כשערן זהבי הבקיע את שערו ה-33 בנבחרת, רונן חרזי ישב בביתו בשכונת מרום נווה ברמת גן, צפה ואפילו התרגש. גם אם אופיו גורם לו לסרב לדבר על השוואות בין השניים, שלא יובן בניגוד לכוונתו, טבלת מבקיעי השערים בהיסטוריה מספרת כי חרזי היה אחד הקרובים ביותר בתפוקה לכוכב הנוכחי. לפי המספרים, חרזי מדורג שישי בהיסטוריה בממוצע שערים למשחק עם 23 כיבושים ב-53 משחקים (0.43 שערים למשחק) לא רחוק מזהבי, 33 שערים ב-69 הופעות (0.48). כמובן שאם מתחילים לספור מהרגע שישראל החלה לשחק באירופה (1992), חלוץ העבר קופץ למקום הרביעי בממוצע ושני בכמות.
אכן, חרזי הכי קרוב לזהבי, אלא שהנתון החשוב ביותר: חרזי עשה זאת לפני פרישתו בגיל 30. זה הגיל שזהבי רק החל לפרוח במדים הלאומיים, והוא עדיין פורח.
בניגוד לשאפתנים של היום, הוא מניח לסטטיסטיקות. אין בו שום רצון ליצור השוואות. השוואה בין זהבי ובינו, מלך השערים הבלתי המעורער בארבע הקדנציות של שלמה שרף על הקווים, חסרת תכלית. "זהבי הוא מאסטר בביצועים שלו. אני מתפעל מהרצון האין סופי שלו להבקיע עוד ועוד, בגילו. זו תופעה ייחודית. אם אתה רוצה לשמוע ממני השוואות עם ערן, אני לא שם. חוץ מזה, זהבי שיחק רוב הזמן בקישור, ואני הייתי 'חלוץ 9' מוגדר".
לא רבים יודעים שבגיל 16.5, כאשר כבר היה בקבוצה הראשונה של הפועל ר"ג, אביו יוסי ז"ל, נעתר לבקשתו וקנה לו אופנוע. הכל כדי שיספיק לשלב בין אימונים ולימודים. "באחד הימים טסתי במהירות של 100 קמ"ש, ונכנסתי מסיבות שונות בחיפושית של פולקסווגן. מאחר והפח של החיפושית חזק כמו בטון, הספקתי להטות את הראש, וכך נפגעתי רק ברצועה שבין הירך לכף הרגל. ההחלטה ה זו השאירה אותי בחיים, וגרמה לי גם לפחד שגמרתי קריירה בגיל 16.5. אם אתה שואל אותי על השוואות עם זהבי, אני עונה שקודם כל אני צריך לברך שאני בכלל חי".
למרבה ההפתעה, גם שלו, הוא השתקם וחזר לשחק אחרי חצי שנה. רגלו הייתה מלאה פלטינות, הכישרון לא נעלם, וכך פרצה הקריירה למרות הכל. וזו הייתה חתיכת קריירה.
"שיחקתי פצוע, הפסדתי חוזה בסנדרלנד"
מי שדווקא רוצה להפליג בדמיון יכול לחשוב מה היה קורה אם חרזי לא היה פורש גיל 30 בגלל פציעה אחרת, באימון בית"ר ירושלים. "ברור שערן עושה דברים נהדרים שלא היו ידועים בתקופתי. למשל, האימונים הפרטיים שלו, העובדה שהוא מתאמן יותר מאחרים. ההחמצה שלי, בתקופה שהייתי כשיר, הייתה שלא הוספתי לעצמי אימונים פרטיים, כי זה דבר שאז עדיין לא היה ידוע. ההחמצה שלי? שנאלצתי לפרוש מכדורגל בגיל 30".
איזו פציעה?
"בכף רגל ימין. עוד הבדל בין אז לעכשיו: אני שיחקתי חלק מהזמן פצוע. ידעתי שאני צריך לשחק אפילו עם זריקות. זה השפיע על המצב. היום ישנה הרבה יותר מודעות איך לשמור על השחקן. נותנים לו מנוחה וטיפולים עד שהפציעה תעבור. בגלל זה הפסדתי חוזה בסנדרלנד, בליגה האנגלית הראשונה, רק אחרי הבדיקות שגילו שמדובר בשחקן פצוע. חבל שלא ידענו אז מה שאנחנו יודעים היום איך לשמור לשחקנים על הקריירה".
