יש משהו מרתק במסע של ריאל מדריד בשבילים המפותלים של הטופ האירופי בעונות האחרונות, מאז שהסתיים רצף שלוש הזכיות בצ'מפיונס (מ-2016 עד 2018).
לא משנה מה יהיו הנסיבות, בכל פעם שהיא לא תזכה באליפות או בליגת האלופות הדבר יצויר בקווים קטסטרופליים בתקשורת המקומית וייחשב כאסון ממשי בתוך המועדון. והיו נסיבות: ריאל עברה עליות וירידות קיצוניות מאז העזיבה של כריסטיאנו רונאלדו; היא לא הצליחה לעמוד בקצב של פריז סן-ז'רמן והאנגליות מבחינה כלכלית; גם האליפות בעונת הקורונה ב-2020 לא הותירה חותם יוצא דופן; המהלך הגדול שתיכננה הקיץ כדי להציב את עצמה שוב בקדמת הבמה - גם מבחינה תדמיתית – נכשל עם נפילת עסקת קיליאן אמבאפה, והעניין התדמיתי חשוב מאוד לאחר הכתם שדבק במועדון במהלך פרשת הסופר-ליג. אמבאפה (שכנראה יגיע בקיץ) היה אמור לתת דחיפה מזווית נוספת: הזוהר. ריאל לא הצליחה למשוך מספיק כוכבי-על או להלהיב יותר מדי מאז 2018, גם ברגעים המוצלחים שלה, אלא לכל היותר להיות יעילה.
ופתאום, אחרי כל זה, ריאל של דצמבר 2021 היא שוב אחת ההצגות החמות ביבשת. היא מצליחה לחבר בין כדורגל ממושמע לניצוצות של גאונות, ועם שמונה ניצחונות רצופים בכל המסגרות (לא הפסידה כבר יותר מחודשיים) היא בורחת בדרך לאליפות ספרד – הפרש שמונה נקודות מסביליה השנייה ונראית מסוכנת באלופות, כשהערב (22.00) היא תארח את אינטר למשחק על המקום הראשון בבית 4 במחזור האחרון. איך זה קרה?
"הגניבה של המאה"
קודם כל מדובר בקרלו אנצ'לוטי. ב"מארקה" דיברו השבוע על כך שבקדנציה הקודמת, שבה ספג ביקורות למרות שזכה בליגת האלופות, הוא כעס על כך שנוצרה לו תדמית של מאמן חלש מדי בחדר ההלבשה, שאינו סמכותי בעיני השחקנים. כעת התקשורת מאמינה שהאופי הנוח של האיטלקי הוא בדיוק מה שריאל הייתה צריכה. מאמן מבוגר (62) שעבר הכל, כבר לא נחשב בכיר כמו הצעירים המהפכניים שעובדים בקבוצות גדולות אחרות, ונכנס למערכת שהוא מכיר ואוהב כדי לעבוד ברוגע ולהפיק את המקסימום מהשחקנים בלי אגו מצידו. הוא לא בא ליישם מהפכה טקטית יוצאת דופן, איזו המצאה חדשה, אלא רק לייצב את הקבוצה ולהיות הסלע בחדר הלבשה שלפעמים נוטה לסערות.
הוא קיבל במתנה עם הגעתו את דויד אלאבה – ועוד בהעברה חופשית. עם כל שבוע שעובר באירופה קולטים עד כמה המהלך הזה היה מונומנטלי. אחרי שנים בבאיירן, האוסטרי הגיע עם אנרגיות מטורפות לברנבאו וכבר כונה "הגניבה של המאה". הוא תפס מהר מאוד תפקיד של מנהיג על המגרש ומחוצה לו, ויצר שיתוף פעולה מעולה עם אדר מיליטאו, כך שריאל כבר נהנית מצמד בלמים שמשכיח את סרחיו ראמוס ורפאל וראן. הם משלימים זה את זה בסגנון, וכשתיבו קורטואה (בכושר שיא) מאחוריהם לריאל יש בסיס הגנתי חזק מאוד שנותן לה ביטחון.
אני שוב מתאהב
ואם מדברים על מתנות, אז אחת נוספת חיכתה לריאל בתוך המועדון. היא רק הייתה צריכה להמתין מספיק זמן כדי לפתוח אותה. ויניסיוס ג'וניור משחק כמו מועמד לכדור הזהב, וההבדל בין מה שהוא עושה השנה לבין שלוש העונות הראשונות שלו בריאל הוא על-אנושי. מפוטנציאל שמפציע פעם בחודש ומתקשה מול השער, הברזילאי בן ה-20 התבגר, קיבל את מלוא הקרדיט מאנצ'לוטי ומשחק כדורגל מדהים.
אין כיום שחקנים רבים בעולם שמפגינים רמת שליטה במתרחש כמו ויניסיוס. מי שהתלהב ממנו בתחילת העונה לא יכול היה להאמין שהעניין רק יתעצם. כרגע הוא משחק בלי לראות בעיניים – כמו מוחמד סלאח, קיליאן אמבאפה, רוברט לבנדובסקי – מתעלל בשחקני ההגנה, יוצר מהלכים מבריקים ותופס את מלוא תשומת הלב אפילו בזמן שקארים בנזמה (לא ישחק הערב בגלל פציעה) ממשיך לכבוש בצרורות.
בשלוש העונות הקודמות ויניסיוס כבש 15 שערים ב-118 הופעות במדי הבלאנקוס. השנה יש לו 12 ב-21 משחקים. הוא האיש שהביא את הניצוץ שדיברנו עליו מוקדם יותר, זה שהעביר את ריאל מתקופה אפרורית (באופן יחסי כמובן) לעידן חדש שבו אוהדים נייטרליים שוב מתאהבים בה בזכות סופרסטאר עוצר נשימה. והמפחיד הוא שיש לו עוד מרחב אינסופי לשיפור.
בלם העבר פאביו קנבארו אמר לאחרונה שהוא מתרשם מאוד מהעבודה שאנצ'לוטי עושה ב"עונת מעבר" בריאל. אפשר להבין מדוע ההגדרה הזו בשימוש, כי הקבוצה חווה סוג של חילופי דורות מתמשכים, אבל במציאות היא חוטאת לקבוצה שנראית מחוברת ורצינית במיוחד. מול אינטר, ואז שוב בברנבאו נגד אתלטיקו בדרבי ענק ביום ראשון, יש הזדמנות לשכנע גם את הספקנים
