שרונאס יאסיקביצ'יוס היה כלי מרכזי באחת מהקבוצות האטרקטיביות ביותר שהעמידה מכבי ת"א אי פעם. אנתוני פארקר, טל בורשטיין וניקולה וויצ'יץ' תמיד נהנו מהאסיסטים ומהאנרגיות שלו, ויש שיטענו שזו הייתה מכבי הגדולה בכל הזמנים. שתי זכיות רצופות ביורוליג, לצד שני דאבלים בישראל, הופכות למסובך את הניסיון להגיד אחרת.
מעניין מאוד שדווקא מול שאראס, שהפך מאז למאמן מוביל באירופה ובנה כוח אדיר בברצלונה, מכבי ת"א נראתה אמש כמו אותה קבוצה גדולה של פעם. וויצ'יץ' מהווה את אחת המטרות העיקריות בתקופת הכישלונות של מכבי, חברו שאראס עף למקום הראשון בטבלת היורוליג – והפעם אי אפשר היה לדעת מי הוא מי.
שאראס היה עצבני במיוחד, אפילו ביחס אל עצמו. הוא גער בשחקניו ללא הרף, שיתף צעירים על חשבון הכוכבים שלא פגעו (ראוי לציין שמספר שחקנים חסרו לו), התווכח עם השופטים וכמעט איבד את העשתונות על הקווים. כוכב העבר לא יכול היה לסבול את היכולת הדלה וחוסר האכפתיות של קבוצתו. אין למכבי של היום שאראס כזה על המגרש, אבל הסיבה שהסגל הנוכחי מזכיר לאחרונה את הימים שלו מגיעה ממקומות אחרים - הכדורסל השמח, 104 הנקודות שקלעה הקבוצה (היא לא הגיעה ל-100 באירופה מאז נובמבר 2019), 16 השלשות, היכולת הקבוצתית, המשחק המפרגן והמאמץ שהשקיעו השחקנים בהגנה. זו הייתה עוצמה מכבית ששאראס יצר בעצמו בעבר, ועכשיו חווה אותה על בשרו. פעמיים בעצם, כי גם כשמכבי הייתה רחוקה משיאה היא הכניעה העונה בהיכל את ברצלונה.
בשורה התחתונה, אקספרס אבי אבן לא עוצר. מאז שהחליף את יאניס ספרופולוס, התרגילים שהצהובים מבצעים עולים בדרגת הקושי ממשחק למשחק. הבטחת המקום לפלייאוף הייתה פנטסטית, אבל לנצח ב-24 הפרש? בחוץ? את הקבוצה הכי טובה ביורוליג? ועוד בערב לא טוב של אנטה ז'יז'יץ' המשמעותי שסיים עם אפס נקודות? לא יאומן כי יסופר. הדרך היחידה להתעלות על כך תהיה השגת מקום בפיינל-פור. כאשר נותר רק משחק בית מול פנרבחצ'ה שכבר איבדה סיכוי, המקום החמישי נמצא בהישג יד, ונראה שגם סדרה בלי יתרון ביתיות לא מלחיצה את הצהובים בכושר הזה. היה כואב שדווקא אחרי ערב כזה, השחקנים ואנשי הצוות לא יכלו לשמוח, ורק חיפשו להתעדכן על הפיגוע בעיר.
בהזדמנות זו, מגיע להפועל חולון הרבה יותר ממילה טובה אחת. ההפרש במשחק הראשון מול שטרסבורג לא חשוב מאחר שמדובר בסדרה של הטוב מ-3, אבל הכדורסל שחולוניה הציגה בו נותן תקווה שהיא תסתיים בהעפלה לפיינל-פור של ליגת האלופות, הישג נפלא. אמנם הליגה של פיב"א נופלת מהיורוליג, אבל זה מפעל חשוב ומכובד עם קבוצות מעולות. וכמו במקרה של מכבי ת"א, עם יפתח זיו ורומן סורקין שעשו טוב בלב בברצלונה, גם בחולון אפשר היה ליהנות מכל רגע של רפי מנקו וגיא פניני.