"לצערי, הפסדתי עשרות משחקים בנבחרת בגלל הפציעות מתמשכות וסביר שיכולתי לעזור לנבחרת, אולי עם שערים שיכולתי להבקיע. אבל זה מצב היפותטי ואין מה לחשוב על זה. היום בטוח לא הייתי משחק עם זריקות. זהבי? אני יכול להגיד כמי שעוקב אחריו, שהוא מאסטר בתפקיד שלו".
איך אתה, כמלך שערים בשנים שלך, מנתח את תופעת זהבי?
"שחקן עם כושר גופני מצוין, שהתנועה החכמה והבלתי פוסקת שלו מביאים לכך שברוב המקרים הוא מגיע למצבי הבקעה. הוא מדייק וכובש באחוזים גבוהים. החיסרון היחיד שלו הוא, אולי, המהירות עם הכדור ולכן לא תראה אותו לוקח כדור ועובר שחקני יריב, כמו מנור סולומון למשל. אבל זה לא פוגע בו כי הוא מחפה על כך ביכולת בעיטה קטלנית, בימין וגם בשמאל, כשהנגיעה הראשונה שלו היא כהכנה מצוינת לבעיטה מ-20 או 25 מטר".
ישנו עוד דמיון ביניהם. שניהם הגיעו לנבחרת רק בגיל 23. בלי המעבר בנבחרות הצעירות. זהבי הספיק לעשות סטאז' ברמת-השרון, חרזי הגיע לנבחרת מהפועל ר"ג בליגה השנייה. שניהם דילגו בהקפצה ישירה לטבילת האש.
מהליגה השנייה לנבחרת ישראל
איך הגעת לנבחרת מהליגה השנייה?
"ב-1989 שיחקתי בהפועל ר"ג של דרור קשטן. ירדנו לליגה הארצית (אז השנייה), והמשכתי שם. דרור קשטן המליץ עליי".
שלמה שרף שאימן אז: "לא זוכר מי המליץ, אבל מישהו המליץ שבהפועל ר"ג מהליגה השנייה משחק חלוץ שכדאי לראות. בזמנו, לא ויתרתי על שום שחקן שהומלץ, אפילו אם היה בליגה השנייה. הוא מאוד מצא חן בעיני ולא טעיתי". חרזי: "עד כמה שאני זוכר, במשחק שהגיע שלמה הוא ישב במכתש עם חזי ויטקובסקי, שהיה אז היו"ר שלנו".
"חרזי הוא בלי ספק מגדולי החלוצים של המדינה", טוען שרף. "לרוע מזלו הרגליים שלו הורכבו מניטים, חלקי מתכת ופלטיניות, ועם כל המטען הזה הוא הצטיין. דבר נדיר".
"הוא היה שקט מאוד ברחבה ותמיד ידע היכן להתמקם. היה טוב ברוב הפרמטרים, ביניהם צעד ראשון מעולה, משחק ראש ומה לא. חרזי, שגם היה אדם נהדר, התמודד עם ההגנות הכי טובות באירופה והצליח מולן", אומר מי שהיה המאמן הלאומי בשנות ה-90.
חרזי הצטיין כבר בבכורה אצל שרף, במשחק ידידות מול מילאן, שניצחה 0:2. במקביל, מאמנו הקודם דרור קשטן החתים אותו בבית"ר ירושלים יחד עם אלי אוחנה, שנה אחרי שובו מאירופה. השילוב הזה, עם המפציץ חרזי הוביל את בית"ר לאליפות עונה אחת בלבד אחרי שובה לליגה הראשונה. חרזי הבקיע 15 שערים והפך לאהוב האוהדים. במהלך הריאיון הוא שולף הודעת וואטסאפ של אוהד בית"ר ירושלים שממש עכשיו, בדיוק 30 שנה אחרי, שולח לו הודעת ברכה. "אתה רואה, זוכרים אותי בבית"ר עד עכשיו", הוא אומר בחיוך.
