זה לא היה משחק כדורסל וזה לא היה אירוע ספורטיבי. זה היה אירוע צבאי שבסופו מכבי ת"א הביסה את אלבה ברלין. האירוע הסתיים בהצלחה. אלפי שוטרים ומאות הניידות עלו במספרם על כמות האוהדים שהגיעה למשחק, ומנעו שני ניסיונות, בידי צמד וחבורת בנות, שניסו להניע פרובוקציה של הנפת דגל פלסטין וצעקות פרו-פלסטיניות. עוד לפני שהבנות הוציאו את ה"פ" של "פרי פלסטיין" מהפה, הן כבר לוו החוצה מהאולם על ידי חגורה של כ-30 שוטרים. כוחות הביטחון בברלין היו נחושים לעשות כל מה שבידיהם כדי להצהיר: שנית, אירועי אמסטרדם לא יחזרו.
הגרמנים לא קיבלו את זה בנחת. "קניתי כרטיסים למשחק כדורסל, פינינו זמן כל המשפחה, יצאנו לארוחה והגענו לסיים את הערב פה", אמר אנדראס באומן, בעל חנות לכלי ציור בברלין שהגיע למשחק עם אשתו ושלושת ילדיו, "אתה מחפש קצת אסקפיזם מהכאוס שנמצא בעולם בכל מקום שאתה מסתכל אליו בטלוויזיה או בנייד שלך, אבל כשהגענו לאולם הבנו שאנחנו באירוע ביטחוני, לא במשחק כדורסל. זה פשוט הגעיל אותנו. לא ממש ידענו להסביר את זה לילדים, וגם לא לעצמנו. אני לא יודע למה בני אדם צריכים לזהם כל אירוע עם האג'נדה שלהם. יש לנו גם חיים. אני לא יכול למצוא שום אהדה לאג'נדה של מי שבוחר להרוס לי את החיים בבית שלי. ישבנו שעתיים ולא היתה שום אווירה של משחק כדורסל. היתה אווירה של 'בואו נגמור את זה בלי פצועים והרוגים ונלך הביתה בשלום'".
4 צפייה בגלריה
אירוע צבאי שבסופו מכבי ת"א הביסה את אלבה ברלין. שוטרים מחוץ לאולם
(צילום: REUTERS/Lisi Niesner)
אוהדי מכבי ת"א לפני המשחק מול אלבה ברלין
(צילום: זאב אברהמי)
לא היו פה התהלוכות המרהיבות והקולניות של אוהדי מכבי כמו בשנים שעברו, מה"האוסטבנהוף", תחנת הרכבת המרכזית של המזרח לשעבר, ועד לאולם. אף אחד לא שר "כולם יודעים שאירופה צהובה", אם כבר כולם ניסו לשמור על דממת אלחוט. כמעט לא היו צופים. הישראלים שהגיעו, הגיעו ללא סימנים מזהים. יהודי ברלין הקפידו להחביא את הצעיפים והדגלים מתחת למעילים. "בדרך כלל, כשמכבי מגיעים לברלין, זו חגיגה", אמר לי אחד מהמתופפים של השרופים של אלבה, "הם באים באלפים, מאתגרים אותנו, מלמדים אותנו איך לעודד, יש מלחמה חיובית בינינו. הלילה היה קצת עצוב, כמו להתכונן לחתונה ולהגיע להלוויה".
הרבה אוהדים החליטו לא להגיע, משני הצדדים. התירוצים היו אותם תירוצים: מצב הבטחון, אמסטרדם והתקופה החלשה שעוברת על שתי הקבוצות. אולי 150 אוהדי מכבי התרכזו בבלוק 219, נופפו בדגלים, התעטפו בצעיפים, שרו "עם ישראל חי", אבל זה לא היה זה. גם הם הבינו שהם לא הגיעו לאירוע ספורטיבי. שידרו אי פחד, אבל כל אחד שדיברתי איתו סיפר וסיפרה לי על דרכי המילוט שהכינו לאחר המשחק: מי בטוסטוס ומי במונית שחיכתה לו מיד לאחר המשחק מחוץ לאולם. אף אחד לא לקח צ'אנס.
עמרי שילה, שגר בברלין, הגיע עם שתי בנותיו ועוד חברה של הבת, בתחבורה ציבורית. מגיע לכל משחק של מכבי, גם כשהיא משחקת במינכן נגד באיירן. הוא היה גם באמסטרדם לפני שלושה שבועות. שמע על הפוגרומים רק מהטלפונים המבוהלים שקיבל למלון בבוקר. "זה קצת מיקרו קוסמוס לכל מה שקורה בעיר", הוא אומר על הכוננות הביטחונית והנוכחות המשטרתית, "אבל זה לא מפריע לנו להגיע ולתמוך במכבי, רק שהפעם החלטנו לא להיות מזוהים והורדנו את הצעיפים".
4 צפייה בגלריה
כוחות הביטחון בברלין היו נחושים לעשות כל מה שבידיהם כדי להצהיר: שנית, אירועי אמסטרדם לא יחזרו. אוהדת עם דגל פלסטין שהוצאה החוצה
(צילום: זאב אברהמי)
הדס דסי ונחמה שופר הגיעו מהארץ. עם עוד קבוצה קטנה של ישראלים לעודד את מכבי. "בדרך כלל אנחנו משלבות קצת כיף וכדורסל, אבל הפעם באנו ממלחמה והגענו למלחמה", הן אומרות, "אנחנו מאוד סטריליות בנסיעה הזו: שדה תעופה, מונית, אולם כדורסל, מונית, מלון, מונית, הביתה. לא מחפשות מגע".
"אני גר בעיר כבר 11 שנה ואני בוחר לא לפחד בעיר שלי", אמר יוסי גולזרי שהגיע למשחק עם צעיף בולט ומעוטר במגיני דוד של קבוצת הכדורגל שלו בית"ר ירושלים, "אני מגיע לכל משחק של מכבי בעיר, והשנה הרבה יותר רגוע ושקט. מרגיש לי קצת שונה ועצוב. בודד".
