ב-NBA האדם הראשון שמניף את גביע האליפות הוא הבעלים של הקבוצה. כי עם כל הכבוד לשחקנים, למאמנים ולאוהדים – בלי בוס טוב עם כיסים עמוקים אי־אפשר באמת להתקדם בספורט, ובטח לא להישאר בצמרת לאורך זמן. פעם היו יותר סמלים בכדורגל ובכדורסל, כי לא היה להם לאן לעבור. היום כל אוהד יודע לא להיקשר יותר מדי לשחקן, אבל הוא למד שעל הנהלה טובה צריך לשמור ולהגן גם אם היא טועה כי האלטרנטיבה עלולה להיות בילוי ממושך בליגה השנייה.
האוהדים יכולים לקחת את הקבוצה לידיים שלהם, אבל אז היא תגיע במקסימום למרכז הטבלה. רוצים תארים? צריך מישהו שיכול לכסות את המינוס בקלות. הנה חמישה בעלים שעם רצון (וכסף) הצליחו לבנות אימפריות ולהותיר חותם – אחד מהם גם הצליח לרסק את המועדון באותה מהירות שבה הרים אותו.
5. ארקדי גאידמק - עובר ולא שב
האיש שבגללו כל בעלים חדש מתקבל בחשדנות. "לעשות גאידמק" זה להשקיע המון כסף בטווח קצר, להביא הצלחות ואז להיעלם כי נמאס לך מהצעצוע. בתקופה הקצרה שלו בבית"ר, המיליארדר הרוסי־יהודי שגר גם בפריז שפך על הקבוצה סכומים שהיו גורמים גם לאילון מאסק להזיע. האגדות מספרות על 200 מיליון שקל בעונה, עוד קצת מוטיבציה וגאידמק היה מביא גם את רונאלדיניו לטדי. הצד החיובי הוא שרוב הכסף לא נשפך לשווא וגאידמק בנה סגל מפלצתי שהביא שתי אליפויות. הצד השלילי הוא שבית"ר לא התאוששה מההנגאובר הזה 16 שנה. נו טוב, לפחות במשך כמה שנים הוא גרם לאוהדים להרגיש שהם ריאל מדריד
4. מיץ' גולדהאר- רף גבוה
כשגולדהאר רכש את מכבי ת"א, הקבוצה הבכירה והנוצצת של העיר הייתה הפועל. עם איתי שכטר, גילי ורמוט, וינסנט אניימה וכמובן ערן זהבי האדומים שלטו בכדורגל הישראלי. מאז, האדומים ירדו ליגה וכל השחקנים הללו לבשו צהוב. גם האוהד הכי אופטימי של מכבי ת"א לא היה יכול לדמיין משהו כזה. בזכות הקנדי, כל הקבוצות רוצות מאמנים זרים. בזכות גולדהאר, כובש שער האליפות של הפועל ת"א הפך למכביסט מספר 1. בזכות גולדהאר, הצהובים לא זוכרים איך מרגיש הפסד בדרבי ומה זה להיות מחוץ למאבק האליפות. הבעלים הקנדי הפך את השכונה בקריית שלום לבועה אירופית, וזאת רק ההתחלה.
3. אלונה ברקת - ללא תחליף
282 מיליון שקל ב־17 שנה, זאת ההשקעה העצומה של אלונה ברקת בהפועל באר־שבע. מועדון שלא זכה באליפות 40 שנה כאילו הייתה עליו קללה. גם אחרי הצלחת ב־2015/16 אמרו שזה היה חד־פעמי, ואז הגיעו עוד שתיים אחת אחרי השנייה. גם אחר כך לא היה קל, ב־2020 הודיעה על עזיבה ובינואר 2021 על חזרה. הניסים שעשתה ברקת בבאר־שבע לא היו יכולים להתבצע על ידי מישהו אחר, והיא גם הוכיחה שבלעדיה הקבוצה תחזור לדשדש - אחרי שלא נמצא רוכש והיא שבה לנהל את המועדון. רק אלונה יכולה להשאיר את באר־שבע בסטטוס של אימפריה, אין מי שיחליף אותה.
2. יעקב שחר - קבוצת אוהדים
ב־2018 מכבי חיפה הייתה בתקופה קשה, חלק מהאוהדים פתחו במחאה שקיבלה את הכינוי "יענקלך". מחאה שהתיישנה רע כמו טרנד כריות הכתפיים ותוכניות אירוח בשנות ה־90. ארבע שנים אחר כך הירוקים ניצחו את יובנטוס בסמי עופר אחרי שלוש אליפויות ברציפות. יעקב שחר לקח קבוצת צמרת עם בסיס קהל מקומי והפך אותה לקבוצה עם אוהדים בכל פינה בארץ. בכל פעם שאומרים שיענקל'ה איבד את מגע הקסם, הוא עונה עם אליפות. זה שהכניס ל־DNA של מכבי חיפה את הכדורגל ההתקפי, עם כוכבים כמו חיים רביבו ואיל ברקוביץ'. הוא זה שהפך אותה למותג אטרקטיבי לכל המשפחה. ואם הוא היה עוזב את מכבי חיפה ב־2018, למכבי ת"א היו נוספות עוד שלוש אליפויות.
1. שמעון מזרחי - כיבוש אירופה
בקיץ 1969 קופת מכבי ת"א הייתה ריקה. באסיפת חירום, עורך דין צעיר לבוש בצורה מוקפדת, כתב צ'ק מכובד לאותה תקופה והפך ליו"ר. הוא היה הראשון שהביא הסכם חסות, לחץ על השחקנים והמערכת להיות מקצוענים יותר ולמעשה המציא את המכביזם. ב־1977 כל המדינה כבר נצבעה בצהוב. החדשנות והנועזות של מזרחי, ומסירותו המוחלטת למועדון, הפכו אותו לאחד הגדולים באירופה. היו ימים שבהם הניהול של מכבי ת"א עורר קנאה, אוהדי הרגל שרו "הלוואי שהייתי מסוגל לאהוב רק את מכבי בכדורסל" כדי להמחיש את הפער בין הענפים. הפער העצום שמזרחי יצר צומצם משמעותית, אולי כדאי לחברי ההנהלה הנוכחית ללמוד קצת היסטוריה.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.12.24
