למרות התוצאה הצמודה מהמשחק הנהדר הראשון, 3:4 לטובתה, מנצ'סטר סיטי עדיין נראית פייבוריטית לעבור את ריאל מדריד בשבוע הבא ולהעפיל שוב לגמר ליגת האלופות, שנה שנייה ברציפות. בעונה שעברה היא הפסידה לצ'לסי, והשנה כנראה תשחק מול מי שהתבססה כיריבה הגדולה ביותר שלה בפרמייר-ליג בעשור האחרון, ליברפול.
הקבוצות האנגליות השתלטו על המפעל, מביאות כוכבים, שולטות בגזרת המאמנים - הטובים בעולם בוחרים להגיע אליהן - ומושכות קהל. והדומיננטיות הנוכחית שלהן ביבשת אפילו לא מתקרבת למה שקרה בין 1977 ל-1982, מעט לפני ההרחקה הממושכות של אלופות הממלכה בגלל אסון הייזל, אז האנגליות זכו בשישה גביעי אירופה רצופים. ליברפול עמדה במוקד בתור הזהב שלה, עם הנפות ב-1977, 1978 ו-1981 (ועוד בונוס ב-1984, שנה אחרי שהמבורג עצרה לרגע את השטף האנגלי), ואסטון וילה זהרה יותר מתמיד עם הזכייה שלה ב-1982.
שני הגביעים הנוספים, ב-1979 ו-1980, הם אולי המפתיעים ביותר בתולדות המפעל. למשך שנתיים שלמות, הקבוצה הטובה באירופה הייתה נוטינגהאם פורסט, שם שאוהדים צעירים מאוד, אולי אפילו בשנות ה-20 לחייהם, לא ממש מכירים, אולי רק כקוריוז טריוויאלי. ליגת האלופות עוד רחוקה, אבל נוטינגהאם קרובה לעלות לפרמייר-ליג בפעם הראשונה בשנות האלפיים ולהחזיר עטרה ליושנה.
הכדור חוזר לקופר
עם בעלים ביזארי ומנג'ר לא מנוסה במיוחד שעשה מסלול שמזכיר מעט את מאמן נבחרת ישראל הטרי אלון חזן, המטרה הברורה היא לשוב לליגה ממנה נעלמה נוטינגהאם ב-1999, מסע שעבר גם בירידה לליגה השלישית. קל זה לא הולך להיות, אבל אולי המורשת תוכל לדחוף את פורסט למעלה.
פולהאם, אולי קבוצתו הבאה של מנור סולומון, שכבר הבטיחה את העלייה מהצ'מפיונשיפ, אירחה את נוטינגהאם ביום שלישי למשחק השלמה. רפיון? אולי, פולהאם בדרך כלל כובשת בכמויות. נוטינגהאם ניצלה את ההזדמנות והשיגה 0:1 משער של החלוץ הדני פיליפ זינצקרנאגל בדקה ה-15. את המקום בפלייאוף העלייה לפרמייר-ליג פורסט השיגה כבר קודם לכן, אבל הניצחון הזה השאיר לה סיכוי טוב לקבל כרטיס אוטומטי מהמקום השני. באותו הערב בורנמות' חזרה מפיגור 3:0 ל-3:3 מטורף בדקה ה-90 בוויילס מול סוונזי, ולא הצליחה לברוח לפורסט. המצב נראה כך, שני מחזורים לסיום: בורנמות' שנייה עם 79 נקודות ומשחק חסר, נוטינגהאם שלישית עם 76 ומשחק חסר, האדרספילד רביעית עם 76. מהו המשחק החסר הזה של שתיהן? זו מול זו בשלישי בערב בבורנמות', משחק שיכול להיות שווה מקום על הבמה הגדולה.
ומה הקשר בין המנג'ר סטיב קופר למאמן נבחרת ישראל? לשניהם אין יותר מדי ניסיון, ושניהם עברו שנים יפות מאוד על הקווים של נבחרות הנערים של אנגליה וישראל. קופר בן ה-42 לא היה שחקן בולט, אבל אחרי הפרישה השתלב בתפקיד בכיר במחלקת הנוער של ליברפול והתקדם במערכת בזכות ההצלחה בגילים הנמוכים. בין השאר, באנגליה נותנים לו קרדיט על הקידום של ילדים מוכשרים בדמות טרנט אלכסנדר-ארנולד וראחים סטרלינג שעברו אצלו. כשעבר לאמן בוגרים, הוא היה קרוב מאוד להצלחה שנתיים בסוונזי, והפסיד בגמר הפלייאוף בשנה שעברה לברנטפורד. מהרגע שהוזעק לנוטינגהאם בספטמבר כדי להחליף את כריס יוטון, החיבור היה מושלם.
