כדי להבין מה עושה שוהיי אוטאני לא חייבים להבין בבייסבול. מספיק להכיר את מייקל ג׳ורדן ולזכור שהייתה תקופה בה הוא היה גם שחקן ההתקפה וגם שחקן ההגנה הכי טוב ב-NBA. וברגע שנעשית איזושהי השוואה של אתלט עם מייקל ג׳ורדן, אנחנו כבר בשיחת ספורט אחרת לגמרי. אוטאני - ואת זה אפילו ג׳ורדן לא עשה - גם מציל את המשחק הלאומי של ארה"ב. הוא מופע של איש אחד בענף קבוצתי.
"זריקה מבחוץ": המדור של ציפי שמילוביץ
שוהיי אוטאני הוא מה שמכונה two-ways-player. שחקן דו-כיווני, גם מגיש וגם חובט. מילא שלא היה אחד כזה בליגת הבייסבול מזה דורות, אוטאני עושה את שני הדברים ברמה הכי גבוהה בליגה. ההשוואות האוטומטיות הן לבייב רות', אבל - וכאן צריך להוסיף כוכבית גדולה כי אף אחד מאיתנו לא ראה את בייב רות' - אפילו במבינו, לפני מאה שנה, לא היה גם חובט וגם מגיש במשרה מלאה. הוא הפסיק להגיש מוקדם יחסית בקריירה כדי להתרכז בהום ראנים, ואף אחד לא יטען שהוא היה מהיר או אתלט או אפילו נראה כמו ספורטאי.
אוטאני, 1.93 מ׳ של שרירים ומהירות מתפרצת וקשר עין-כדור שנוצר על ידי מחשבים מסרטי קומיקס, מגיש וחובט וגונב בסיסים, ויש לו שמחת משחק של ילד. עבור הבייסבול הוא באמת גיבור על. המחסור בכוכבים אטרקטיביים בעידן הטיק-טוק פגע קשות בפופולריות של המשחק האמריקאי מכולם, שאפילו מרגיש את הכדורגל - סוקר, ישמור השם - נושף מאחוריו. אוטאני הגיע בדיוק בזמן. העובדה שהוא יפני שיודע מעט מאוד אנגלית, הופכת את הסיפור שלו לאחד המרתקים והמלהיבים לא רק בספורט, אלא בתרבות הפופולרית האמריקאית בכלל.
"הם בכו, אני נהניתי"
בשבועות האחרונים עסק הספורט האמריקאי בשאלה אחת: האם לוס אנג'לס איינג'לס, קבוצתו של אוטאני, תעשה עליו טרייד. הדעות בלוס אנג'לס היו חלוקות. האוהדים לא רצו לשמוע. פרשנים דווקא חשבו שהאיינג'לס צריכים לנצל את הרגע, לקבל עבור כוכב העל שלהם חבילה חסרת תקדים של שחקנים טובים ולבנות קבוצה לעתיד. הרי זה לא שעם אוטאני הם הגיעו לוורלד סירייס. בסופו של דבר אמר אוטאני יעצמו שהוא לא רוצה ללכת כי הוא חושב שהאיינג'לס יכולים להיות אלופים, ולוס אנג'לס חזרה לים. אבל עכשיו הלחץ על עליו גדול מתמיד, ואפילו עבור מי שלא יכול סתם לשבת על ספסל מבלי שאנשים מבוגרים ינעצו בו מבטים של ילד מאוהב, זו טריטוריה אחרת.
שוהיי אוטאני נולד וגדל באושו, עיר קטנה בצפון יפן, להורים ששיחקו בייסבול ובדמינטון, גם אם זה היה רק בליגה שאירגן המפעל המקומי של מיצובישי בו עבד אביו. "שיחקתי רק בסופי שבוע, ומאוד ציפיתי לסופי שבוע, סיפר אוטאני למגזין 'טיים', ונזכר כי לא הבין מדוע חברים שלו לקבוצה לקחו קשה הפסדים. "הם בכו, אבל אני פשוט נהניתי. אולי כי לא התאמנתי מספיק קשה וגם לא רציני מספיק כדי להיות מוטרד מהפסד".
בגיל 18, הכדור המהיר של אוטאני כבר הגיע ל-150 קמ"ש, ומשם הוא רק הגביר. הוא שוכנע לדחות מעבר לארה"ב על ידי הבטחה שיתנו לו גם להגיש וגם להכות. הוא נשאר עוד חמש שנים בליגה היפנית, ורק ב-2018 הגיע לאיינג׳לס ומיד נבחר לרוקי השנה ב'אמריקן ליג'. אבל אז עבר ניתוח במרפק ובעונה שאחרי הסתפק רק בחבטות. האיינג׳לס הגבילו את זמן המשחק שלו, כפו עליו ימי מנוחה, ניסו לשמור אותו בריא. לטובתו. אוטאני שנא את זה.
