בשבת האחרונה התרוצץ רביב לימונד על הפרקט באחד האולמות ברעננה, הפעם לא כשחקן כפי שכולנו מכירים אותו מאז שהיה נער, אלא בכובע החדש שלו כמאמן. לאחרונה הקים לימונד מיזם חדש של אימונים אישיים לשחקנים שנקרא Climax. "בתור שחקן היה לי חשוב לשים דגש על לייצר מצבים לעצמי ולאחרים, שמתי לב שזה עושה את ההבדל ונותן יתרון גדול על פני שאר השחקנים. עכשיו, כשאני מגיע לסוף הקריירה, מאוד מדגדג לי להעביר את היכולות האלה והידע שלי לדור הבא. יש לי תשוקה מאוד גדולה לזה", הוא מספר בראיון ל-ynet.
"הדגש באימונים הוא על יכולת שליטה בכדור, ייצור מצבי קליעה, קריאת מצבים, כניסה לפיק-אנד-רול, עבודה על הקליעה ומשחק מעבר. המון אלמנטים שאנחנו פוגשים בתור שחקנים במשחק, אבל לצערי באימונים קבוצתיים כמעט ואי אפשר לתת עליהם דגש. האימונים הם חד שבועיים, זה לא מחליף את האימונים הקבוצתיים", מוסיף לימונד.
ומה יקרה אם יגיע לאחד האימונים שחקן בעמדות 5-4?
"בכדורסל של היום רוב הגבוהים, בטח בעמדה מספר 4, צריכים לדעת להוריד כדור לרצפה, לקרוא מצבים ולקלוע. הם צריכים לדעת לתפקד כסוג של גארדים. בכלל, עניין העמדות נכנס בשנים האחרונות לחתום האפור, כולם צריכים לדעת לעשות קצת מכל דבר".
לאורך כל הריאיון לימונד נשמע מאוד מחובר לחלק החדש בחייו. זה לא רק האימונים האישיים, החל מהקיץ האחרון הוא מאמן את קבוצת ילדים ב' במחלקת הנוער של עירוני רעננה, ומשלב את האימון לצד קריירת המשחק בקבוצה הבוגרת של המועדון בליגה הלאומית, אליה ירד לראשונה בקריירה.
"היו לי לבטים לגבי אם להמשיך לשחק בליגת העל, לרדת ללאומית או לפרוש", הוא מציין. "החלטתי בסופו של דבר שאני מאוד רוצה לשחק, ויש לי עוד לתת. במקביל, אני כן צריך לפתח את עצמי לחיים שאחרי הקריירה כשחקן. הליגה הלאומית מתאימה לזה כי עדיין מתאמנים ומשחקים, אבל הלחץ שונה מליגת העל. זאת הייתה עסקת חבילה הכי נכונה עבורי, מה גם שאני מקבל הזדמנות לאמן, אז אני צובר ניסיון".
עד כמה יש קשר למצב הגופני שלך ולירידה לליגה השנייה?
"אין קשר, אני מרגיש טוב. זה נכון שאני לא כמו לפני שנתיים-שלוש ויש דעיכה, אבל אני מרגיש שאם הייתי רוצה להישאר בליגת העל יכולתי לעשות את זה ולתרום הרבה, אבל זה פחות עניין אותי. יותר חשוב לי ליהנות מהעשייה ולהתפתח כמאמן בקבוצה וגם כמאמן יכולות אישיות".
כמי שהיה בפסגות גבוהות כשחקן, איך זה מרגיש פתאום לאמן קבוצת ילדים?
"מאוד מרגש, זה באמת משהו שלא עשיתי עד כה. לא ראיתי את המגרש ואת המשחק מהעיניים והמצד הזה של המאמן. זה מרענן וחדש עבורי. מצד שני, כדורסל זה כדורסל. אני מרגיש שדווקא הניסיון שלי בתור שחקן מאוד עוזר לי, וזה שיש לי את הגישה לשחקנים לבוא ולדבר איתם ולתרום להם ממה שעברתי מהזוויות כשחקן".
אומרים שמאמן שהיה שחקן רואה דברים אחרת ממאמן שלא שיחק. מה אתה חושב על זה?
"זה נכון. אני לדוגמה נותן לשחקנים שלי הערות שהן לא קונבנציונליות שמאמן היה נותן לשחקן. זה בניואנסים קטנים, איך להיכנס לפיק-אנד-רול למשל - הדעה הרווחת היא שצריך להכניס את המגן מתחת לחסימה כדי לעבור אותו, ואני גיליתי לאורך הקריירה שיש מצבים שאפשר להכניס אותו בזווית של 45 מעלות לחוסם, והיא הרבה פעמים טובה יותר עבור המתקיף. כל מיני דברים כאלה שחוויתי על בשרי".
