למה אנחנו צופים בספורט, מקדישים לו כל כך הרבה תשומת לב, זמן, רגש? זה מורכב: תחרותיות, להיות חלק מקהילה, זיכרונות ילדות, תשוקה, עילאיות, אומץ, היכולת לתפקד תחת לחץ, היכולת להפוך את הלא ייאמן לרוטינה.
ואנחנו אוהבים את הסיפורים. את מי שניצח נגד כל הסיכויים, ההיא שבאה משום מקום, את העובדה ששום דבר לא ברור, הכל פתוח. אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו אוהבים ספורט היא בגלל שהוא מציע הזדמנות שנייה, ושלישית ורביעית, בלי לדרוש ממך דבר חוץ מזה שתהיה מחויב לו. אנחנו מתים על הקאמבק, וכמה שהקאמבק יותר גדול - זאת אומרת, כמה שהספורטאי התרחק מנקודת האפס שבה התחילה ההידרדרות שלו או שלה - ככה הסיפור גדול יותר. וקשה לחשוב על קאמבק גדול יותר מזה של אלייה גיילס.
18 חורי ירי מתשעה קליעים לפחות
רק לפני מעט יותר משנה גיילס התייצבה במקום השמיני בדירוג הארצי של שחקניות כדורסל התיכונים הטובות בארה"ב. היא הוזמנה למשחק ה"מקדונלדס אול אמריקן", שמפגיש בין כל הכישרונות הגדולים ביותר בתיכונים. מעטפה אחרי מעטפה מאוניברסיטאות עלית מילאו את תיבת הדואר שלה. היא רק הייתה צריכה לבחור, והבחירה שלה הייתה ברורה: חלום נעוריה, אוניברסיטת דרום קליפורניה, USC. גיילס הייתה בת 18, השמיים היו הגבול התחתון שלה.
ב-16 באפריל 2022, יום אחרי ששיחקה בשיקגו ב"ג'ורדן ברנד קלאסיק", עוד משחק כוכבי תיכונים, גיילס ראתה באינסטגרם הזמנה למסיבה בצפון לאס וגאס, עיר מגוריה. עשר דקות נסיעה עם חברה. לפני שמחוג הדקות סימן חצי שעה מאז הגעתן, קטטה פרצה במקום ורוב האורחים עזבו את המסיבה. גיילס נשארה ביחד עם חברתה.
אחרי כמה דקות נכנסו לדירה שני גברים עם מסכות סקי. הם החלו להתווכח עם גיילס וחברתה. אקדחים נשלפו, יריות נורו. חלק מהנוכחים חשבו שהיריות הן חלק מהמוזיקה. ארבעה אנשים במסיבה נפגעו, כולל גיילס שהקליעים פילחו את גופה. כל כך הרבה קליעים, שהרופאים היו צריכים לחפש במשך זמן רב רק כדי להיות בטוחים שלא פיספסו כלום. בסופו של דבר הרופאים מצאו 18 חורי ירי בגופה, מתשעה קליעים לפחות. עצמות נשברו בכל ארבע הגפיים שלה.
קצת לפני שהחל הראשון מבין שני ניתוחי חירום, הרופא המנתח מצא שעורק ברגלה קרוע. הוא העלה את האפשרות שיצטרכו לכרות את רגלה השמאלית. הניתוח התחיל והסתיים. הרגל נשארה במקומה.
הדוח הרפואי קבע: "אם לא נוכל לחבר את העורק, ניאלץ לכרות את הרגל". גיילס בבית החולים, אחרי שנורתה
כך נראה הדוח הרפואי שלה כשנכנסה לניתוחי החירום, לפי דיווח של ESPN: "המטופלת ערה, בהכרה ומסוגלת לדבר. הכדורים שברו את הזרוע השמאלית שלה וגרמו לנזק בשורש כף היד. נגרם נזק גם ליד הימנית מעל המרפק, לעצם הירך, לשתי השוקיים שלה ולקרסול הימני. הייתה לנו דאגה חמורה לגבי עורק קרוע מאחורי הברך השמאלית שלה, שלא היה יכול לספק דם לחלק התחתון של הרגל. אם לא נוכל לחבר את העורק, ניאלץ לכרות את הרגל".
מדובר בדוח רפואי שממנו אנשים לא יוצאים שלמים. בטח לא מנטלית. בטח לא אם לפני כן היית שחקנית כדורסל מהעשירייה הראשונה של הבנות בכל אמריקה, ופתאום אין לך ידיים ואין לך רגליים, ואת לא יכולה ללכת. העובדה שאלייה גיילס משחקת כדורסל, ועוד ברמה תחרותית הכי גבוהה שיש, היא נס ספורטיבי.
המלגה שלך, אם תרצי
בצעד אבירי, USC השאירה את המלגה על השולחן. אולי האוניברסיטה רצתה לתת לגיילס איזה תמריץ להתחיל בריפוי. כדורסל בכלל לא היה בתוכנית. גיילס לא הייתה מסוגלת לצחצח שיניים לבד, או להחזיק עט. רק שמצבים כאלו הם מסוג האתגרים שנשים כמוה פורחות בהם.
