מתוך הרגל, אולי מאהבה או סקרנות, הדבר הראשון שאני עושה בימי ראשון מדי שבוע הוא לבדוק בעיתון את התוצאות שהושגו בשבת במשחקי הליגות הנמוכות בכדורגל. חלק משמות הקבוצות עדיין ממלא אותי בנוסטלגיה, ומעניין אותי לראות בכל פעם מחדש איך הולך להן. כל זה מחזיר אותי 59 שנה לאחור. הייתי אז בראשית דרכי ב"ידיעות אחרונות", ושניים מהעורכים שעבדו בעיתון, משה לרר ואברהם שילה, אמרו לי: "החל משבת הקרובה אתה מרכז עבורנו את תוצאות כל 32 המשחקים בליגות ב' (אז הליגה השלישית בחשיבותה), אסור לך להחמיץ אף תוצאה". החשיבות הייתה בכך שתוצאות ליגות ב' פורסמו עד אז בלעדית רק ביומון "חדשות הספורט", והיה משמעותי לקחת את המשימה הזו.
מאיפה אקח את התוצאות, שאלתי אותם. אין אינטרנט, אין שום צינור מידע מקובל ליצור קשר עם המועדונים הקטנטנים האלה הפזורים בכל רחבי הארץ. התשובה הייתה פשוטה: "סומכים עליך". וכך, בעזרת יעקב פתאל שנחלץ לעזרתי, לקחתי את רשימת הקבוצות והתחלתי לעשות טלפונים: למזכירות קיבוץ כפר־בלום; למאפיית טאבון בחיפה, שם היו נפגשים, כך נאמר לי, שחקנים מאחת הקבוצות; לחנות ממתקים בנצרת שאחד המוכרים שלה היה חבר הנהלה בבני נצרת; ליומנאי במשטרת זכרון יעקב, שעזר לי בשבתות בהשגת תוצאות המשחקים של קבוצת מכבי המקומית; לחבר ועדת תרבות בקיבוץ יגור; לאיש המשק של הפועל דורה (שכונה בנתניה); לתחנת מוניות בכפר־סבא; למלון באילת, נדמה לי "הים האדום", שם איש הקבלה הבטיח לעדכן ממשחקיה של הפועל המקומית; לתחנת מד"א בשדרות; למסעדה בפרדס חנה; לעובדת בחדר האוכל בקיבוץ רמת־דוד.
2 צפייה בגלריה
חלק משמות הקבוצות עדיין ממלא אותי בנוסטלגיה, ומעניין אותי לראות בכל פעם מחדש איך הולך להן
(צילום: עוז מועלם)
כל אלה ואחרים הפכו למדווחים הקבועים האלה. השאלה שוודאי עולה לכם בראש לגיטימית לגמרי: איך ידעתי שלא עובדים עליי? ברור שהיה בי חשש שבין כל האנשים האלה שלא הכרתי לפני כן יהיה מי שינסה לשתול תוצאה לא נכונה. אבל אני מאושר לומר שמדי שבוע בדקנו בהמשך את התוצאות שפירסמנו עם ההתאחדות לכדורגל, ולמזלנו לאורך כל העונה לא נפלה אפילו טעות אחת.
אין ספק שזה היה המערב הפרוע של הכדורגל הישראלי, עולם קצת ביזארי, בו הכותרות נראו תלושות לגמרי מהמציאות. מה תאמרו על כך שבתחילת ינואר 1963 התפארנו בכותרת ש"כל המשחקים הסתיימו". זה היה הסיפור הגדול – שום בלגן או פיצוץ... הנה עוד כמה דוגמאות:
" השופט ברח מהמגרש" (זה קרה במשחק בין מכבי בת־ים לבית"ר חולון, שהופסק בדקה ה־35 בתוצאה 0:0. את מקומו של שופט רשמי שלא הגיע, מילא יוסק'ה עמרם, שאימן בעבר את שתי הקבוצות).
"הדתיים בכפר־אתא מנעו את הופעת הקבוצה בקריית־שמונה" (זאת בגלל סגירת כביש היציאה).
"החתן הבטיח וקיים" (זהר מכפר־בלום הבטיח לפני המשחק נגד קריית־שמונה להבקיע צמד, ועמד בכך בדרך ל־0:2)
"אווירת פוגרום באשקלון" (אבן פצעה את השופט במשחק בו הייתה הפועל אשקלון בפיגור 2:0, המשטרה עצרה חמישה אנשים).
בכלל, הסיפורים על פיצוצי משחקים בגלל אירועי אלימות קשים הגיעו בקביעות. נחלת העבר? הלוואי. אבל אני משתדל לשכוח מה ולזכור את הימים הטובים. אלו שהוכיחו שלא משנה כמה גדול המכשול, בעיתונות הספורט של אז עשינו הכל כדי להביא לקורא את המידע. ואני גאה בכך.
