דורון ג'מצ'י, מיקי ברקוביץ', עדי גורדון, תומר שטיינהאור, האווי לאסוף, חן ליפין, מוטי דניאל, ניר רכליס, ארי רוזנברג, דורון שפע, עופר יעקבי וגם לבן מרסר (שמשום מה מופיע בסגל בוויקיפידיה בתור "לארי בירד-קרטיס" – אלוהים יודע למה). המאמן: צביקה שרף. כך נראתה נבחרת ישראל באחד המעמדים הגדולים בתולדותיה, אם לא הגדול בהם – אליפות העולם בכדורסל 1986.
ביום חמישי תפתח ישראל את שלב הבתים השני במוקדמות גביע העולם במשחק מול פינלנד, ולא יהיה פשוט לצלוח אותו. התוצאות מהשלב הראשון לא היו משהו, והן נגררות עם השחקנים של גיא גודס. אולי שוב נפספס את החגיגה הענקית הזו, שגם אליה ארה"ב שולחת "נבחרת חלומות" (אם כי בדרך כלל לא באותו סדר גודל של זו שיוצאת לאולימפיאדה), אבל לפחות יש לנו זיכרונות להתרפק עליהם.
5 צפייה בגלריה
הדיווח אחרי הניצחון על קנדה, שסידר את המקום השביעי בטורניר
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ההופעה הראשונה שלנו במעמד, ב-1954 בברזיל תחת המאמן יעקב שאלתיאל, כבר הולכת ונעלמת אל תוך דפי ההיסטוריה. מי שעוד היה בעניינים אז, זוכר איך שאלתיאל התפאר בהופעה במרקאנה הקטן בריו דה ז'ניירו, במקום השמיני שבו סיימה הנבחרת, עם השמות הגדולים של אז כמו אברהם שניאור, זכריה עופרי, פרדי כהן, מרסל חפץ ועוד. לעומת זאת, ההשתתפות באליפות של 1986 עדיין זכורה היטב על ידי כל האוהדים והשחקנים שהיו חלק מהמסע הנהדר הזה.
הופעה מכובדת לצד ענקים
במונדובאסקט השני שבו השתתפה נבחרת ישראל, זה שהתקיים בספרד, היה הכל מכל. הצגות גדולות של מיקי, ג'מצ'י ומרסר; אהדה בלתי רגילה של הקהל הספרדי לנבחרת אנגולה; וכמובן המצטיין באליפות, דראז'ן פטרוביץ'. אני אומר לכם בהתחייבות: שחקן כמוהו לא קם בכל אירופה מאז שנהרג בתאונת דרכים. תמיד חשבתי שהיכולת המדהימה שלו היא מתנה מאלוהים.
יש הרבה נקודות חשובות בסיפור, אבל המשמעותית מכולן הייתה סל הניצחון של מיקי ברקוביץ' נגד צ'כוסלובקיה במוקדמות. זה היה רגע מיוחד. 32 שנים עברו בין ההופעות של ישראל בטורניר, וזה היה כבר עולם כדורסל אחר – תחרות קשה יותר, שחקנים מקצוענים. ההרגשה בענף באותם ימים הייתה של התעלות, שדור הזהב הזה סוף-סוף הצליח להכניס אותנו למועדון היוקרתי ביותר. האמריקאים עדיין נהגו אז לשלוח ילדי קולג'ים, אבל אילו ילדים! דייויד רובינסון, סטיב קר, קני סמית', מאגסי בוגס, שון אליוט. השמות ביוגוסלביה היו פשוט מפחידים, ולאדה דיבאץ ופטרוביץ' למשל. לפני שברית המועצות התפרקה, היא הגיעה לשם עם קו קדמי אימתני שהורכב מוולדימיר טקצ'נקו וארווידאס סאבוניס. והחבר'ה שלנו התברגו בין כל אלה, ובצורה מכובדת.