ביוני 2022, חודשיים אחרי היריות והניתוח, היא התלבשה לבד והתחילה ללכת לבד, ומעט לאחר מכן התחילה לעלות במדרגות בביתה. ב-10 בנובמבר 2023, 574 ימים לאחר הפעם האחרונה שבה שיחקה כדורסל, גיילס צעדה לכיוון שולחן המזכירות באולם וסימנה שהיא רוצה להיכנס למשחק של USC.
קשה לחשוב על קאמבק גדול יותר. גיילס עוברת למכללת USC אחרי שהחלימה
היא נכנסה כשעל השעון נותרו 1:40 דקות לסיום המשחק, USC הובילה על פלורידה גולף קוסט בפער דו-ספרתי. הכל היה גמור, אבל הקהל והספסלים עמדו על הרגליים והריעו. כשהשעון חישב את סופו לאחור, גיילס כידררה לכיוון אמצע המגרש, שם יצרו חברותיה מעגל מסביבה כדי לחבק אותה. "זה הרגיש טוב", אמרה לאחר המשחק, "זה החזיר לי את הביטחון, לרגע הרגשתי כמו עצמי הישנה".
“לראות אותה חוזרת לחדר ההלבשה, לובשת את בגדי האימון של הקבוצה, הולכת לחדר המשקולות, אוכלת איתנו, מתחממת, עולה לאימון קליעות", אמרה המאמנת שלה לינדזי גוטליב, "זה הכל דברים מדהימים, כי אנחנו יודעים מה קרה לה. זה הרבה-הרבה יותר גדול מכדורסל. זה שיעור לכל מי שקשור לכדורסל נשים, לספורט, על אמונה, חוסן ועמידות, ומה לא. בכל פעם שאני רואה אותה יש לי צמרמורות. קשה לי לדבר עליה בלי לבכות או בלי שהקול שלי נשבר. זה כאילו שמישהו בירך אותנו, כי היה סיכוי גדול שהיא לא הייתה פה בכלל. אני לעולם לא אערער על מה שהיא תגיד שהיא יכולה להשיג. לעולם".
ב-29 בנובמבר גיילס המשיכה את הקאמבק המופלא שלה. שתי דקות לסיום הניצחון נגד קאל פולי, היא קיבלה את הכדור מימין, כידררה פעמיים שמאלה וקלעה שלשה, הסל הראשון שלה מאז הטרגדיה שעברה, וסל המכללות הראשון שלה בכלל. עד סוף המשחק הוסיפה עוד נקודה מקו העונשין. USC ניצחה בכל שמונת המשחקים הראשונים שלה העונה, ומדורגת שישית בארה"ב. גיילס שיחקה עד עכשיו בחמישה משחקים, כמעט שש דקות למשחק, 1.2 נקודות למשחק, הרבה יותר ממה שמישהו נתן לה צ'אנס רק לפני שנה וחצי.
היורה עדיין מסתובב חופשי
גיילס לא יודעת מי ירה בה. הוא או היא עטו מסכה. עוד מקרה לסטטיסטיקה היבשה של הקלות הבלתי נסבלת שבה מתרחשים פשעי ירי בארה"ב, עם נזק היקפי של אנשים שלא עשו מאומה. החקירה, לפי משטרת לאס וגאס, עדיין פתוחה ומתנהלת. היורה עדיין מסתובב חופשי.
"שיעור על אמונה, חוסן ועמידות". גיילס עם מאמנת USC לידזי גוטליב, כשחזרה למכללה
אנחנו חושבים שאנחנו אוהבים ספורט, יש לנו תשוקה אליו ואנחנו מקדישים זמן רב לצפות בו, לקרוא עליו, ללכת למקומות שבהם הוא משוחק, לעקוב אחריו. אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים של דוד נגד גוליית, והכל יכול להיות, ועל הקאמבק. אבל מי שקורא על אלייה גיילס, ילדה בת 19, שבערב אחד נשברו לה כל ארבע הגפיים ומיליון חלומות, יודע שבלי כדורסל היא בכלל לא הייתה פה עכשיו, בטח לא בנבחרת של USC. במקרה או שלא, בקבוצת הגברים של האוניברסיטה משחק ברוני ג'יימס, בנו של לברון, שבעצמו עבר סוג של נס: הוא שרד דום לב במהלך אימון של הקבוצה – וכעבור חמישה חודשים חזר לשחק, חודש אחרי הקאמבק של גיילס.
"איזה טעם יש לחיים בלי כדורסל?", אמרה לעיתון האוניברסיטה, בניסיון להסביר את ההתאוששות המדהימה שלה. הריאיון התקיים בקמפוס, היכן שצילמו את "אהבה וכדורסל", סרט משנת 2000 המציג את סיפורה של שחקנית בשם מוניקה רייט. הסרט איתחל את התשוקה של גיילס לשחק כדורסל ב-USC. שנה וחצי אחרי שכמעט כרתו לה את הרגל ואחרי שכדורים ריסקו את גפיה, אלייה גיילס חיה בסרט.
פורסם לראשונה: 15:15, 15.12.23