שערו הראשון בנבחרת הושג בתיקו ה-2:2 הסנסציוני מול בולגריה בסופיה. הבולגרים השיגו יתרון 0:1 במחצית הראשונה, חרזי ורוני רוזנטל הפכו ורק הצגה של חריסטו סטויצ'קוב הגדול, שהשופטים קנו, הביאה לפנדל שסידר לבולגרים את השוויון. זו הייתה הנקודה הראשונה שלנו באירופה אחרי ארבעה הפסדים רצופים.
אתה בוודאי מודע לכך שישנה תחושה שהקדנציה הראשונה של הנבחרת הייתה כישלון, סיימנו עם חמש נקודות.
"טוב שאני יכול להעמיד דברים על דיוקם. אנשים שוכחים ששיחקנו בבית אחד עם שבדיה של מרטין דאלין, שהייתה אדירה וסיימה במונדיאל בארה"ב במקום השלישי. בולגריה, עם גדול שחקניה בכל הזמנים סטויצ'קוב, וגם הקשר הנהדר לצ'קוב והחלוץ המפורסם לובוסלב פנב, דורגה רביעית. ותראה את צרפת ההיא: הנבחרת הזו, שהייתה נהדרת, לא עלתה בכלל למונדיאל, בין היתר בגלל ההפסד נגדנו, וכל זה ארבע שנים לפני שזכתה בתואר העולמי. אפילו אוסטריה, שדורגה חמישית, הופיעה עם דור מצוין ובראשו מיודעינו אנדי הרצוג, שבאותה שנה הוביל את ורדר ברמן לזכייה באליפות. בפינלנד, שהייתה בתחתית, שיחק אז גדול שחקניה יארי ליטמאנן. בכל הקמפיינים הבאים עד עכשיו, וזה כבר קרוב ל-30 שנה, ישראל לא קיבלה בית כל כך חזק. אז רק עשינו את ההיכרות הראשונה עם אירופה".
אבל היה לכם דור מאוד מוכשר.
"נכון, ובזכות שחקנים כמו איל ברקוביץ' וחיים רביבו שיחקנו כדורגל מהנה והקהל מילא את האצטדיון ברמת גן. אלא שהעובדה הזו לא הספיקה במבחן התוצאה מול נבחרות מדהימות".
נעלמת לגמרי ממפת הכדורגל, מדוע?
"נכון שאני לא מעודכן לגמרי, אבל איכשהו מתעניין רק בקבוצות ששיחקתי. הפועל ר"ג, שהייתה שלי, גם בליגה השנייה, בית"ר ירושלים, שהייתי בה חמש שנים, והפועל ת"א, שאצלה הייתי שותף לדאבל ב-1999/00. כמעט לא הולך למשחקים. יש הרבה שחקנים לשעבר שלא מתעניינים בכדורגל של היום".
"מדוע? אשתי איילת שומרת שבת ואני מנצל את זה לשבת עם שלושת הבנים והאישה. תגמול על השבתות שהפסדתי כשחקן מקצועני. אני לא דתי, אבל לוקח לעתים שיעור תורה, כי דרך ארץ קדמה לתורה. מה שאני עושה בחיים זה אימונים פרטיים לחלוצים, אימון נערים ובמיוחד קבוצת הנערים של הפועל קריית אונו, שבה משחק בני הצעיר ניתאי. אבל אני אף פעם לא מאמן בשבת".
איך זה לאמן נערים ב-2021?
"הדרישות גם הן לפי רוח התקופה. ההורים מעורבים ומזמינים אימונים אישיים פרטיים. הם רוצים להאמין שהילד יעשה קריירה, אפילו אם הוא לא מתאים לכך".
איך אתה מגיב?
"שיהיו רגועים. בלי לחץ. מסביר להם שבינתיים אף אחד מהם לא מיועד להיות שחקן נבחרת. מצד שני, הם רוצים להאמין שהבן שלהם יגיע רחוק. בזמני, זה לא היה כך".
