משפט עתיק אומר: "כל דבר טומן בחובו הזדמנות", וזה כנראה מה שקרה לצ'לסי לפני שלוש שנים. הרחקת צ'לסי משוק העברות השחקנים בעונת 19/20 הובילה אותה לדרך שהיא לא הכירה תחת הבעלים רומן אברמוביץ' - שיתוף כדורגלנים צעירים וכאלו שגדלו באקדמיית הנוער שלה, הנחשבת כטובה באנגליה. אפילו בקיץ שלאחר מכן, כאשר המועדון זיהה הזדמנות לפתוח את הארנק ולרכוש שחקנים מבוקשים ללא תחרות יחסית מצד מועדונים אחרים, עקב משבר פרוץ הקורונה - אלו שהובאו היו לפני שיא הקריירה, מתוך אמונה שיספקו עתיד ורוד במדים הכחולים לאורך זמן.
בצורה שאיננה אופיינית לה, בחרה צ'לסי בדרך השבחת השחקנים הצעירים אשר התחילה עוד בתקופת המאמן פרנק למפארד ונחשבה כמוצלחת בחלק הראשון של כהונתו, וכושלת בחלק השני של אותה עונה. המאמן הנוכחי של הקבוצה, תומאס טוכל, הוביל את חבורת השחקנים המוכשרת הזאת לזכייה בגביע האלופות בעונה שעברה, אך במקום שיהיה לזה המשך, עושה רושם שגשר לונדון מתמוטט בחלקו.
עד כה, הצליח טוכל לנהל סגל רחב מאוד בזכות רוטציות נרחבות, משום ששחקנים איכותיים ומוכשרים נכונו לעשות זאת מבלי להתלונן, מתוך אמונה שמאמנם יוביל אותם לאולימפוס. רובם לא טעמו לפני כן את טעם ההצלחה ברמות הגבוהות ביותר, והיו מוכנים לבלוע את הגלולה המרה. אז למה צ'לסי שקעה תוך חודש אחד?
קודם כל, לצ'לסי קשה להבקיע במשחק עומד, מול קבוצות המגיעות במטרה להתגונן, ומאבדת שם נקודות. חוסר היצירתיות מתבטא בכך שהשחקנים מרבים להחזיק בכדור במקום לבעוט לשער. בסך הכל, צ'לסי מייצרת 25 מצבי התקפה למשחק, פחות מליברפול (27.7) ומנצ'סטר סיטי (30). הקשרים ההתקפיים המובילים של הבלוז, מייסון מאונט וקאי האברץ, מבססים את משחקם יותר על תנועה חכמה ללא כדור ופחות על כדרורים (2 ו-2.31 למשחק בהתאמה), ביחס לקשרים ההתקפיים של היריבות ואפילו ביחס לחבריהם לקבוצה, כמו רובן לופטוס-צ'יק (4.55) או חכים זייש (3.93) הזוכים לפחות דקות משחק.
בעבר, הקבוצה היטיבה לתקוף מהאגפים באמצעות המגינים, אך לאחר שבן צ'ילוול נסחף גם הוא בגל הפציעות ששטף את הקבוצה (עוד בעיה שלא הקלה על הכחולים, יחד עם פרוטוקול הקורונה שגרם לחיסורים רבים), הנטל הרב הכביד על המגן המקביל ריס ג'יימס, ובסוף גם הוא נפצע. אלא שגם כשהמגינים בריאים, הקבוצה חסרה כלי התקפי מלהיב שידע לפרוץ את החומות שקבוצות נחותות יציבו מולה. זה אמור להיות רומלו לוקאקו, אבל הראיון שהעניק לסקיי איטליה טילטל את הקבוצה גם הוא. החלוץ הפגין רצון גלוי לחזור לאינטר, ועצם העובדה שציין מספר מועדונים ככאלו הגדולים מכל היתר, מבלי לציין את המועדון שרכש אותו במעל ל-100 מיליון אירו לפני חודשים ספורים, הרתיחה בצדק את אוהדי צ'לסי.
אולי בעתיד השחקנים הצעירים יצליחו לספק איכות ולחנוך שחקנים אחרים שייצאו מהאקדמיה, כי עושה רושם שמדובר בקרקע פורייה לגידול כשרונות שיביאו לקבוצה תארים בשנים הבאות, אבל כרגע נראה שצ'לסי איבדה מעט את דרכה.
