האלכימאים
ג.ג הפקות, של בושות
זוכרים את נבחרות העתודה של 2018 ו־2019? אלה שזכו באליפות אירופה והוציאו את הנסחפים והמתלהמים מדעתם, למרות שכל מטרתן לבנות תשתית לנבחרת הבוגרת. זוכרים איך כולם יצאו מגדרם לשבח את העבודה, הליכוד, המרץ והרוח הציונית, והעבירו מסר שלמחנה הממלכתי יש עתיד? והנה הגענו למשחק בישראל ביתנו, מול שוודיה, לא מעצמת כדורסל, וקיבלנו בראש. למה? כי בניגוד לעולם, אצלנו עושים טררם בטרם עת.
מרבית שמות העתודאים – כמו גם אלה של שחקני הנוער שהביסו ב־2016 את שוודיה 66:90, וההם שדרסו את השוודים לפני שלוש שנים 47:95 (הרבה לקלוע: דורי סהר) – בכלל לא היו השבוע בסביבה, כשהשוודים הבוגרים פירקו אותנו כמו ספה של איקאה.
דני אבדיה קרס במשחק הזה, וממש לא באשמתו. כבר שנתיים חלפו מאז שהפך למחליף לגיטימי בקבוצה זוטרה ב־NBA, אבל בניגוד לאופיו הצנוע, החכמים בלילה מהאולפנים הפכו אותו לשילוב של קארים עבדול־ג'באר ומג'יק ג'ונסון. אז במקום להטביע, אבדיה טבע בים הציפיות. בניגוד לים מדר, היחיד שסיפק את הסחורה.
גניבת הדעת של "הצערה" ו"חילופי דורות" גאתה כבר בקמפיינים הקודמים תחת עודד קטש. והנה הגענו לטורניר הנוכחי, עם פניני ומקל הקשישים בפנים, ודורי סהר בחוץ. חילופי דורות? חילופי דורים." משהו השתבש לנו בכל הכימיה של הקבוצה", התפתל גיא גודס בסיום, והוסיף: "אין לנו יותר כישרון מאחרים. הרבה שחקנים לא הגיעו מרוכזים". ומה בקשר למאמן? הנה מה שאמר גודס לפני פחות משנה: "קיבלתי נבחרת מוכשרת מאוד... יהיה לי הרבה יותר קל, בשל הכימיה שנוצרה בין השחקנים בשנים האחרונות". מעניין באמת מי האלכימאי ששיבש אותה.
מלבד שני עוזריו, נדב זילברשטיין ודרור כהן, ישב על ספסל הנבחרת הגורו הלאומי, פיני גרשון. בתקופה של קטש, המנהל המקצועי של האיגוד גרשון שמר מרחק. עכשיו, אולי בזכות ההגרלה הנוחה בדרך לגביע העולם, הוא שוב קפץ לפרונט והשתתף בפסקי זמן. "אנחנו מאוד רוצים להשתתף באליפות העולם", הצהיר פיני באירוע "מיתוג מחדש" של הנבחרת בנובמבר, אבל אחרי הבושות מול פינלנד ושוודיה בשבוע שעבר, הפה הגדול נאלם.
לא מזמן, בראיון נרחב לאחר מינויו הלאומי, שב וציטט גודס את מורו ובעיקר רבו: "פיני תמיד אמר לי: 'האדם מתכנן תוכניות, ואלוהים יושב וצוחק'. הוא צדק". קשה לדעת, אבל במקרה שלנו דבר אחד בטוח: גרשון וגודס תיכננו תוכניות, והשוודים ישבו וצחקו.
המסית
קריאף מנסה להיות סמל
בעיצומה של המהומה במושבה – אחרי שרמזי ספורי כבש וחגג, ואוהדי בית"ר ירושלים השליכו למגרש מכל הבא ליד ופגעו בראשו של הקוון – היה גם אחד שחימם את האווירה מהדשא. בזמן ששוטרים ומאבטחים רדפו אחרי המשתוללים שירדו מהיציעים, רץ קפטן בית"ר אופיר קריאף לעבר שחקני באר־שבע בפוזה של אבו־עלי. יאללה בלגן.
זו הייתה צביעות במירעה. הרי רק שבועיים קודם התגרה קריאף באוהדי הפועל ת"א בבלומפילד, בצורה ממושכת ומתריסה פי כמה. כך ניסה הפרחח למתג את עצמו כמנהיג האספסוף גם בעבר, ולהתחנף לגזענים מלה פמיליה, במגרש ובפייסבוק. "אני מתוסכל ועצוב", התוודה בעונה שעברה אחרי 1:1 מול קריית־שמונה, והסתכל קדימה: "יש לנו את היריבה שאני הכי שונא בליגה, הפועל ת"א, נוציא את התסכול שם". בית"ר הפסידה.
ולפעמים, תלוי בסיטואציה, הוא מרגיש כמו בן גביר. במשחק נגד סכנין אשתקד בטדי הטיח קריאף בעוזר השופט קללה מגעילה, הוסיף: "יא אפס, יא פחדן", והורחק לשלושה משחקים. עם אוהדי באר־שבע רשם התגרן תקרית ב־2016 בסמי עופר, כששיחק במדי מכבי חיפה. המארחים ניצחו 1:3, ובסיום צעד קריאף לעבר הקהל האורח והניף לעברו שלוש אצבעות. עד כדי כך הוא רגיש להתגרויות. בעונה שעברה, כשבית"ר המתפרקת שלו הובסה 4:0 על ידי מכבי חיפה בגביע, אופיר טרומפלדור לא סימן בארבע אצבעות לאף אחד, אלא רק סיכם בעיניים דומעות: "אני אשאר כאן עד היום האחרון". זה היה בהחלט מעמד מרגש. סוף־סוף קריאף הצליח להפוך לסמל, של פשיטת רגל.
