בערב שבת לפני שלושה שבועות קיבל הפתגם "טובות השתיים מן האחת" פירוש קצת שונה. זה קרה באליפות אירופה בהתעמלות אמנותית שאירחה ישראל בגני התערוכה, ובה זכו התאומות מישל ודניאלה מוניץ במדליות זהב בזו אחר זו בתרגילי הכדור והסרט בתחרות הג'וניור. ושם, על הפודיום בת"א, הן הבינו שגורלן המשותף שנקבע מלידה הוא לא הרגע המאושר היחיד שיחלקו יחד.
בהתעמלות אמנותית הקונספט של תאומות אינו דבר חדש, ומי שמובילות אותו הן דינה וארינה אברינה, ספורטאיות-העל מרוסיה, שכזכור הפסידו את התואר האולימפי ללינוי אשרם. האחיות מוניץ מפתח-תקווה עוד רחוקות מרחק רב מצמד הרוסיות שכבשו את הענף, ובכל מקרה הסיפור שלהן מתחיל מעט שונה.
7 צפייה בגלריה
בהתעמלות אמנותית הקונספט של תאומות אינו דבר חדש. מישל ודניאלה מוניץ
(צילום: עוז מועלם)
מישל הייתה הראשונה שהגיעה לעולם ההתעמלות אחרי שהפגינה גמישות יוצאת דופן כבר מגיל צעיר, והוצע לה לנסות את הענף התובעני. הסלטות והקפיצות על המזרן גרמו לאחות דניאלה להסתקרן, בעודה צופה בה מהצד. "הסתכלתי על מישל כשישבתי על הספסל בחוג ומאוד התחשק לי גם, אז ביקשתי מאמא לרשום אותי. הייתי ילדה מאוד אנרגטית והייתי צריכה לפרוק את האנרגיה, וכשראיתי שעושים שם הרבה גלגלונים וקפיצות ממש אהבתי את זה", היא מספרת.
כאמור, הקפיצות והגלגלונים האלה הפכו עם הזמן למשהו הרבה יותר הישגי ומקצועי, ולפני כחודש השתיים זכו במדליות זהב בתחרות שנערכה בת"א.
איך הרגשתן באותו שישי כשזכיתן יחד במדליות זהב?
מישל: "ממש התרגשתי. לא ידעתי מה לעשות. הייתי בהלם. היו שלטים ועודדו אותי. לקח לי זמן עד שהבנתי מה עבר עליי. רק כשחזרתי לאימונים עיכלתי את זה".
דניאלה: "הייתי בלחץ ומאוד התרגשתי, אבל אני כל הזמן מרגיעה את עצמי. ידעתי שיהיה בסדר. הרבה אנשים ביקשו שאצליח, התפללו בשבילי. אני יודעת שאם ארצה ואעשה הכל כמו שצריך - אצליח. מה שכן, לפני שעליתי למשטח שמעתי את הצעקות מהקהל, שזה קצת הפחיד אותי. בסוף היה בסדר".
הייתן בקהל באליפות אירופה שאירחה ישראל ב־2016 כשהמאמנת שלכן, טורי פילנובסקי, התחרתה. הצלחתן לדמיין שאחרי שש שנים תהיו שם גם?
דניאלה: "עודדנו את טורי, אפילו זרקתי עליה בובה (נהוג לזרוק בסיום המופע בובה או פרחים), אבל לדמיין את עצמי? לא חשבתי שאגיע לרגע הזה".
מישל: "גם אני לא חשבתי על זה, אבל כן הייתה לי תקווה".
המתפשרת והנלחצת
התאומות בנות ה-14 סיימו לאחרונה כיתה ח' ("הפסדנו הרבה דברים בגלל ההתעמלות, כמו טיולים שנתיים. זה מבאס, אבל הרגע של המדליה היה שווה את זה") ומגיעות לראיון אחרי קבלת פנים חגיגית בוועד האולימפי בעקבות ההישגים באליפות היבשתית. הן אוחזות בידיהן ורדים שקיבלו ונפרדות משאר המתעמלות. הן עדיין עם אותו קוקו גולגול ("הוא כואב", שתיהן אומרות יחד ומצביעות על שלל סיכות שזורות בשיערן), אבל הפנים נקיות מאיפור והן לבושות באימונית פשוטה של איגוד ההתעמלות, בלי נצנצים ובלי זוהר.
