לספיר בוסקילה יש נוכחות על המגרש. הצורה שבה היא רצה על הדשא, מסמנת על עבירה, פונה לשחקנים עם המשפט: "אלה הקוונים שלי, אתם לא מדברים איתם", וכמובן לא שוכחת להוסיף מבט קשוח שמחסל את החשק להתעסק איתה. שופטת כדורגל שמתרוצצת במגרשים המחוספסים של ליגה ג' וחולמת להפוך לבינלאומית.
בשבועות האחרונים הנוכחות הזו של ספיר מככבת גם על מסך הטלוויזיה בעונה השנייה של סדרת הדוקו המשובחת "ליגה ג'" (כאן 11). הבמאי רובי אלמליח החליט שהפעם, בנוסף לסיפורי הקבוצות שנאבקות על עלייה והכרה, הוא עוקב גם אחרי סיפורה האישי של השופטת האשקלונית (30), שמפלסת את דרכה בחצר האחורית של הכדורגל הישראלי. הבחירה מתבררת כהברקה: כבר אחרי חצי פרק ספיר כובשת את המסך בסצנות שמועכות את הלב והופכת לדמות שבא לך לראות לאן הסיפור שלה יילך.
החלום להתקדם בעולם השיפוט לא היה משהו שבער בה מאז ומתמיד. היא הגיעה אליו די במקרה ("מאז שהייתי ילדה שיחקתי כדורגל. כבוגרת שיחקתי בקריית־גת ובבאר־שבע ושם הציעו לי לעשות קורס מדריכות משולב עם קורס שופטות"), אבל לפני כחצי שנה היא קיבלה טלפון: "המזכירה של יריב טפר, מנכ"ל האיגוד, אמרה לי שהוא רוצה לפגוש אותי. באיגוד כל הזמן אמרו לי 'את חייבת להתקדם, יש לך פוטנציאל אדיר. החזות שלך זה של שופטת בינלאומית'. גם שחקנים ומאמנים היו זורקים לי 'את לא שייכת לליגה הזו'. בפגישה טפר אמר לי, 'שמעתי עלייך הרבה דברים טובים. יש לי תקן של שופטת בינלאומית שאני רוצה למלא ואני חושב שאת יכולה להתאים, עכשיו בואי תגידי מה עוצר אותך'. אמרתי לו שיש לי בעיה של כושר גופני, שאני מתקשה להתאמן באופן סדיר וגם שיש לי מחסום פסיכולוגי. מאז אני בתהליך ומנסה לשפר את הכושר הגופני ולעבור את המבחנים".
ובינתיים בליגה ג' זה די קשוח.
"היו לי משחקים קשים עם אירועים לא נעימים. היה משחק שהקהל פרץ למגרש ואז המאבטחים מיהרו להקיף אותנו והכניסו אותנו מהר לחדר ההלבשה. היה לי משחק בין באר־שבע לרהט, מפגש מאוד חם - איך שאני מגיעה למגרש אני רואה שלוש ניידות, באמצע המשחק שחקנים התחילו מכות ביניהם ואני צריכה להפריד. בשלב מסוים את הולכת אחורה ונותנת למאבטחים לעשות את העבודה".
ויש שחקנים שרואים שופטת אישה ומחליטים לבחון אותה?
"כן, יש כאלה שזורקים 'מה את מבינה בכלל', 'עזוב, היא לא יודעת. אין לה מושג'. אבל לא קיבלתי תגובות מלוכלכות. הייתה פעם ששחקן לא הפסיק לזרוק לי מילים כאילו חיפש בכוח את הצהוב. אחר כך הבנתי שהוא רצה להיות מורחק, כי שבוע אחרי היה לו במשפחה שבת חתן".
ילדה של אבא
אחד הצירים העלילתיים המרגשים בסדרה עוקב אחרי מערכת היחסים של ספיר עם בת זוגה שלי והרצון שלה שבני משפחתה, ובעיקר אמה, לידיה, יקבלו אותה כמו שהיא, בצורה הכי טבעית שאפשר. באחת הסצנות מכמירות הלב ספיר מביעה את הגעגוע לאביה דניאל, שהלך לעולמו לפני שמונה שנים ולדעתה היה עוזר לאם להכיל את הזהות המינית של בתה בצורה יותר קלה.
"ברור שיש כדורגלנים בארון. די מצחיק ששחקנים מפחדים לצאת היום מהארון, כשזה כבר הפך ליותר פתוח. יש כל כך הרבה, אז יאללה, מה אתם חוששים? יותר כיף לכם לחיות בחושך הזה?"
כדי להבין את עומק הקשר בין ספיר לאביה מספיק להסתכל על הרגל שלה, עליה קיעקעה בענק אריה: "זה אבא שלי, לוחם כמו אריה. חמש שנים נלחם בסרטן, בהתחלה חטף בריאות, אחרי שנתיים החלים ואז חזר לו בראש. היה לנו קשר מאוד חזק, תמיד הייתי הנסיכה של אבא. שלושת האחים יותר קרובים לאמא, ואני כל הזמן עם אבא. כל השנה האחרונה לחייו הוא היה מאושפז. הסירו לו את הגידול בראש, הוא בכלל לא יכול היה לתקשר, כל הצד הימני משותק ואנחנו לא יודעים אם הוא מזהה אותנו.