לאורך כל ימיו כשחקן לימונד תמיד קושר ליותם הלפרין. השניים, בני אותו גיל, גדלו במקביל בשתי אגודות שונות, נחשבו ליריבים גדולים על המגרש ובמקביל הצעידו את נבחרת העתודה לסגנות אליפות אירופה, שיחקו בנבחרת הבוגרת יחד ופגשו אחד את השני לא פעם בליגה. עכשיו, כשהלפרין פרש, הפך למנהל מקצועי בהפועל ירושלים וירד לקווים אחרי פיטורי אורן עמיאל, מעניין לשאול את לימונד האם הוא חושב גם על אימון בוגרים?
"אני עוד לא יודע לגבי זה. מאוד מעניין אותי להיות בכדורסל ולפתח שחקנים. להיות מאמן בוגרים יכול לעניין אותי, אני לא פוסל את זה. אני עדיין מתחבט ביני לבין עצמי כי כשאתה הולך בדרך הזו אתה לוקח בחשבון שזו דרך חתחתים, לא פשוטה. רואים מה קורה למאמנים במדינה שלנו. אם אתה מחליט ללכת על זה אז ב-100 אחוז. אני עוד לא שם, אבל חושב על זה".
אתה כבר בן 37, רוב השחקנים בשנתון שלך, ואפילו יותר צעירים ממך כמו אבי בן שימול וניצן חנוכי, פרשו. זה עובר בראש?
"בעונה הקודמת הייתי בנס ציונה והיו לי שאלות עם עצמי אם בכלל אני רוצה להמשיך לשחק. מי שמכיר אותי יודע שאני 100 אחוז בתוך הכדורסל, ובעונה הקודמת היו מצבים בהם הייתי אפתי, שלא ידעתי אם אני רוצה לשחק. אבל עכשיו חדוות המשחק חזרה לי, וכל עוד אני נהנה אמשיך. אם לא יהיו לי פרפרים בבטן והנאה אפסיק".
אי אפשר שלא להתייחס לקבוצה בה גדל לימונד, אליצור נתניה, ולאפשרות שישוב אליה באחד הימים בתפקיד מקצועי: "תמיד לאורך הקריירה היה לי חלום שיהיה שלב בו אחזור לנתניה כי זה באמת הבית שלי. זה משהו שרציתי שיקרה בקיץ האחרון, אבל זה לא קרה בגלל הסיטואציה שהמועדון היה בו עם עליית הליגה שלא קרתה. אני אף פעם לא פוסל חזרה לשם. אם זה ייצא מאוד אשמח".
שאלון קצר לסיום
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"וויל סולומון. השילוב בין היכולות לתחרותיות שלו הבדילה אותו מכל השחקנים האחרים ששיחקתי איתם".
המאמן הכי טוב שאימן אותך?
"היו הרבה. את ארז אדלשטיין פגשתי בהרבה צמתים בקריירה. הכי מיוחד מבחינת כדורסל היה עודד קטש, אפרופו שחקן שהביא כל מיני זוויות שמאמנים לא מביאים. מדני פרנקו למדתי הרבה על איך לנהל את עצמך מנטלית בתוך עונה לחוצה. עם שרון דרוקר היו לי חוויות, וכמובן אריאל בית הלחמי, שנתן לי את הצ'אנס הראשון להוביל קבוצה כששיחקתי בנהריה".
השחקן שהיה לך הכי קשה לשמור עליו?
"ג'ייסי קארול. שמרתי עליו כששיחקתי בליגה הספרדית. היה קשה להישאר איתו בחסימה, וגם כבר שהצלחת לעבור אותה הוא היה קופץ מעלייך עם יד על הפנים וקולע ב-55 אחוזים מחוץ לקשת".
הרגע הגדול בקריירה?
"להיות בנבחרת ישראל, כל הטורנירים הגדולים שהגענו, לשמוע את ההמנון, אלה הרגעים הכי משמעותיים כשחקן. זה לא היה מובן מאליו".
הרגע המאכזב בקריירה?
"כשפירקו את הקבוצה שלנו בהפועל ת"א ב-2017/18. אם היינו ממשיכים יחד בעונה שאחרי לדעתי היינו זוכים בתואר".
רביב לימונד עוד חמש שנים מהיום?
"לא יודע, שאלה טובה. נישאר סקרנים, אני אוהב להישאר סקרן".