דניאלה: "לא הגבילו אותנו במה לאכול או הרעיבו אותנו. אנחנו תמיד אוכלות כל מה שאנחנו רוצות, פשוט יש כאלה שיש להן יותר בעיות עם המשקל, אז מקפידים אצלן. לי אין בעיה, יש לי מבנה גוף רזה ואני לא צריכה לשמור. בכל מקרה, אני לא אוכל עכשיו כמות גדולה של מתוקים או חטיפים"
אם בעבר הפוליטיקה שלטה ביד רמה בענף, הפעם צוות המאמנות באיגוד בראשות איילת זוסמן החליט שהגיע הזמן לעבוד יחד כדי להביא את ההישגים, שבינתיים רק זורמים. כך גם התאומות שמגיעות מאגודה פחות "בולטת", מכבי פ"ת בראשות נטשה אסמולוב, נהנות מאותם התנאים כמו אימונים באוהל הנבחרת במכון וינגייט והשתתפות בתחרויות בינלאומיות. אולי ההישג האחרון יזרז גם את עיריית פ"ת, שממנה מקבלות השתיים תמיכה, להקים את אולם ההתעמלות שעליו מדברים בשנים האחרונות.
איך נראית שגרת היום שלכן כתלמידות שמשלבות ספורט מקצועני עם לימודים?
מישל: "אנחנו רוב היום באימונים, וכן מנסות להשלים את החומר, אבל זה לא כל כך מצליח. חופש גדול גם לא ממש יהיה, כי אנחנו באימונים".
דניאלה: "גם כשהייתה קורונה לא היינו בחופש. היו לנו אימונים באולם, ואז היינו מתחברות לשיעורים בזום. יש שם משרד קטן, היינו יושבות עם מחברות וספרים ועושות מבחנים".
אתן דומות זו לזו גם באישיות?
דניאלה: "אני חושבת שאנחנו לא דומות גם במראה. הרבה אומרים שאנחנו כן, אנחנו אומרות שלא. אני פחות נלחצת מדברים. לי יותר קל לוותר על דברים אם אנחנו בריב, אני תמיד מוותרת".
מישל: "אני יותר נלחצת. יותר אכפת לי, אני עקשנית. הכל אצלנו שונה. דניאלה מנקה ואני לא אוהבת לנקות. היא אוהבת לסדר את החדר שאנחנו חולקות, ואני לא".
מתלוננות וצוחקות
עכשיו, כשסיימתן את פרק הג'וניור ואתן עוברות לקריירת הבוגרים, התרגילים שלכן יהיו עם דרגת קושי גבוהה יותר. זה מלחיץ?
דניאלה: "זה טוב בשבילנו. איילת מאוד רוצה שנצליח ושנקבל ציונים יותר גבוהים, אז היא מקשה לנו את התרגיל. אותי זה מאתגר. ככה אני לומדת דברים חדשים, ואני אוהבת את זה".
מישל: "אני זוכרת את עצמי ממש מגיל קטן עם איפור. מהסקרנות, הייתי לוקחת לאמא שלי כל מיני מוצרים ומורחת על הפרצוף. כשראיתי שאנחנו מתאפרות בענף, חיכיתי לרגע שאוכל להתחיל להשתמש במוצרי איפור. אני אוהבת את איפור העיניים, כי רואים אותו. מכיתה ג' בערך אנחנו גם עם הקוקו גולגול"
מישל: "זה אמנם לא קל, אבל אני מתחברת לצד הזה. דרגת הקושי עוזרת לי להתקדם. התוצאה מספקת אותי, גם אם בבית כל יום שתינו מתלוננות שקשה לנו". (צוחקות)
איך מתכוננים למעבר הזה?
דניאלה: "אני לוקחת סרט של שישה מטרים ועושה איתו תרגיל. טורי גם אומרת לי שבשנה הבאה אצטרך להתחרות עם אורך כזה של סרט ואני צריכה להתרגל אליו כבר. בבוגרים גם מתחרים לא במכשיר בודד, אלא בארבעה".
מישל: "אני גם חושבת על הקטע עם הסרט, למרות שאני פחות עם התרגיל הזה כרגע. אני יודעת שאצטרך לעבוד על הרבה אלמנטים חדשים שאני לא יודעת איך הם עכשיו. את צריכה להכין את עצמך לארבעה מכשירים. זה יותר קשה, לפחות בשבילי".
יש לכם זמן לתחביבים?
מישל: "אני אוהבת לצייר. אמא קונה לי ציורים ואני ממש צובעת אותם, אחד אפילו תלוי לי בבית. אני גם אוהבת למרוח לק".
דניאלה: "גם אני אוהבת לצייר ולבשל. אני יודעת להכין שקשוקה, אני אופה לחם שום מאוד-מאוד טעים וכל מיני מאפים ועוגיות".
לחמים ושקשוקות? יש משטר דיאטה חמור, לא?!
