לפני כחודשיים פגשה בראגה את מכבי. מכבי פ"ת. היא ניצחה 0:5 בעיניים עצומות ועם רגליים קשורות. אמש היא פגשה עוד מכבי. למי משחקני בראגה ששיטת המרכזים, שאחראית לחלוקת סצנת הכדורגל בישראל באופן גס לשני תתי זנים "מכבי" ו"הפועל", זרה לו, זו לא נדמתה לבעיה גדולה מדי. מה כבר יכול להיות ההבדל בין מכבי למכבי, ומה זה בכלל "פתח תקווה" ומה זו בכלל "תל-אביב". ובכן, מסתבר שיש הבדל. ואפילו גדול. את מה שבראגה הצליחה לעשות לקבוצה של דן רומן מתוך שינה, היא התקשתה לעשות למכבי ת"א של ז'רקו לאזטיץ' בעיניים פקוחות.
עשר הדקות הראשונות של המשחק, שלא שודרו בגלל תקלת לוויין, אבדו בחלל. אין לדעת מה היה שם, אפשר היה רק להסתקרן ולנסות להשלים את הפערים באמצעות ההתרחשויות מהדקה ה-11 ואילך, עם חזרת השידור. מה שקרה עד לדקה ה-35 לערך הפך את אובדן עשר הדקות הללו לכבד במיוחד. כואב הלב, בגלל תקלה מחוץ לאטמוספירה אבדו מה שהיו קרוב לוודאי עוד עשר דקות של דומיננטיות נדירה מצד קבוצה ישראלית במפעל היבשתי השני בחשיבותו. מכבי שלטה יותר בכדור, אבל לא במחיר אובדן הערמומיות שאופיינית בדרך כלל לקבוצות שמחזיקות בו פחות.
בדקה ה-30 היא הגיעה לשיא עם העקב של אלעד מדמון לדור פרץ שהוכשל ברחבה וסחט את הפנדל אותו הבקיע אושר דוידה. אלעד, דור, אושר. משלושה שחקנים ישראלים, שרק אחד מהם נמצא בכלל ראוי לנבחרת המהוללת, היא רקחה שער יתרון במגרשה של הקבוצה הרביעית בגודלה בפורטוגל. איסוף סיסוקו התחיל את המהלך אמנם, ובהגנה היו טייריס אסנטה ונמניה סטואיץ', אבל זה היה רגע גדול של כחול-לבן בכחול-צהוב וראוי לקבוצה שעם שמונה שחקנים ישראלים נראתה כמו דבר לא ישראלי בעליל.
מהדקה ה-35 קרה למכבי מה שצריך היה לקרות לה - היא התכווצה לאחור בניסיון לשמור על היתרון יקר הערך, ובכל האמצעים. הצרה היא שכמעט לעולם אין לקבוצות ישראליות את כל האמצעים. לרוב מגיע הרגע בו הבונקר נפרץ כי השוער תפס אוויר, הבלם נרדם בשמירה, שחקן הכנף לא ירד להגנה. היו למכבי 55 דקות, לא כולל תוספת זמן, לטעות, והיא לא טעתה במשך 53 דקות, עד שהוגבה כדור אחד לרחבה אליו לאופיר דוידזאדה וסטואיץ' לא הייתה תשובה. זה מספיק לציון "כמעט טוב מאוד", אבל "כמעט טוב מאוד" זה לא מספיק. בטח אם גם השופט טועה ומוסיף שריקה לפנדל שאפשר היה גם בלעדיה.
את מה שארע מהדקה ה-88 ואילך - שני שערים ושני אדומים - אפשר לקטלג גם כ"התפרקות", אבל זה יהיה עוול. גם הפנדל, וגם שני האדומים, היו אקטיביזם שיפוטי מיותר שלא הפעיל שיקול דעת. יותר משמכבי עשתה את זה לעצמה, עשו את זה לה. מי שהתפרק יותר ממנה, זה האיש עם המשרוקית. לאורך כל המשחק זו הייתה עבודה של בעלת מקצוע, קבוצה שבשנים האחרונות מופיעה בשלב הבתים באותה תדירות שבה היא משתתפת בגביע הטוטו. היא יודעת מה היא עושה. היא עוד תעשה השנה.
פורסם לראשונה: 06:52, 27.09.24