5 צפייה בגלריה
המשלחת הזמינה מראש כרטיסי טיסה חזרה אחרי סיום שלב הבתים הראשון, ואז שינתה אותם בשמחה. סיקור הניצחון על קובה
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
העיר פרול שבגליסיה הייתה המקום בו נערכו משחקי בית 2, אותם ישראל פתחה עם 79:84 על אורוגוואי. מיקי תפס משחק בינוני, מרסר יצא בחמש עבירות מספר דקות לפני הסיום, אבל מי שתפס פיקוד במשחק ענק של 25 נקודות היה לאסוף, סנטר נפלא בגובה 2.10 מ' שאיבדנו מוקדם מדי לסרטן ב-2013. הפתיחה הטובה שיחררה לחץ, ותפסתי שם את המאמן הסובייטי ולדימיר אובוחוב שהצהיר כי הוא חושש מהמפגש מול הנבחרת שלנו. הוא לא התעלם גם ממה שקרה למחרת, כאשר ישראל ניצחה את אנגולה 75:95. היריבה הפחידה מאוד בגלל האתלטיות האדירה של רוב שחקניה, ובמשחקים עצמם הם ניסו לעתים להיות כמו הארלם גלובטרוטרס – אבל נכשלו בביצועים פשוטים. אולי הגישה הזו הובילה לאהבה שקיבלו מהקהל הספרדי, ששאג בכל משחקיהם "אנ-גו-לה!" לאסוף שוב הוביל עם 17, יעקבי הפציץ סל מחצי מגרש שגנב את ההצגה.
ואז הגיעה ברית המועצות. יורם ארבל, ששידר את המשחקים, אמר לי לפני כן שכדאי להעביר בשידור חי את כל המפגשים בין הנבחרות בשביל הפעם הראשונה שבה נצליח לנצח. רק שזו לא הייתה הפעם הזו... שרף תיכנן מראש "לשמור על הרגליים" כדי שהכוכבים ישמרו אנרגיות למשחקים הבאים בבית (לא הייתה מנוחה, חמישה ימים רצופים), וחטפנו 114:77. הכותרת של ספורט "ידיעות אחרונות": "הרוסים פירקו אותנו לאטומים". נו מילא, זה היה ידוע מראש, אבל ההפסד 98:91 לאוסטרליה ממש כאב – במיוחד בתקופה שבה היו לנו קרבות עזים איתה גם בכדורגל. אנדרו גייז, שיום קודם הפסיד לאנגולה, טייל לסל הישראלי עם 37 נקודות מול 27 של מיקי.
5 צפייה בגלריה
כשמיקי ברקוביץ' סיים ללא נקודות. הדיווח אחרי התבוסה לספרד
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
5 צפייה בגלריה
ישראל פיגרה 13:0 בפתיחה, וניצחה. הדיווח אחרי הניצחון על יוון
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
בהמשך הגיע ניצחון על קובה 78:88, שהבטיח את עליית ישראל לשלב הבא מהמקום השני בבית. מה שהיה חשוב במשחק הן 27 הנקודות של ג'מצ'י, שהיה חלש בימים שלפני כן וסיפר כי ערך שיחת הבהרה עם שרף וביקש שייתן לו יותר קרדיט. ההתרגשות הייתה עצומה: ישראל בין 12 הנבחרות הטובות בעולם! גם האוהדים הישראלים היו בטירוף, ועשרות מהם פרצו לפרקט בסיום. אגב, המשלחת הזמינה מראש כרטיסי טיסה חזרה אחרי סיום שלב הבתים הראשון, ואז שינתה אותם בשמחה.
ההצטלבות עם המארחת ספרד, ברזיל ויוון לא הייתה פשוטה. שתי הראשונות הביסו אותנו (94:65 לספרדים שהחזיקו את מיקי בלי נקודות ו-90:75 לברזיל, שנהנתה מהצגת ענק של אוסקר שמידט עם 33 נקודות). גם הנשק הסודי לא עזר: שופט מקומי (בבית משפט, כן? לא עם משרוקית), שהיה חבר בוועדה המארגנת, ניגש באחד הימים אל ראש המשלחת שמעון מזרחי ונתן לו בקבוקון עם חול ששמר מביקור בכותל. זה נמשך ב-79:82 על יוון החזקה, שפתחה ב-0:13, אבל המדליות כבר לא היו אופציה. היו עוד משחקי דירוג, תבוסה לאיטליה וניצחון על קנדה, וישראל סיימה במקום השביעי בעולם. מי היה מאמין. קני סמית', היום פרשן פנטסטי, הוביל את ארצות הברית לניצחון בגמר על ברית המועצות, אבל מבחינתנו גם 7 היה זהב.
