פעם, משפט כמו שאמר מאמן הפועל ת"א דני פרנקו בסיום דרבי הגביע היה נשמע כמו התרברבות, מלחמה פסיכולוגית: "אנחנו קבוצה יותר טובה ממכבי". היום זה פשוט נכון, הוא רק ציין עובדה. פעם, כשמישהו היה מעז להביע דעה כזו, במכבי ת"א היו מתקוממים. אחרי ההופעה הדלה של קבוצתם בשלושה דרבים תוך חודש וחצי, שלושה הפסדים בזמן כ"כ קצר, הודו רבים בקרב הצהובים כי המאמן האדום צודק. אבל זה היה ההפסד הסוער מכולם, כי אחרי שקיבל גיבוי אינסופי מהמועדון, יאניס ספרופולוס ארז את המזוודות. לא ברור מדוע זה לקח זמן כה רב. הקבוצה משחקת מתחילת העונה כדורסל איום ולא משתפרת.
במכבי כבר משלימים עם כך שעונה אירופית נוספת תסתיים ללא עלייה לפלייאוף היורוליג, ועכשיו נאלצו לבלוע גלולה צורבת במיוחד כשאפילו לא הגיעו לגמר גביע המדינה. מה שנשאר זה להציל את הליגה (ולפנטז מתמטית על השמינייה הראשונה ביורוליג, למרות שהקבוצה לא ראויה להיות שם). אבל לא בטוח שאבי אבן, ראש מערך הסקאוטינג של המועדון, הוא האיש הנכון לעשות את זה.
כמובן שמדובר גם בחוסר הניסיון שלו באימון, כל שכן בקבוצה כ"כ גדולה ושאפתנית, אבל מבחינתי העניין המרכזי הוא שיש לו חלק משמעותי בכישלון העונה. כמו המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ', גם הוא היה מעורב בעוד תהליך של בחירת שחקנים לקויה לסגל. כאשר הנהלת הצהובים עושה בימים אלה את חשבון הנפש על מה שקרה עם הקבוצה, אנשיה לא יכולים להתעלם מכך. שייתכן כי הדחת המאמן הייתה צריכה להיות רק צעד אחד מתוך שורה של שינויים הכרחיים. אבל במכבי הנוכחית הכל מתנהל באיחור ובצורה שגויה. אולי השינויים הבאים יגיעו בעוד מספר חודשים, אבל אם ספרופולוס היה מוחלף בזמן ולא בהיסוס, רוב הסיכויים שהצהובים היו מתכוננים עכשיו לגמר מול הרצליה.
ספרופולוס הגיע למכבי ת"א אחרי נבן ספאחיה עם הרבה תקוות. הוא פתח חזק, פחות מבחינה מקצועית ויותר במובן של הפגנת שליטה במצב, מה שהכניס שקט במערכת. אבל עם הזמן התגלה רפיון בעבודתו והוא איבד לחלוטין את הראש, את הקבוצה ואת חדר ההלבשה. הדבר הורגש היטב במשחקים, כאשר הקבוצה נראתה חסרת ביטחון, עם משחק התקפה תקוע והגנה רעועה.
היו הרבה משחקים גרועים יותר מהדרבי האחרון, אבל להפסיד בצורה כזו, במעמד כזה, בהיכל ועוד ליריבה הגדולה ביותר – זו ערימה של קשים שמנפצת את גב הגמל. אחרי שכבר הפסיד פעמיים בעבר הקרוב להפועל, היה אפשר לחשוב שיגיע יותר מוכן אליה - אבל ממה שנראה על הפרקט, הוא לא למד כלום. שוב ראינו צהובים משחקים ללא רוח חיים, ללא תרגיל כלשהו, אלא כדורסל סתמי, שכונתי. אף שחקן של מכבי לא היה טוב מספיק, ואפשר לומר שאין לה מישהו ברמה של ג'ייקובן בראון, הלב של הפועל ושחקן שהמציא את עצמו מחדש אחרי פציעה קשה.
וצריך לתת להפועל את הכבוד הראוי. דני פרנקו עושה עבודה מדהימה ופשוט טיאטא את ספרופולוס, והאדומים מזכירים את הקבוצה הגדולה שהייתה במועדון בשנות ה-60 וה-70. כל שחקן שעלה ידע את תפקידו והגיע נחוש.
מכבי ת"א מתעסקת כיום רק בעבר המפואר, עם המסיבות וערבי הגיבוש לציון 90 שנה למועדון ו-45 שנה למשחק נגד צסק"א בווירטון והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה. אבל במצבה הנוכחי, זה כל מה שנשאר – זיכרונות. אולי כדאי שמישהו שם יתחיל לחשוב גם על ההווה והעתיד.
