לפני שבכלל אדבר על כדורסל, אתחיל בשניים שמנהלים את הענף באירופה ומחריבים אותו. פשוט כך. זו הדרך שבה הם ייזכרו בהיסטוריה של הספורט. אמש הם התגלו שוב במערומיהם. כל מי שממשיך לתת יד לכך שבערב אחד מתקיימים משחקים גם במסגרת הקבוצות וגם במסגרת הנבחרות, מה שמונע הופעה של הסגלים הלאומיים בהרכבים החזקים ביותר – שילך הביתה.
לשם מה לעזאזל מתקיימים משחקי המוקדמות של גביע העולם אם אי אפשר לשתף את השחקנים הטובים ביותר מה-NBA ומהיורוליג? אינספור דיונים באינספור ועדות כבר נערכו, ושום דבר לא השתנה. בשני המוסדות האלה, פיב"א והיורוליג, צריכים לקום שני מנהיגים אמיתיים שימצאו פשרה, כי בינתיים הצדדים רק רבים ביניהם והענף כולו מפסיד בגדול ומתרחק עוד יותר מהפופולריות של הכדורגל. אצל כמה מהקברניטים הקודמים של הכדורסל ביבשת, שמות אגדיים כמו וויליאם ג'ונס, רובר בוסנל ובורה סטנקוביץ', ספק אם זה היה קורה. מקסימום היו מכנסים ישיבת חירום ויושבים שעות עד שמגיעים להסכמה.
ומה עם המשחק עצמו? הכדורסל הישראלי ניצח בגדול. בבכורה של גיא גודס כמאמן הלאומי, נבחרת ישראל ניצחה את פולין בפתיחת מוקדמות המונדובאסקט, והקבוצה הישראלית שלא נותנת צ'אנס לשחקנים מקומיים, מכבי תל אביב (ג'ייק כהן ויפתח זיו שוחררו לנבחרת רק כי הם לא נספרים באירופה), הפסידה לאלבה ברלין שקיבלה המון משני שחקנים ישראלים. בשבוע הבא מחכה למכבי משחק חוץ מול ריאל מדריד, ובכושר הנוכחי – בעיקר ההגנה האיומה – עדיף שהקבוצה לא תצא לספרד. היא חייבת לעבור שבוע אינטנסיבי של שיפור.
הקבוצה כבר רגילה לכך שבכל פעם עולה מולה איזה אקס, בעיקר שחקנים שוויתרו עליהם ונתנו להם ללכת בקלות, ותוקע לה מקלות בגלגלים. זה קרה בשבוע שעבר עם טיילר דורסי מאולימפיאקוס, והפעם יובל זוסמן צלף שתי שלשות במאני-טיים עבור אלבה. חבריו לשעבר קיבלו אותו באהבה ובחיבוקים, אך נראה היה שהוא מחזיק משהו בבטן נגד הקבוצה, והוא הביע זאת בתנועה לכיוון הספסל של מכבי ובעבירה הבלתי ספורטיבית על ג'יימס נאנלי. לו ולתמיר בלאט היה חשוב מאוד לנצח. הם נתנו את הנשמה ודירבנו את חבריהם, לצד התפוקה במספרים.
אלבה נטלה את היוזמה מההתחלה ועלתה כמעט בכל פרמטר על מכבי ת"א. צריך לזכור שמדובר באחת היריבות החלשות ביורוליג. אפשר להאשים את השחקנים שלא מוציאים לפועל כמו שצריך, אבל כמעט כמו בכל הפסד של מכבי השנה באירופה, רוב האשמה נופלת על יאניס ספרופולוס שלא מתפקד היטב. הוא מגיע עם החלטות מהבית, שלא תמיד מתאימות לצורת המשחק של היריבה.
ומילה על הנבחרת: הניצחון שלה היה רחוק מלהיות יפה, אבל מבחינת כל מי ששיחק המטרה הייתה לא להפסיד בבית לקראת המשך המאבקים שיהפכו קשים יותר ויותר. לגודס ירדה אבן מהלב, והיה יפה לראות את גיא פניני (38) וגל מקל (33), שתמיד נראים חיוניים וצעירים מגילם בנבחרת. הניסיון, הרצון, המלחמה והכנסת הקהל לטירוף (כאן פעיל במיוחד פניני) – שווים המון.