דניאלה: "לא הגבילו אותנו במה לאכול או הרעיבו אותנו. אנחנו תמיד אוכלות כל מה שאנחנו רוצות, פשוט יש כאלה שיש להן יותר בעיות עם המשקל, אז מקפידים אצלן. לי אין בעיה, יש לי מבנה גוף רזה ואני לא צריכה לשמור. בכל מקרה, אני לא אוכל עכשיו כמות גדולה של מתוקים או חטיפים".
מאיזה גיל אתן זוכרות את עצמכן עם איפור וקוקו גולגול, לוק שהוא חלק בלתי נפרד מהענף?
דניאלה: "כשהיינו קטנות, היו מאפרים אותנו. מגיל שש בערך, מאז התחלנו להתחרות, למדנו להתאפר לבד. אני חושבת שצריך את האיפור, כי זה מוסיף. ראיתי איך זה נראה עם ובלי. ההרגשה שונה, את מרגישה בולטת, גם אם את לא באמת רואה את זה. זה יפה לעין. את הקוקו אני למדתי לעשות ומישל למדה איך לגלגל אותו. אני עושה לה קוקו והיא עושה לי אותו גולגול".
מישל: "אני זוכרת את עצמי ממש מגיל קטן עם איפור. מהסקרנות, הייתי לוקחת לאמא שלי כל מיני מוצרים ומורחת על הפרצוף. כשראיתי שאנחנו מתאפרות בענף, חיכיתי לרגע שאוכל להתחיל להשתמש במוצרי איפור. אני אוהבת את איפור העיניים, כי רואים אותו. מכיתה ג' בערך אנחנו גם עם הקוקו גולגול".
מוסיקה, נפילות ובלקאאוט
מה המכשיר האהוב על כל אחת מכן?
דניאלה: "סרט. זה היה המכשיר הראשון שהשתמשתי בו כשהגעתי לענף ומאוד התחברתי אליו. הוא גם היה המכשיר הראשון שזכיתי איתו במדליית זהב באליפות ישראל. אני לא זוכרת את הגיל במדויק, אבל הייתי ממש קטנה ואף אחת לא השתמשה במכשיר הזה חוץ ממני. הוא נחשב הכי קשה, אבל אני לא חושבת ככה. נכון שהוא יכול להיקשר, וזה קשה לשמור על הקצה שלו שלא יסתבך או יגע בי. אבל התוכן עצמו? בשבילי הרבה יותר קל ממכשירים אחרים".
מישל: "כדור. יותר נוח לי להיות איתו ואני מרגישה גם בנוח לאורך כל התרגיל. אני לא אוהבת את האלות, שנופלות על הציפורניים וזה ממש כואב. גם חישוק אני לא אוהבת בערך מאותן סיבות. אצלי הסרט הפוך מדניאלה, הוא תמיד נקשר לי".
איך אתן בוחרות שירים לתרגילים שלכן? נמצאות ביוטיוב הרבה?
דניאלה: "לא, טורי מוצאת לנו מוזיקה וזה תמיד מוצלח. היא יודעת מה אנחנו אוהבות ולאיזה סגנון אנחנו יותר מתחברות. איזה שיר יבטא אותנו הכי טוב ויתאים לנו. היא מדהימה כמאמנת. עוזרת, תומכת, גם אם לפעמים משהו לא מצליח היא תמיד תרים אותך למעלה".
7 צפייה בגלריה
"איילת מאוד רוצה שנצליח ושנקבל ציונים יותר גבוהים, אז היא מקשה לנו את התרגיל"
(צילום: עוז מועלם)
מישל: "טורי אף פעם לא מורידה לנו. היא מרגיעה אותי, וזה עוזר לי מאוד. לפני היציאה למשטח חשוב לי שהיא תהיה שם ולא מישהי אחרת. חשובה לי כל מילה שהיא אומרת לי, כי אני מתייחסת להכל. אני תמיד מכניסה כל מילה שלה למוח ואוהבת אותה".
מה היא אומרת לכן מהניסיון שלה על איבוד מכשיר במהלך תרגיל או בלקאאוט?
מישל: "שאם נופל לי הכדור, אני צריכה להגיב הכי מהר שאני יכולה כדי להמשיך. לא קרה לי אף פעם ששכחתי מה אני צריכה לעשות במהלך תרגיל".
דניאלה: "אתחיל בכך שאני חושבת שזה טוב שמעכשיו נהיה עם ארבעה תרגילים, כי כשמאבדים מכשיר ויש רק תרגיל אחד - הלך עליי. אפשר לתקן תמיד במכשירים הבאים. אני זוכרת שבתחרות הראשונה שלי בחו"ל במכשיר החישוק, שכחתי את התרגיל באמצע. עמדתי עם החישוק שתי שניות והתחלתי לאלתר. קפצתי בתוכו ואז נעמדתי בפוזה. איכשהו אני תמיד יוצאת מזה".
פורסם לראשונה: 10:17, 10.07.22