9 צפייה בגלריה
כן, זה קרה באמת. ג'ון מגאברן מניף את אחד משני גביעי אירופה לאלופות של נוטינגהאם
(צילום: gettyimages)
כן, חשוב לציין כאן שבשלב מוקדם של העונה הנוכחית נוטינגהאם בכלל הייתה שקועה עמוק בתחתית. תחת יוטון, היא הפסידה בשישה משבעת המחזורים הראשונים! מאז עברו 35 משחקי ליגה, ונוטינגהאם הפסידה רק חמש פעמים נוספות. לא רק שקופר ייצב את העסק, אלא שאחרי שהקבוצה אימצה לחלוטין את הכדורגל שלו היא בטירוף: הזינוק למאבק העלייה הגיע בזכות רצף אדיר של שמונה ניצחונות מתשעת המשחקים החולפים.
בתקופה בסוונזי המנג'ר הוולשי ספג ביקורות רבות על סגנון המשחק חסר הברק, אבל בנוטינגהאם הדברים נראים אחרת לגמרי, עם כדורגל התקפי, לצד משחק קבוצתי וקשוח שמתאים בדיוק לצ'מפיונשיפ. אבל הקרדיט שהוא מקבל באנגליה לא נובע רק מכך, אלא בעיקר בגלל ההתנהלות שלו: קופר הגיע לפורסט בשיא ההתלהבות, ואיחד את האוהדים סביב הקבוצה כאשר לא הפסיק לדבר על כך שמדובר במועדון ענק שחייב להשיג דברים גדולים. בעוד מאמנים קודמים היו שקועים במציאות האפרורית של נוטינגהאם, קופר חזר לעבר המפואר כדי לשאוב מוטיבציה, ואי אפשר לזלזל בעוצמה של המהלך. הקהל לא יודע את נפשו מרוב אושר, השחקנים נלחמים בשביל הסמל.
לפולהאם יש סגל נוצץ במונחי הליגה השנייה, לבורנמות' ולהאדרספילד יש עומק ושחקנים מנוסים מהימים שלהן בפרמייר-ליג. נוטינגהאם שונה במובן הזה, הרבה יותר צעירה וקבוצתית, בלי רכש מנקר עיניים. אין לה מישהו כמו אלכסנדר מיטרוביץ' מפולהאם שהפציץ 41 שערי ליגה, ורק שני שחקנים הבקיעו בכמות דו-ספרתית. אבל קורה שם משהו מיוחד מאוד. המבקיע המוביל (16 שערים), הקיצוני הוולשי בן ה-20 ברנן ג'ונסון, גדל במועדון ונבחר לצעיר המצטיין של העונה בליגה. גם הבלם ג'ו וורול הוא מקומי, והמגן הימני ג'ד ספנס (מושאל מפולהאם) הגיע בזכות יכולתו בקבוצה לנבחרת אנגליה עד גיל 21. שלושתם נכללו בנבחרת העונה של הצ'מפיונשיפ.
יש פה ושם איזה שחקן שטעם מהפרמייר-ליג, כמו הקשר הג'ינג'י הוותיק ג'ק קולבק (אקס סנדרלנד וניוקאסל), אבל גם עכברי כדורגל אנגלי הולכים קצת לאיבוד כשהם מביטים בסגל. השחקן המוכר ביותר הוא גאטאן בונג בן ה-34, מגינה השמאלי של נבחרת קמרון. הוא נחשב לכישלון מוחלט במועדון ואמור לעזוב בקיץ למונטריאול.
בונג שיחק בעבר באולימפיאקוס. הקשר הפורטוגלי ז'ואו קרבליו עבר בינואר מנוטינגהאם לאולימפיאקוס. אין כאן מקריות – אנווגליס מרינאקיס, הבעלים השערורייתי של המועדון היווני, הוא גם הבוס של נוטינגהאם. איש העסקים ואחד ממחזיקי המועדונים הכי מעוררי מחלוקת באירופה עמד מאחורי ההשתלטות של אולימפיאקוס על הכדורגל היווני, ולפני חמש שנים לקח לידיו את המועדון האנגלי והבטיח לאוהדים את השמיים. בין היתר הוא סימן השתתפות במפעל אירופי תוך חמש שנים ושיפוץ נרחב באצטדיון, דברים שמן הסתם טרם התרחשו, אבל הוא הכניס רוח חדשה לאימפריית עבר שלא נשאר ממנה יותר מדי, ועזר למשוך שחקנים טובים יותר אליה.
מכות, מעורבות בפיצוץ וסחר בסמים
אי אפשר לדבר על מרינאקיס בן ה-54, איל תקשורת וכותב שירים בזמנו החופשי, בלי להזכיר את הפרשיות בהן היה מעורב. בכל אחד ואחד מהמקרים שנזכיר פה בית המשפט זיכה אותו, לעתים אחרי דיונים של שנים ארוכות, אבל ההסתבכויות הללו מותירות טעם רע. בין היתר הוא הלך מכות על המגרש עם ג'יבריל סיסה מפנאתינייקוס, היה חשוד במעורבות בפיצוץ במאפייה בבעלות שופט בליגה והואשם בסחר בסמים, אבל הצרה הגדולה מכולן הייתה האישומים שהועלו נגדו בפרשת הטיית המשחקים החמורה שנחשפה ביוון ב-2015.
