כאלה אנחנו העיתונאים, בכוח מחפשים לייצר עניין. לבנות דרמה. לספר שיש פה מאבק משולש והנה מכבי ת"א מתעוררת, מצמצמת טווח, שמכבי חיפה מגמגמת ושלהפועל באר שבע יש כלים אדירים וחכו-חכו שדור מיכה יתעורר. אפילו דאגנו שבמכבי ת"א יעמוד על הקווים מאמן קשוח עם לוק מאיים ותשובות חסרות סבלנות בגרמנית (בינינו, הרי גם כשהוא יסביר על התנועה האלכסונית של מתן חוזז, זה יישמע לנו מלחיץ).
ובסוף, רגע לפני שהעונה הסדירה נגמרת, מכבי חיפה פוגשת את הפועל ת"א – יריבה ראויה ועקשנית - ומכניעה אותה ללא קרב עם 0:2 מבלי שהאדומים בעטו אפילו פעם אחת למסגרת. ארבע פור מבאר-שבע הדכאונית ו-8 מהכועס שמדבר גרמנית.
אז נכון - זה הרגע לשתול את ההסתייגות הרשמית המחויבת על פי כללי הנימוס והזהירות - הכל יכול לקרות, וכבר ראינו קבוצות שסגרו פער ויש מפגשים ביניהן וכל הג'אז האוטומטי הזה, אבל מספיק לראות את הכדורגל של מכבי חיפה והאנרגיה ביציעים שלה כדי להבין שהיא לא הולכת לשמוט את זה. ברק בכר בדרך להשלים אליפות שנייה ברציפות וזה יקרה לא רק בגלל שהקבוצה שלו כל כך איכותית ועם עומק משוגע (תראו לי עוד קבוצה ישראלית בה צ'ארון שרי ומאוויס צ'בוטה, חלוץ רכש במיליון אירו, עולים מהספסל). זה יקרה גם כי נראה שהיריבות שרודפות אחרי האלופה ישמטו יותר נקודות ממנה.
המצב בבאר-שבע כל כך שברירי ולחוץ – לו יכולתי להיות זבוב על הקיר בחדר בו יושבת אלונה ברקת עם המאמן שלה – שזה מחלחל גם למגרש. מיכה חושך, ניקיטה רוקאביצה לא פוגע ואפילו רמזי ספורי, שבלט עד לא מזמן והיו מי שכבר שלחו אותו למועדונים באירופה, נעלם בתוך האפרוריות הכללית.
במכבי ת"א יש תחושת מומנטום – איך שניצחון דרמטי בדרבי וזר יקר שמתחבר במהירות מטעינים את המכביזם מחדש – אבל הקבוצה לא מספיק יציבה כדי לסגור כזה פער משמעותי. הימור שלי: מתישהו יגיע הפסד שיוציא את הרוח מהמפרשים שבנויים כרגע על זה שהיא חייבת לנצח בלי הפסקה ולחכות לשלוש מעידות (כולל אולי במפגשי ראש בראש בפלייאוף מול מכבי חיפה).
ניסינו לבנות דרמה, היו כמה רגעים שזה כמעט עבד, אבל אפשר לחזור לשגרת החישובים הכי מסעירים כרגע: בואנ'ה, מי תעשה פלייאוף עליון?
האיש עם הכסף שבטוח שכולם חייבים להקשיב לו
לא פעם אני שומע עיתונאים מלאי להט פונים בקריאה ישירה ונרגשת למאמנים: אל תעבדו אצל איזי שרצקי! הסגנון של בעלי הפועל קריית-שמונה, הכרוניקה הצפויה של התערבות-לכלוכים-פיטורים, השליפות המכוערות מהמותן, כבר נמאסו על חלק גדול ממי שעוקבים אחרי מעללי שרצקי ויש מי שמנסים להרגיע את הבחילה בבטן בקריאה שלא לעבוד אצל הבוס הקפריזי.
אני מציע משהו אחר. הגיע הזמן להיות מספיק הוגנים ואחראים, לסובב את הקריאה/דרישה ולהפנות אותה אל העיתונאים: אל תעבדו אצל איזי שרצקי! אל תתקשרו אליו, אל תציעו לו להתראיין, אל תתנו לו במה להשתלח במאמנים שרק ביקשו להתפרנס ואל תפתו אותו בטריקים הכי שקופים ועלובים בספר כדי שיפלוט עוד כותרת צעקנית שתגעיש את השלולית לשנייה וחצי ותתאדה. זה הרי כל כך קל שכבר אין בזה שום ערך עיתונאי, שלא לומר הישג - כל מה שצריך זה שיהיה לך "שרצקי" בחיוג מקוצר ולהפעיל את מכשיר ההקלטה. תתפלאו, זה עדיין לא הפך אף אחד לבוב וודורד וקרל ברנסטיין.
אז אני פונה לקולגות שלי, אל תעבדו אצל שרצקי. הראיונות האלה אולי מייצרים קצת רעש מקומי, אבל הם משרתים קודם כל את שרצקי, את האג'נדה של הבוס העשיר, הצד החזק במשוואה, את האינטרס שלו שעשוי להיות פיטורי מאמן במינימום נזק. נכון, שרצקי הוא פילנתרופ שתרם הרבה כסף לקריית שמונה ועל כך מגיעות לו כל המילים הטובות, שנכתבו וממשיכות להיכתב כל הזמן. אבל כשהוא תוקף את המאמן-עובד שלו תוך עיוות העובדות והמציאות ("דראפיץ' לא עשה דבר טוב אחד בקריית שמונה), עולב בו בצורה בוטה ומנפנף בתלושי השכר שלו ("הוא מקבל אצלי 50 אלף שקל בחודש, אוטו ודלקן. הוא לא יקבל את זה בשום מקום אחר") הוא נוהג בבריונות שמעידה בעיקר עליו. בריונות של האיש עם הכסף שבטוח שבזכות זה כולם חייבים להקשיב לו. אני הפסקתי.
