המופע של יאניס. הפלייאוף הזה, ובמיוחד בשני המשחקים האחרונים בסדרת הגמר, שבועיים אחרי שספג פציעה שיכלה לסיים לו את העונה, משדרג את כוכב מילווקי לכיוון היותו שחקן היסטורי. ברור שהוא פלא אתלטי שהליגה לא ראתה תקופה ארוכה, אבל גם ברור שהוא עדיין לא הצליח להשתיק את מקהלת המבקרים כלפיו, חלקם בצדק.
ברור לכולם שמה הוא עשה בשני המשחקים הללו זה כבר הרבה יותר מרק אתלטיות לא קונבנציונלית ומילוי דפי הסטטיסטיקה. משחק שני רצוף של 40 נקודות לפחות ו-10 ריבאונדים לפחות בסדרת גמר (היחיד לעשות את זה בשנות ה-2000, ביחד עם שאקיל אוניל), היכולת להבין מה הקבוצה צריכה ממנו כדי לנצח, והאינטיליגנציה לתרגם את זה לפרקט.
כל 14 הסלים של יאניס במשחק מספר 3 היו מטווח אפס. הוא לא התפשר, הוא תקף את הסל ואת פיניקס בכל וריאציה אפשרית. כל כדרור של יאניס, כל החלטה שלו, כל זריקה שידרו בהילות. גם למילווקי בסדרה, וגם כלפיו: הגיע הזמן לתרגם את הפלא האתלטי הזה לדומיננטיות מוחלטת על הפרקט. הפעם יאניס לא קלע 40 נקודות בהפסד מכובד, אלא קלע 40 ולא השאיר לפיניקס שבב תקווה.
יאניס נתן הלילה משחק של השוואות, של העלאת זיכרונות: זוכרים מה היווני עשה במשחק השלישי של סדרת הגמר 2021? איך אפשר לשכוח. האם יש דבר יפה יותר בספורט מאשר לראות אתלט ממלא בתוכן את הפוטנציאל שלו?
מחוג המומנטום. יאניס הגיע לסדרה הזו כשהוא השחקן הכי טוב בה, היכולת שלו עד עכשיו רק מדגישה את העובדה הזו. לפיניקס אין שום תשובה עבורו. מילווקי כבר הייתה בסרט הזה בחצי גמר המזרח נגד קווין דוראנט במצב צבירה של אלוהי הכדורסל, וחזרה לנצח. המשחק השלישי הדגיש כמה נקודות שבצבצו כבר במשחק השני: מילווקי שלטה בזריקות העונשין, בריבאונד ההתקפה, והיה לה סיכוי לנצח בשני גם בלי תרומה גדולה מג'רו הולידיי, ברוק לופז וקריס מידלטון, ועם ערב קליעה פנומנלי של פיניקס מהשלוש. מידלטון עוד חייב פה לפחות שתי הופעות של אולסטאר. פיניקס עדיין מובילה בסדרה, אבל המומנטום, האטום הכי חשוב בספורט ובעיקר בסדרות גמר, כבר שינה כיוון בדרך למילווקי.
בוקר לא טוב. היכולת המאוד בינונית של הולידיי בהתקפה לא עשתה חסד עם משחק ההגנה שלו. הולידיי משחק הגנה מעולה בסדרה הזו. הוא שומר נהדר באחד על אחד, יש לו נחיריים מפותחים לחטיפת כדורים והוא עוזר מצוין. במשחק השלישי הוא סוף כל סוף הצליח להרים את ההתקפה שלו לרמה שבה הוא משחק הגנה. גם מידלטון שיחק טוב במשחק השלישי. כששלושת הכוכבים של מילווקי תורמים ככה ביחד, לפיניקס יהיה קשה מאוד, בעיקר מול החוזק הפיזי שלהם.
אבל אם מילווקי יצאה מהמשחק השני בהרגשה טובה. לא היה מצב שפיניקס תחזור על ערב קליעה דומה מתוך הזריקות הקשות שלקחה. הסאנס צריכים להיות מעודדים בצורה דומה מהמשחק השלישי. אין סיכוי שדווין בוקר יהיה כזה כבוי. הוא יותר מדי טוב.
מייקל ג'ורדן. בפעם האחרונה שפיניקס הגיעה לגמר הפלייאוף, נגד שיקגו ב-1993, ג'ורדן הניח על דפי הסטטיסטיקה רצף לא ייאמן של ארבעה משחקים רצופים עם 40 נקודות. "אני לא מייקל ג'ורדן", ענה יאניס לעיתונאי שהזכיר לו את זה במסיבת העיתונאים אחרי הניצחון. יש מצב שלא תהיה ליאניס ברירה, אלא להיות מייקל ג'ורדן, לפחות בטור הנקודות.
זה כמעט לא פייר לדרוש את זה, בטח לא אחרי הפציעה, בטח לא אחרי היכולת הסטטיסטית ומבחינת הבהילות לנצח בשני המשחקים האחרונים, לא אחרי הקיצוץ בזריקות לשלוש, והדיוק מקו העונשין. לא פייר, אבל זו בדיוק הדרישה משחקנים שמהלכים על ענני ההיסטוריה. יאניס צריך, כמו ג'וקוביץ' אתמול בגמר ווימבלדון, למצוא את המבער הפנימי, את המקום שבונה קומות גבוהות יותר מהפנטהאוז הספורטיבי שהוא משחק בו כעת. כעת כבר אין לו ברירה: הוא חייב לנצח בסדרה. הוא צריך להפסיק להיות יאניס, ולהיות ג'ורדן.
פורסם לראשונה: 10:56, 12.07.21