"כל אותה שנה לא עבדתי בכלל, יושבת איתו מדי יום ואומרת לו, 'אבא תחזיק את תעודת הזהות', מנסה לראות מה הוא זוכר. רק אחרי חודש הצליח לעשות תנועה עם היד, מדי פעם מסתכל עלייך, עושה תנועה עם הראש. כמו תינוק שאתה לא יודע מה עובר עליו. מדי פעם יש שיפור ואז מגיעה הידרדרות. זכיתי להיות איתו בלילה האחרון שלו, היה לו ממש קשה, השתעל, נחנק מהליחה. בשש בבוקר עלה לו החום, המצב ממש הידרדר. אמא שלי התקשרה לשאול איך הוא ישן והיא כבר הבינה לבד. באה עם כל המשפחה כדי להיפרד. אני לא הבנתי, עד השנייה האחרונה לא קיבלתי את זה. עליתי על המיטה, הרמתי לו את הראש לחיבוק, הנחתי עליו את הראש ואחרי כמה זמן הרגשתי שמשהו קורה, ופתאום קיבלתי את הפצצה שהוא מת. עד היום אני לא מעכלת את זה".
"המשפחה מקבלת אותי"
"מול אבא שלי לא הספקתי לפתוח את נושא הזהות המינית, כי אני עצמי לא הייתי סגורה על זה", מודה ספיר. "רק בגיל 16 הבנתי מה זה בכלל. ובגיל 15 אבא חלה בסרטן אז הראש היה רק בבתי חולים, מי הולך איתו לטיפול, מה יעזור לו להחלים, לא היה לי בכלל ראש לעניינים אחרים".
ואת בתחושה שהוא היה מקבל אותך ואפילו עוזר לאמא לקבל.
"אבא שלי היה בנאדם שהילדים בשבילו זה הכל. הוא לא היה מסוגל לא לקבל אותי. זה אולי היה קשה לו, אבל בסופו של דבר היה מקבל, ואומר: אם צריך להתמודד אני אתמודד, העיקר שהבת שלי תהיה פה לידי. זה הבנאדם, אתם הילדים שלי, רק תישארו פה לידי, לא משנה לי מה אתם. גם אמא שלי כזו, אבל כשיש עוד בנאדם שעוזר לך לקבל, יש עוד מישהו להתייעץ, לדבר איתו, לשמוע, אז יותר קל. אבל כשאתה לבד אתה לא יודע איך להתמודד ואיך להגיב, אז אתה בורח. פעם אחת היא אמרה לי, 'למה את כל כך בטוחה שאבא היה מקבל אותך. זה לא לפי הדת'. אמרתי לה, 'אמא, זה לא עניין של דת או לא דת. אין פה בחירה'".
ומה היא אומרת היום?
"היום אמא שלי לגמרי מקבלת אותי. היא הכי עוטפת ומחבקת אותי. היה שינוי גדול מאוד מאז שהסדרה צולמה. כל המשפחה מקבלת אותי. היום אנחנו גם צוחקים על הקטע והם מסתלבטים עליי כשהפרקים משודרים. מספיק שאני זורקת משהו, אז אמא שלי והאחים אומרים: 'עזוב, עלה לה. אנחנו פרימיטיבים, עשתה מאיתנו חשוכים'. אם הגענו למצב שצוחקים על זה, אנחנו במצב טוב".
אני לא ספיר ברמן
ואיזה תגובות את מקבלת אחרי שהסדרה עלתה?
"מהמשפחה אני מקבלת המון תגובות כיפיות ומרגשות, כולם עוטפים, גם הדודים והבני דודים. לא יצא לי לקבל תגובות רעות. גם במגרשים אומרים לי שחקנים 'אה, את מהסדרה בטלוויזיה', יש לזה צד כיפי, אבל עד היום הייתי סוג של שופטת קשוחה ששחקנים לא יכלו לדבר איתה איך שהם רוצים, אישיות על המגרש. מאז הסדרה קצת נשבר הדיסטנס, שחקנים באים, צוחקים: 'הלו, מכירים אותך מהטלוויזיה, יאללה תזרמי. ראינו אותך כבר בהכי פרטי ואישי שלך'".
"עד היום הייתי סוג של שופטת קשוחה ששחקנים לא יכלו לדבר איתה איך שהם רוצים, אישיות על המגרש. מאז הסדרה קצת נשבר הדיסטנס. שחקנים באים, צוחקים: 'הלו, מכירים אותך מהטלוויזיה, יאללה תזרמי'"
הבנתי שאנשים מתבלבלים בינך לבין ספיר ברמן.
"לספיר ברמן יש חזות מסיבית, היא גבוהה, לא נשית קטנטונת, וגם לי יש מבנה גוף די גדול, גובה 1.74 מטר והשיער קצת דומה. אני שומעת אנשים מתלחשים 'איך קוראים לה, ספיר? אה, זו בטח ספיר ברמן'. פעם מישהו ביקש ממני סלפי, אמרתי לעצמי מה יש לו להצטלם איתי – זה היה לפני שהסדרה עלתה – מאיפה הוא מכיר אותי? אחרי שהצטלמנו אני שומעת אותו אומר לחבר שלו 'רגע, לא נראה לי שזו ספיר ברמן'. ואני כזה מתרחקת מהמקום, לא נעים".
ספיר ברמן הפכה לאושיה, זה תורם לקהילה?
"ברור, כל דבר כזה עושה משהו. ספיר הייתה מוכרת גם קודם כשופטת בליגת העל, אבל אחרי שהיא עשתה את השינוי וכולם קיבלו אותה היא הפכה לסמל אצל כל האנשים, בציבור הרחב".
ומתי ייצא כדורגלן פעיל מהארון?
"תראה, ברור שיש כדורגלנים בארון, והקושי שלהם לצאת זה לא רק בארץ אלא בכל העולם. לא יודעת למה זה ככה, זה אפילו די מצחיק ששחקנים מפחדים לצאת היום מהארון, כשזה כבר הפך ליותר פתוח. יש כל כך הרבה, אז יאללה, מה אתם חוששים? יותר כיף לכם לחיות בחושך הזה?".
פורסם לראשונה: 12:26, 27.03.22
