מבלט, לג'ודו: אולפן ynet מארח את אלופת העולם ענבר לניר
(צילום: אבי חי)
אליפות העולם בג'ודו בקטאר לא החלה בצורה הכי טובה מבחינת המשלחת הישראלית. במשך חמשת הימים הראשונים התחרות, לא הצליח אף ישראלי להגיע לפודיום, אך אז הגיע יום שישי הגדול, בו זכתה ענבר לניר במדליית הזהב. באותו יום זכה פיטר פלצ'יק במדליית הארד, כאשר יום לאחר מכן גם רז הרשקו הגיעה לפודיום.
היום (ראשון) הגיעה אלופת העולם הטרייה לאולפן ynet ושיתפה בנוגע לתחושותיה, האימונים המפרכים שעברה מגיל 6 כדי להגיע לאותו רגע גדול בו עמדה על הפודיום ושמעה את "התקווה" וגם על שגרת היום שלה כג'ודוקא מקצוענית.
עד עכשיו היית בדרך למעלה ואז מגיעה התחרות הזאת, אליפות העולם.
"כן. מתאמנים כל החיים בשביל רגעים כאלה. כבר השתתפתי באולימפיאדה ובשתי אליפויות עולם לפני זאת - לא כל כך מוצלחות. יש לי כל מיני מדליות מהסבב העולמי, אבל זה הישג השיא".
לא ויתרת לרגע? למרות הרגעים הלא מוצלחים שציינת?
"זה חלק מהדרך. אי אפשר רק להצליח, לוקחים את זה בחשבון".
הדבר המדהים הוא שהתחלת בכלל בבלט.
"כילדה, הייתי בכל החוגים האפשריים. ילדה היפר-אקטיבית. הייתי בבלט, סטפס, אקרובטיקה אווירית והתעמלות קרקע - לא הייתי בבית בכלל. אמא שלי הסיעה אותי לכל החוגים, ובסוף לאט-לאט הג'ודו דרש יותר ויותר והייתי צריכה לוותר על החוגים עד שנשארתי רק בזה".
הג'ודו זה אהבת חייך?
"אפשר לומר".
כמה צריך לעבוד כדי להגיע לאליפות העולם ולזכות במדליית הזהב?
"אני מתאמנת פעמיים ביום. כל אימון הוא בערך שעתיים, אבל מגיעים לפני לעשות חימום ונשארים אחרי לעשות התאוששות וטיפולים. כל היום סובב סביב זה".
זו השקעה ענקית. איך מנהלים את החיים האלה? יש משכורת? יש חסויות?
אני מתאמנת במכון וינגייט. אני גרה עם הבן זוג שלי בדירה באבן יהודה שזה נורא קרוב אז לא מבזבז זמן על נסיעות בפקקים. יש גם מלגה מהוועד האולימפי וגם חסויות.
את חיה מזה. זה החיים שלך.
"זה כל מה שאני עושה. הכל סובב סביב זה".
3 צפייה בגלריה
"פשוט נכנסתי לתרגיל שעבד, ואיתו הוכרע הקרב. לא האמנתי שזה קרה" .לניר לאחר האיפון בקרב על הזהב
(צילום: AP Photo/Hussein Sayed)
איך התקבלת בקטאר? הרגשת משהו שונה?
"האמת שבכלל לא, האיגוד הג'ודו העולמי מאוד מקפיד. צריך לתת קרדיט ענק גם ליו"ר האיגוד העולמי מריוס ויזר וגם ליו"ר שלנו משה פונטי. אני חייבת להגיד שהרגשתי בבית".
מה עכשיו?
"העיניים נשואות לאולימפיאדת פריז, אבל יש עוד הרבה מטלות בדרך. השנה יש גם אליפות אירופה וגם מאסטרס - יש הרבה עבודה לעשות".
ספרי על הרגע הזה שבו את קולטת שאת בדרך לניצחון.
"זה הוכרע באיפון. לא ידעתי שזה עומד לקרות, פשוט נכנסתי לתרגיל שעבד, ואיתו הוכרע הקרב. לא האמנתי שזה קרה. אמרתי לשני המאמן שלי 'מה זה? מה קורה פה? זה לא אמיתי מה שקורה פה עכשיו'".
עיכלת?
"עוד לא".
לשמוע את "התקווה" - בטח מאוד מרגש.
"מרגש בטירוף, אני כל כך גאה לייצג את המדינה שלי במיוחד בתקופה הלא פשוטה הזאת. יש לי משפחה בדרום. אי אפשר להתעלם מזה (הסבב האחרון בעזה) וגם לא רוצים להתעלם מזה. אז לא הרגשתי את זה בתחרות כי הייתי מאוד מרוכזת במה שאני צריכה לעשות, אבל אני מאוד שמחה לתת איזושהי נקודת אור בכל החדשות הלא נעימות האלה".
