פרנצדי פיירו שם את החולצה על הראש ונראה כועס מאוד אחרי שמסאי דגו החליף אותו בעקבות פציעה בתבוסה ליאנג בויז. בשנה שלו בישראל לא ראינו את החלוץ מאבד ככה את שלוותו, אפילו לא אחרי החמצות ענקיות. אולי העצבים הללו מבטאים את התסכול העמוק מכך שחלום ליגת האלופות התנפץ. פיירו וחיפה זוכרים איך זה להיות שם, הם יודעים איזו מסיבה הם מפספסים - ולכן ההדחה כואבת יותר. במקום סטייק אנטריקוט הם יסתפקו בפרגיות. הליגה האירופית היא במה מכובדת מאוד, אבל היא לא מתקרבת לזו של ליגת האלופות. הקבוצות הגדולות לרוב מתייחסות אליה כנטל, ואוהדי היריבות לועגים להן על כך שהן משחקות "כדורגל של ימי חמישי".
אחרי פתיחת עונה כזו באירופה, קשה לחזור לאפרוריות של ליגת העל. לך תתמודד עכשיו מול הפועל חדרה ובני-סכנין אחרי שחלמת על דייט שני עם קיליאן אמבאפה. אבל אם שמים את ירידת המתח בצד, מגלים שלמכבי חיפה יש את כל הכלים לזכות באליפות רביעית ברציפות, פתיחת העונה שלה מבשרת רעות עבור היריבות שלה בליגה. גם עבור היריבה שלה הערב, הפועל ירושלים.
הקבוצה של זיו אריה עדיין מתענגת על ה-0:3 שהיא נתנה לירוקים בעונה שעברה, אך קשה לראות את זה קורה שוב. מכבי חיפה איבדה את ברק בכר, מוחמד אבו-פאני ועומר אצילי, אבל לא איבדה את העוצמה הגדולה שצברה בשלוש העונות האחרונות. העוצמה הזו באה לידי ביטוי במשחק מול שריף טירספול בסמי עופר. בפיגור 1:0 דגו זרק למגרש את כל מה שהיה לו על הספסל. הירוקים שיחקו עם שני שחקני הגנה, ולמרות זאת אלופת מולדובה בקושי עברה את החצי.
העונה אין לחיפה את עומר אצילי, אבל יש את עלי מוחמד, ענאן חלאילי, דיא סבע, דולב חזיזה, וכמובן את היהלום שבכתר - צ'ארון שרי. ההולנדי הבטיח ש"יאנג בויז תראה מי אני" ולא קיים. לעומת זאת, קבוצות הליגה ירגישו היטב מי זה שרי גם העונה. שרי הופך מומנטום במשחק באותה קלות שבה הוא הופך חביתה. זאת תכונה שיש רק לגדולים באמת.
הפועל ת"א מצאה התקפה
הפועל ת"א השיגה את אתמול משהו שלא קרה הרבה מאוד זמן: ניצחון משכנע תוך כדי הפגנת עליונות על היריבה במשך 90 דקות. מה שעוד יותר נדיר הוא השער השני שנכבש אחרי התקפה מסודרת ולא באיזו מתפרצת שמצאה את ההגנה לא מוכנה, או מטעות קשה כפי שראינו מול סכנין. שער פשוט וקל כפי שהיריבות שלה היו כובשות מולה בעונה שעברה. הפעם היא הייתה בצד השני. הפועל שיחקה בצורה רגועה ושקטה, אפילו חילופי דברים בין מייקל ולקאניס לכמה אוהדים לא הצליחו להרוס לה.
להפועל ת”א יש לא מעט שחקנים שאפשר לבנות עליהם ובראשם אמיליוס זובאס. גם השוער הליטאי מראה בכל פעם מחדש שאפשר לסמוך עליו.
השני הוא מאוויס צ'יבוטה, אולי הרכש הכי מדויק של הקיץ. הנחישות שלו עושה את ההבדל בהתקפה. הוא אמנם לא שיחק הרבה במכבי חיפה, אבל הביא ממנה את התכונה הבסיסית - ללחוץ על ההגנה ולא להתפלל שהכדור יינחת עליך במצב נוח כדי שתוכל לכבוש. גם אלן אוז’בולט הוא שחקן כזה, ובעונה שעברה הוא שיחק עם עצמו בהתקפה - והיה רק חסר שירים לעצמו קרנות וינגח את הכדור פנימה. פתאום להפועל ת"א יש שני שחקני התקפה שיודעים מה צריך לעשות כדי לכבוש, והשילוב ביניהם יכול ליצור את אחת ההתקפות הטובות בליגה.
מכבי נתניה מנגד שומרת על המסורת שלה - לפתוח גרוע את העונה. בלי קשר לזהות המאמן, השחקנים שלה מתחילים את הליגה שבעים כאילו הם זכו באליפות. האכזבה היא בעיקר מבוריס אינו, סטניסלב בילנקי ואיתן אזולאי. הייתה הרגשה שהם ימשיכו בהתקדמות ויהפכו לכוכבי ליגה אמיתיים. זה לא קורה, הם נבלעים בבינוניות הכללית. לנתניה יש שבועיים להיזכר איך היא נראתה בעונה שעברה, ואם להיות מדויק יותר אז איך נראתה בחלק השני של העונה. אם היו מתחילים את העונה בינואר, הם כנראה היו מניפים צלחת.