במהלך המשפט עלו טענות רבות, בהן צויר מרינאקיס כדמות ששאפה להקים ארגון פשע שישלוט בצורה מושחתת בתוצאות הליגה ביוון. בין השאר, נטען כי ב-2011 מרינאקיס דאג לשלוח קבוצה של אוהדי אולימפיאקוס אלימים למשחק בליגה השלישית כדי שייצרו מהומה ביציעים ויובילו להטלת קנס על בעל מועדון. מרינאקיס הכחיש הכל לאורך כל הדרך, באחד המקרים הגיש תביעה נגד התובע (מה ששמעתם), וכאמור, בסופו של דבר יצא נקי מכל האישומים.
באנגליה הוא שומר על פרופיל נמוך יחסית, וזוכה להערכה על ההשקעה שלו במועדון והניסיון לשמור אותו נקי מחובות בתקופה כלכלית קשה. השחקנים רק מקווים שלא ירגיזו אותו: אחרי המשחק הראשון מול הפועל באר-שבע במוקדמות ליגת האלופות ב-2016, הוא איים שיחליף את כל הקבוצה אם לא תעלה לפלייאוף. אולימפיאקוס הפסידה לאחר מכן בישראל והודחה, מה שהוביל דווקא למהפך בגזרה אחרת: לא פחות מארבעה מאמנים שונים עברו בקבוצה באותה עונה. אין ספק שמרינאקיס חם המזג לוקח ללב את אולימפיאקוס הרבה יותר מאשר את נוטינגהאם, אבל זה עשוי להשתנות אם ייכנס לפרמייר-ליג, המגרש של הגדולים.
אמנם הכדורגל שונה היום מאוד, אבל גם בתקופת הזוהר נוטינגהאם הגיעה מאשפתות. המועדון שהוקם ב-1878 נע בין הליגות לאורך השנים, והגיע להישגים מעטים ב-100 שנותיו הראשונות, אבל אז בראיין קלאף שינה הכל בהרף עין. המנג'ר האגדי, שאימן את הקבוצה בין 1975 ל-1993, קיבל אותה כשהייתה מדורגת במקום ה-13 בליגה השנייה. ב-1977 היא עלתה לליגה הראשונה, ועל הניסיון הראשון זכתה באליפות היחידה בתולדותיה. מיד לאחר מכן הגיעו שני גביעי אירופה וסופרקאפ אירופי, אבל כמו שאמר הקשר ג'ון מגאברן: "היינו כמו אחד מכוכבי השביט שאתם רואים שעפים בשמי הלילה. כבינו מיד, זה היה מהר מדי, אבל כמה שהיינו בהירים לתקופה מסוימת".
זה פשוט היה אחד המקרים האלה בהם הכל מתחבר נכון. פיטר שילטון הענק בשער, טרבור פרנסיס הנפלא שכבש את שער הניצחון בגמר מול מאלמו ב-1979, ג'ון רוברטסון ששיחזר את אותו הישג שנה מאוחר יותר בגמר נגד המבורג, המגן הימני ויו אנדרסון (שהפך לשחקן השחור הראשון בתולדות נבחרת אנגליה), מרטין אוניל שלמד המון מקלאף והפך למאמן מצוין – זו הייתה קבוצה שמיעטה לספוג שערים והיעילות שלה הייתה מדהימה. גם המחויבות: אוניל, אנדרסון, רוברטסון ושני שחקנים נוספים ששיחקו תפקיד משמעותי בהרכב – טוני וודקוק ואיאן בוייר – היו בקבוצה מהרגע בו קלאף הגיע, כשנוטינגהאם הייתה בסכנת ירידה לליגה השלישית. זו הייתה הברקה של מאמן ושחקנים של מאמן, לא סיפור של רכש נוצץ.
אבל מועדונים גדולים אחרים השיגו אותה במהירות. בסוף האייטיז היא עוד סיימה פעמיים במקום השלישי בליגה, בעונות בהן כוכב הקבוצה היה החלוץ נייג'ל קלאף – הבן של - אבל ירדה עם ב-1993 ואחרי נדנדה בין הליגות למשך מספר שנים, אחת המייסדות של הפרמייר-ליג יצאה מהתמונה ואפילו ירדה לליגה השלישית בנקודה מסוימת.
זו העונה ה-156 בתולדות נוטינגהאם, ואחת האופטימיות ביותר זה זמן רב. רק בעונה שעברה היא סיימה במקום ה-17 ונראתה קרובה יותר לירידה מאשר לעלייה. אבל עכשיו שוב ישנה הרגשה של חיבור מושלם בין מאמן לשחקנים, גם אם יש שמות גדולים יותר במקומות אחרים. זה לא ברמה של גביע אירופה, אבל ביום בהיר רואים את אנפילד ואולד טראפורד.
