יש דרבי ויש דרבי. בלי להמעיט בערכם של כמה מהמפגשים הגדולים בין קבוצות הכדורסל של הפועל ומכבי ת"א בשנים האחרונות, מה שהולך לקרות הערב (ב') זה סיפור אחר לגמרי: גם חצי גמר הגביע, גם משחק שמגיע אחרי שני ניצחונות אדומים בליגה העונה, אירוע נדיר למדי, וגם מפגש שנערך יומיים בלבד אחרי דרבי טעון ודרמטי בליגת העל בכדורגל בו מכבי ניצחה משער בדקה ה־93. זה מתכון מושלם למשחק גדול, הייתי אומר אפילו לדרבי הגדול ביותר של העשור, ורק נקווה שאירועי האלימות לא יחזרו על עצמם. זה לא מוסיף שום דבר למשחק, ומכות לא הופכות אף אחד לאוהד טוב או מסור יותר.
רק כדי לסבר את האוזן – עוד לפני המשחק מול צסק"א מוסקבה, ובוודאי שגם אחריו, במכבי דיברו רק על מה שמחכה מול הפועל. זה לא קוריוז בשביל שני המועדונים, אלא המשחק שהם רוצים לנצח בו יותר מכל. אפילו בטקס החגיגי שערכה מכבי ביום שישי ביום במלאות 90 שנה למועדון הכדורסל ולציון 45 שנה לניצחון על הרוסים בווירטון והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה, הנוכחים דיברו וחשבו רק דרבי. המילים הופנו בעיקר לשחקני הקבוצה הנוכחית, כדי שיבינו מה המשמעות של המשחק הזה למועדון אחרי שכבר הפסידו ליריבה הגדולה פעמיים העונה. ובהפועל? בדיוק אותה דריכות, והרגשה השלישי שניצחון שלישי הוא בהישג יד, ועוד יכול להיות כזה שיסמל בצורה מסוימת הפסקה בהגמוניה הצהובה בעיר ומעבר לשליטה אדומה.
אפילו אני ממרומי שנותיי עוד גדלתי על האמרה לפיה לדרבי חוקים משלו, ובכל פעם שמתקרב משחק בין שתי הקבוצות – ובטח אחד עוצמתי כזה – אני עד מחדש להתנגשויות חסרות המעצורים בין שני הצדדים, לאמוציות, וכן, גם לשנאה. בתחום הזה אין מנצחת, וקיים שיוויון כוחות מלא בין שני המחנות. בשבוע שעבר, כשגליל עליון עוד הייתה ביתרון על מכבי ת"א, הטלפון שלי לא הפסיק לקלוט הודעות מאוהדי הצהובים, בנוסח: "עדיף שיפסידו בגליל מאשר בדרבי בחצי גמר הגביע". וגם האוהדים של הפועל ת"א הפציצו אותי במסרים במהלך ההפסד להפועל באר־שבע, והיו מודאגים: "אם אנחנו לא מצליחים לנצח את באר־שבע בבית, איך רוצים לנצח את מכבי ועוד בהיכל?"
לקראת המשחק, חזרתי הרחק אחורה בזמן ונזכרתי בדרבי עם תוצאה מהדהדת. דורות של אוהדים משני המחנות כבר צמחו מאז והספיקו לשכוח את המשחק שנעלם בנבכי ההיסטוריה, אבל במשך תקופה ארוכה היו מזכירים לפני כל מפגש בין מכבי והפועל את אותו ליל שבת, 31.5.1957 – לפני 65 שנה! – אז מכבי חגגה עם 44:88. 44 הפרש, פער ששוחזר מאז רק פעם אחת ונותר הגדול ביותר בתולדות המפגשים העירוניים. זה קרה במגרש הישן של מכבי ברחוב מכבי ליד קולנוע אוריון, מגרש ממנו נשארה רק אנדרטה קטנה, שאולי משמשת כתזכורת עבור דיירי המגדלים שבמקום או אלה הצועדים רגלית לשווקי בצלאל והכרמל הסמוכים. אז עוד הייתי ילד, אבל בשכונה ובבית הספר כל החברים דיברו רק על "דרבי המנה הכפולה", וחזרו ואמרו: "איך מכבי קירקסה את הפועל".
