באדיבות כאן 11 המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
בכי הוא דבר מדבק, אבל לפחות בדקות הראשונות לאו מסי לא הצליח לבכות. כולם התייפחו. שחקני צרפת, שהפסידו, כל אחד ואחד משחקני ארגנטינה האחרים, שהפכו לאלופי עולם. קרוב ל-90 אלף אוהדים ביציעים. הם בכו בשביל עצמם, אבל גם בשביל מסי.
המשחק הגדול בכל הזמנים - ארגנטינה אלופת העולם
עוד כמה דקות חלפו והדמעות החלו לזלוג גם מעיניו של מסי. את המשחק המשוגע הזה לקח זמן לעכל, את ההישג הזה לקח זמן לעכל. הישג שחצי עולם ציפה ממנו להשיג. כל מי שהרגיש פעם לחץ, ובעצם מדובר בכל אדם, יודע מה זו הקלה אמיתית. אנשים ביציעים החזיקו את הבטן, הסתירו את העיניים, שפכו אחד על השני מים על הראש, ניסו להירגע. זה לחץ? תחשבו מה עם מסי עצמו.
אחרי כל הקריירה המרשימה, שעדיין לא הסתיימה, מגיע משחק מונדיאל אחרון בקריירה, ואז המשחק עצמו הופך לרכבת הרים רגשית שנדמה, כמו קטאר כולה, שנוצרה עבור הגמר הזה. יתרון שני שערים ואנחל די מריה בוכה מאושר, ואז שוויון משום מקום ודי מריה בוכה מפחד. ופתאום נראה שמסי עצמו מנצח במשחק, שער בהארכה, התסריט המושלם, אבל אז בא היריב/חבר לקבוצה, קיליאן אמבאפה, ושתי דקות לפני החגיגות מכבה את האור. ופנדלים, ואצטדיון שכולו מסתכל עליך, ומדינה שכולה תולה בך תקוות, ועולם שמעריץ, ורוצה, ומתפלל. ובאה גאולה.
במונדיאל האחרון שלו מסי הוא אלוף עולם. הוריד את המראדונה מהגב ויצא לחופשי. וכל זאת במשחק הכדורגל הגדול בהיסטוריה. אם הגדול מכולם, ואחרי זכייה במונדיאל קשה להתווכח על כך, כבר לוקח את מה שחיכה לו כל כך הרבה זמן אז שיהיה זה במשחק הגדול מכולם.
כן, בהתחשב במעמד ובסיפור הרקע זה אולי משחק הכדורגל הגדול בכל הזמנים, לא רק במונדיאלים. הדרמה, האיכות, הכוכבים, כי מול מסי עמד אמבאפה, שבחלק הראשון של המשחק היה נראה כמו רונאלדו הברזילאי של הגמר ההוא, מול אותה צרפת ב-98, בחזקת נעלם. פתאום, בשתי הבעיטות הראשונות של צרפת כולה למסגרת אמבאפה עם צמד. והנה הוא גם הראשון שמבקיע שלושער בגמר מונדיאל מאז 1966. הכוכב הגדול הבא, או אולי הכוכב הגדול עכשיו. כולם הולכים לדבר על העברת השרביט, מעבר דורות. הוא כמעט לקח את זה. אי אפשר לכתוב את הסיפור הזה מראש, אף אחד לא היה מאמין.
זו הזכייה השלישית של ארגנטינה בתואר, והראשונה מאז 1986, אז סחב אותה מראדונה אל הגביע. מאז, ולא משנה כמה שערים הבקיע מסי או כמה שחקנים עבר בכדרור, בארגנטינה עצמה הסתכלו עליו כשחקן מושלם, אבל דמות שאינה שלמה. היה שם סדק קטן, שעכשיו התמלא. גביע העולם נכנס לאותו סדק בהתאמה מושלמת. אידיליה.
יש המון סוגי בכי. של כאב או צער, פחד או רחמים, שמחה או הקלה. כל אלה היו באוויר במשך 120 דקות פלוס, כל אלה התנקזו יחד אל מסי כשעשה את צעדיו אל הפודיום. השחקנים האחרים קפצו מסביבו, הקהל מסביבם צרח את שמו. כולם ידעו אז – התמונה שהולכת להגיע היא רגע שנועד לקרות. מסי הניף את גביע העולם.