אז לפני עונת 2021 החליטה הקבוצה לתת לאוטאני להיות אוטאני. בעידן של 'ניהול עומסים', בו שחקני NBA יושבים בחוץ כשהם צריכים לשחק שני לילות ברציפות וקבוצות פוטבול לא משתפות כוכבים כדי לשמור אותם לפלייאוף, בחרו האיינג׳לס להקשיב לכוכב שלהם שרצה לשחק כל הזמן, כל יום, גם להגיש וגם לחבוט.
ההצלחה הייתה כל כך מהירה ומדהימה, שהליגה הבינה כי קיבלה בלון חמצן שיווקי מיפן, ואפילו שינתה חוקים כדי לאפשר לאוטאני להישאר על המגרש כמה שיותר. במשחקי חוץ של האיינג׳לס, כשהוא יורד מהגרש הקהל שורק בוז. לא לאוטאני אלא לעובדה שהוא יורד מהמגרש. עכשיו הוא לאו מסי עבור קבוצות בכל הליגה. כשהוא מגיע, האיצטדיון מלא גם בסתם משחק מתוך עונה של 162 משחקים, והוא עושה הכל כדי לא לאכזב.
הוא מדורג שישי ב"אמריקן ליג" במספר המשחקים בהם שיחק עד כה העונה, והוא חובט כמעט כל יום, ובמקביל מגיש פעם בחמישה ימים. ובכן, מדובר בפסיכופט. המיתוס היחיד שבאמת אפשר להשוות אליו הוא בו ג׳קסון, שבשנות ה-80 וה-90 שיחק גם בייסבול וגם פוטבול, והיה אול-סטאר בשני הענפים.
מה שאוטאני עושה יכול לעזור לא רק לבייסבול, אלא גם לענפים קבוצתיים אחרים. הספורט האמריקאי משועבד באופן כמעט דיקטטורי לסטטיסטיקות. האתוס אומר שאתה יכול להפוך לספורטאי מצוין בדרך אחת: תבחר ענף ועמדה על המגרש כבר כילד, ותעבוד רק עליו בלי להביט ימינה ושמאלה. שחקן בייסבול שמגיש במהירות 160 קמ"ש וכמה דקות אחר כך מכה הום ראן כל כך חזק, שזקני האיצטדיון מוכנים להישבע כי מעולם לא שמעו רעש כזה של מפגש כדור עם מחבט - הוא לגמרי מורד. זה בדיוק מה שהבייסבול, ולא רק הוא, צריכים.
הפנים של הענף
אוטאני מבהיר בכל הזדמנות שהוא לא רוצה להיות סמל חברתי, אבל הקורונה הפכה אותו ליותר משחקן בייסבול. המגיפה שהגיעה מסין הפכה את חייהם של אמריקאים ממוצא אסייאתי לגיהנום. הם נפלו קורבן לגזענות, בורות, טמטום ואפליה, וסבלו מעלייה חדה בפשעי שנאה קטלניים נגדם. גם היום הריקושטים לא נעלמו. ודווקא באווירה הבלתי נסבלת הזו, הפך ספורטאי אסייאתי לפנים של משחק שעדיין משווק את עצמו בתור הבילוי האמריקאי האולטימטיבי.
לא כולם אהבו את זה. העובדה שאוטאני לא ידע אנגלית בכלל, וגם עכשיו מעדיף להתראיין עם מתורגמן למרות שהוא כבר מדבר לא רע, הרגיזה פרשנים שמקבלים כסף כדי להיות טרולים. פרשן ESPN, סטיבן איי. סמית‘, אמר כי הוא "לא חושב שזה עוזר לבייסבול כשהפרצוף מספר 1 של המשחק הוא בחור שזקוק למתורגמן כדי שתוכל להבין מה לעזאזל הוא אומר". פרצה הסערה המתבקשת, האינטרנט עשה את שלו, סמית׳ התנצל ועבר לפרובוקציה הבאה.
אם כן יש בעיה עם אוטאני - "הפנים של הבייסבול", היא לא שהוא לא מדבר אנגלית, אלא שכאשר הוא מדבר הוא מייצר קלישאות כמו "התפקיד שלי הוא לשחק בייסבול". גיבור-על במגרש, משעמם מחוצה לו, לגמרי ספיידרמן.
פורסם לראשונה: 07:56, 05.08.23