העניין הוא שפערי הרמות בין הקבוצות לא היו עד כדי כך גדולים. אחרי הכל, בדרבי הראשון של אותה עונה הפועל ניצחה 51:56 באוסישקין. מכבי הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של נקודה אחת יותר, שש בסך הכל, כדי להבטיח לעצמה יתרון במאבק הפנימי שיסדר לה אליפות, והגיעה למשחק עם המחשבה הזו בראש. בבתים שבסביבה, ברחובות המלך ג'ורג, טשרניחובסקי, אלנבי וביאליק התכנסו משפחות לארוחת שישי, בזמן שהשחקנים בצהוב הגיעו למקום והתקבלו בטירוף אמיתי. רלף קליין ז"ל סיפר לי כי עלה לחימום קרוב לשעתיים לפני המשחק, והמגרש הפתוח והעלוב היה כבר מלא בהרבה יותר מהקיבולת שלו, בערך 1,500 צופים. כל אלו גם נאלצו להמתין רבע שעה נוספת, מאחר שהפועל איחרה למשחק...
אברהם שניאור, שהיה הקלע הבולט במשחק עם 16 נקודות, היה עמוס בסיפורים על אותו הערב. הוא נהג לומר: "את המשחק הזה אני והרבה מכביסטים אחרים לא נשכח. זה היה פשוט קונצרט של כדורסל". רלף היה נוהג לשלוף אנקדוטות מהמשחק ההוא גם בשיחות בהקשר אחר לגמרי, כמו הפעם שנסעתי לראיין אותו בגרמניה כשהתמנה למאמן סאטורן קלן. לצד הפרטים בראיון, הוא פתאום זרק לי שהוא עוד זוכר שקלע בדרבי ההוא 14 נקודות.
גם במחנה הפועל לא היו מסוגלים להתנער לאורך השנים מהתבוסה המבישה. חיים חזן, אחד מגדולי הכדורסלנים של ישראל באותה תקופה, סיפר לי פעם: "זה היה פשוט נורא, כל מה שעשינו לא הלך – אני, גדעון הס, ארז לוסטיג וצ'ינגה שלח. אברהם חסיד שמר עליי חזק מאוד, היה אגרסיבי, וחיסל אותי. קלעתי רק נקודה אחת במשחק הזה. בגללו הייתי בדיכאון מהמשחק המחפיר הזה עוד שנים לאחר מכן".
אז האוהדים אולי שכחו ברובם הגדול מהמשחק ההוא, אבל אתם יכולים לסמוך על שמעון מזרחי שאצלו זה לא היה המצב. הבוס הנצחי של מכבי עבר אינספור משחקי דרבי, אבל אותה תצוגה נשארה חקוקה אצלו בתור רף מיוחד שצריך לעבור. בכל פעם בה מכבי התקרבה להפרש 44 נקודות מול הפועל בשנים שחלפו מאז, הוא הסתובב חסר שקט מחוץ לפרקט וחיכה לשבירת השיא. צביקה שרף סיפר לי בעבר כי באחד מהמשחקים שלו כמאמן מכבי ערך מספר חילופים כשההפרש הלך וצמח, ושמעון פנה אליו והזכיר לו ש'חייבים לשבור את ה־44 הפרש!' זה לא קרה, ובסיום מזרחי כעס מאוד ולא החליף מילה עם המאמן למרות הניצחון הגדול. ואת הרגש הזה נושא עמו כל צהוב ואדום הערב. רק תביאו את הדרבי, אומר הביטוי המפורסם, והוא מבוסס היטב בעשורים של היסטוריה ספורטיבית.
