"אני מאוכזבת מעצמי ממש. ציפיתי מעצמי להרבה יותר. הרגשתי הכי מוכנה שיש. פשוט לא הצלחתי להביא את זה כמו שאני יודעת וזה מה שמאכזב אותי, כי רציתי את זה לא רק בשביל עצמי, אלא בשביל כולם. כבר עלו לי כל הרעיונות בראש למי להקדיש את זה... לחטופים שלנו. רציתי להילחם הרבה יותר טוב ולא הצלחתי. אין לי מילים.
כל כך רציתי לנצח וזה גרם לי לפעול לא כמו שאני יודעת, ברגוע, אלא בלחץ ואני לא מתפקדת ככה בדרך כלל. כל כך רציתי לנצח, אז אחרי המערכה הראשונה אמרתי לעצמי 'יאללה, שייגמר' במקום להמשיך ליהנות מזה. היה לי בלב רצון לשמוע התקווה. זה הדבר היחיד".
למרות ההדחה הכואבת בסיבוב הראשון, מבחינתי לוחמת הטאקוונדו ניצחה. איזו ספורטאית נדירה ומרגשת. ראוי שבענפים "הפופולריים" יותר בארץ כמו הכדורגל, הכדורסל והטניס ילמדו מה זה לעשות דרך אמיתית בספורט. הראיון שלה הוא העברת מסר ברורה, רגעים טהורים של כנות אמיתית, בלי ערבובי מילים של פוליטיקאים נכלוליים. אבישג, כל הכבוד על הכנות, את משהו מיוחד. הצלחה בהמשך הדרך.
סמברג היא מה שיפה בספורט שלנו. אם נשליך את זה על הכדורגל, הגיע הזמן שבמינהלת יעשו חשבון נפש לגבי שיתוף שישה זרים בליגת העל. איך אתם רוצים שהשחקן הישראלי יתפתח ככה? איזה אופק אתם נותנים לילדים שחולמים להיות מקצוענים?
כמה עולים מהנוער לבוגרים ונשארים שחקנים לגיטימיים בליגת העל? כמה גילגולים עוברים עד שהם יגיעו לנחלה הזאת? גם ככה אין זרים שוברי שוויון, אז תנו לילדים שלנו לשחק. תנו להם הזדמנות וכל הכדורגל הישראלי ירוויח. רוצים ליגה כחול לבן.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
