התרגלנו לשימוש בצמד המילים "רעידת אדמה" כמעט בכל מקרה שולי בספורט. המאמן עזב? רעידת אדמה. שרשרת הפסדים? רעידת אדמה. רעידת אדמה באצטדיון? רעידת אדמה. נהיינו כל כך קהי חושים לביטוי הזה, שכבר קשה לעכל את העוצמה האמיתית שלו כאשר הוא ראוי. הפרישה של טום בריידי מפוטבול, עליה דווח אמש בתקשורת האמריקאית על סמך מידע שסיפקו מקורבים לשחקן, היא באמת רעידת אדמה. כזו ששום דבר כבר לא יהיה אותו דבר אחריה.
זו כמו הפרישה של מייקל ג'ורדן, של פלה. עולם הספורט לפני ואחרי בריידי הוא שני מקומות נפרדים. פנטזיונר פוטבול, אחד הווינרים הגדולים ביותר שנוצרו על פני האדמה, אחד שאין אנשים שאדישים כלפיו – או שמתעבים אותו או שמאוהבים בו.
ברמה הגבוהה ביותר
הדבר המדהים הוא שאנשים עדיין הופתעו מהחדשות האלה, למרות שמדובר בספורטאי בן 44. 44! הספורט המקצועני מתקדם בענייני הרפואה ומאפשר להאריך קריירות, והקוורטרבק נוטה להחזיק מעמד יותר מכל שחקני העמדות האחרות בפוטבול, ועדיין מדובר בענף אכזרי מאוד שכולל ספיגת חבטות אינסופיות ממגינים ענקיים – שלא לדבר על כך שצריך לתחזק גם יד אימתנית. בריידי עשה זאת ברמה הגבוהה ביותר עד הרגע האחרון, וגם לא נתן במהלך העונה אינדיקציה ברורה לכך שיירד מהמגרש בקרוב – כך שהצליח להמם את האוהדים, גם את אלו שהרגישו שזה מתקרב בתקופה האחרונה.
ב־ESPN טענו שככה בדיוק הוא רצה את זה, שלא חיפש "עונת פרידה" בה יעבור מאצטדיון לאצטדיון כדי לקבל את מחיאות הכפיים וישתתף בשרשרת טקסים, אלא שרצה לעזוב ברגע שירגיש שזה נכון. והוא התחיל לעכל את זה אחרי ההפסד הדרמטי של האלופה היוצאת טמפה ביי ללוס־אנג'לס ראמס בסיבוב השני של הפלייאוף בשבוע שעבר. בפודקאסט בו השתתף בשבוע שעבר הוא אמר: "אדע ברגע שאדע. אני צריך לבלות קצת זמן עם המשפחה". הקרבה למשפחה הייתה אחד השיקולים העיקריים, אבל סביר להניח שבריידי פשוט הרגיש שהוא לא יוכל להמשיך באותו הקצב ולספק את אותה רמת ההצלחה.
5 צפייה בגלריה
בריידי לא חיפש "עונת פרידה" בה יעבור מאצטדיון לאצטדיון כדי לקבל את מחיאות הכפיים וישתתף בשרשרת טקסים
(צילום: AP)
זה רגש שתמיד בער בו. לפני שנתיים, כשניו־אינגלנד הפגינה סימנים ברורים של דעיכה והליכה לבנייה מחדש, בריידי לא התכוון להוריד הילוך. במקום זאת, הוא ידע בדיוק שהגוף והראש שלו שווים יותר, ועבר לטמפה ביי. הוא עזר להרכיב את הסגל, הביא שחקנים מנוסים שהכיר וידע שאפשר לסמוך עליהם, והיה זקוק לעונה אחת בלבד כדי לזכות איתה בסופרבול השביעי שלו. זו הייתה הוכחה מדהימה ליכולת המקצועית שלו וליכולת בה הוא מחזיק, להפוך לגמרי את המצב במועדון מסוים ולשדרג את כל מי שמסביבו לרמה אחרת לחלוטין.
גאונות יוצאת דופן
זה מה שקרה ללא הרף בניו־אינגלנד, הקבוצה בה שיחק במשך 19 עונות. הוא נבחר רק במקום ה־199 בדראפט, סיבוב שישי. זה לא המקום בו נבחרים השחקנים שמסומנים עוד בקולג' כאגדות עתידיות. הוא חיכה על הספסל בעונת הבכורה, רק כדי להתנפל על ההזדמנות בשנייה. העונה ההיא הסתיימה באליפות. הוא והמאמן ביל בליצ'ק הפכו לצמד בלתי נפרד, וגם בעולם הקשוח של הפוטבול, בו בלתי אפשרי לשמר את אותו הסגל החזק לאורך שנים בגלל פציעות, עזיבות וירידה טבעית בכושר, הם תמיד ידעו לפתח משני כיוונים שונים את הדור הבא שיביא את האליפות הבאה.
זו הסיבה לנתון הנדיר – שש אליפויות שהתפרשו על פני 19 שנים. בליצ'ק יצר את הסגנון המדויק, בריידי לקח את השחקנים שלידו ובנה איתם במהירות חיבור חזק. אם זה היה עניין פשוט, היו עוד שושלות שלוקחות תואר אחרי תואר. אבל זו גאונות חד־פעמית, שבאה יד ביד עם היכולת המדהימה של בריידי לשמור על קור רוח ולהוביל את הקבוצות שלו לקאמבקים בלתי־אפשריים על בסיס קבוע. זו הייתה המומחיות שלו. בסיום עונת 2016 ניו־אינגלנד הייתה בפיגור מטורף של 28:3 מול אטלנטה בסופרבול, ובריידי היה זה שהניף את הגביע אחרי ההארכה. השנאה כלפיו נוצרה מצד אוהדי היריבות שלא הבינו איך זה קורה פעם אחר פעם.
ההכרזה הרשמית לא תתבצע בקרוב. הטענה היא כי בריידי מכבד את הענף, וימתין עד לסיום הפלייאוף ומשחק הסופרבול בעוד שבועיים כדי לא לגנוב את ההצגה. סוכנו של השחקן אפילו מסר: "האדם היחיד שיוכל לדבר בוודאות מלאה זה הוא בעצמו. זה אמור לקרות בקרוב". וכשזה יקרה – גם המבקרים שלו יעמדו ויצדיעו.
