגים במגרש. ג'רי ג'ונס הוא כנראה איש עסקים מצוין באמת. מצד שני, הוא לא יכול לייצר משפט קוהרנטי אפילו אם חייו יהיו תלויים בכך. לפעמים לא ברור אם הוא לגמרי איתנו ויש לו היסטוריה של אנקדוטות גזעניות גם בלי התמונה ההיא מ-1957. אפילו האוהדים של הקאובויז לא אוהבים אותו, אבל הם אוהבים את הקבוצה. מתים עליה. חוץ מהם, כולם שונאים אותה, ובגלל זה טוב שהקאובויז שוב נמצאים עמוק בפלייאוף. הרי טום בריידי כבר איננו - דאלאס העיפה אותו מהפלייאוף - וצריך לשנוא מישהו, אחרת מה כל זה שווה.
פורסם לראשונה: 19:51, 20.01.23