המעריץ
האוהד ויץ והקריזה של חזיזה
שלב הבתים באלופות עלה לדולב חזיזה לראש, שכבר חושב שהוא אמבאפה. בשני משחקי הליגה מאז ההעפלה, התנפל הקשר על השופט בצעקות מלוות בתנועות ידיים היסטריות, ומזל שלא היו בסביבה כיסאות פלסטיק.
כנראה לזה התכוון הבעלים יעקב שחר, כשאמר בטקס שקיימה המינהלת לקראת פתיחת העונה: "אין בעיה לתת כבוד לשופטים, אבל אני מצפה גם מהשופטים לתת כבוד למאמנים ולבעלי תפקידים, כי אם כולנו נהיה מתונים זה יגרום לאוהדים ביציע להיות יותר מתונים". הצחקת את חזיזה.
"אל תהרוס את המשחק", הוא צווח וניפנף זרועות לעבר השופט גל לייבוביץ', שהעז לשרוק לעבירה נגד קבוצתו בסכנין. וזה כלום לעומת סדרת ההשתוללויות מז'אנר "תחזיקו אותי", במשחק הפתיחה מול מכבי נתניה. אחרי כמעט כל שריקה של השופט שניר לוי, הסתער לעברו חזיזה בקריזה. כשאביב אברהם חטף לו כדור בצורה נקייה, לדוגמה, תפס הקשר החיפני את ראשו ורץ להתבכיין לשופט (עם הידיים), כאילו נפל קורבן לשוד מזוין.
בדקה ה־36, כשאותו אברהם תפס בחולצתו וקיבל צהוב סמוך ליציע, החליט חזיזה לנצל את הקירבה לאוהדים והתנפל על לוי עם אצבע רוטטת וצרחות: "לא־לא, לא היה, לא היה", יענו ליגלג על השופט, וקיבל צהוב בעצמו. יצא בזול, אלא אם כן אתם שואלים את האוהד ששידר את המשחק.
"עם כל הכבוד להחלטה של השופט להוציא צהובים על בזבוז זמן, בעניין של חזיזה הוא קצת הגזים לדעתי", חזר ואמר השדר והסטטיסטיקאי הנודע רמי ויץ. ברור, וחזיזה לא הגזים בכלל. ככה זה כששולחים אוהד לשדר משחק של קבוצתו. בדיחה עם זקנקן.
השוק
שקד עושה צחוק מהכדורגל
אחרי מעמד התושב הארעי אינסטנט לעלי מוחמד ממכבי חיפה, כדי שתוכל לרשום עוד זר, נכון עשו מכבי ת"א והפועל באר־שבע שהגישו בקשות דומות עבור אנריק סאבוריט ויוג'ין אנסה. שרת המערוף איילת שקד לחוצה על מנדטים (או אולי חושבת על ג'וב אצל שחר), והזרים נוהרים למשרד הפנים. זה הזמן להוציא ממנה אפילו תעודות זהות, כדי שיוכלו להצביע. ברגליים.
אחרי הבחירות יוכל גם שר הביטחון לנצל את המצב, לדרוש מהם שיתגייסו, ולהקים לגיון זרים למקרה של מלחמת אזרחים.
המותשים
פרי ומלובני – קזחסטן ואזרבייג'ן
להלן דיון מלומד שנערך השבוע באחד מאולפני הברברת, בעקבות הבשורות מליגת האלופות. המשתתפים: שרון פרי, שדרית שרצה מאולפן לאולפן ומזדהה כאוהדת שרופה של מכבי חיפה, ורן מלובני, שמקפץ מענף לענף ומרבה ליפול. כששני המותשים נפגשים, זו כבר מלחמת התשה, עם הצופים.
פרי: "כשמדברים על ההדחה מול קרבאך בעונה שעברה, זה נראה לנו כאילו הזוי. שדרוג כל כך משמעותי בקבוצה הזאת".
מלובני: "אני אתמול שידרתי קרבאך. קבוצה טובה מאוד שעפה מול ויקטוריה פלזן. קבוצה מצוינת. זה שמכבי חיפה עפו מולם בעונה שעברה, זה נקודת זמן מסוימת".
ניתוח מרתק בלי ספק, במיוחד לאור העובדה שמכבי חיפה בכלל לא שיחקה מול הקבוצה האזרית. מי שהדיחה את אלופת ישראל כבר בשלב המוקדמות הראשון של ליגת האלופות הייתה בכלל קייראט הקזחית. כלומר מה שהזוי פה זו ממש לא היריבה, אלא השדרית והאוהדת, שאין לה מושג ירוק.
ומלובני? מלבד היותו כלבויניק של שידורים גם בענפים שאינו מכיר, מדי פעם הוא מעביר הרצאות על תקשורת הספורט. הנה, כך נכתב בכרטיס הביקור שלו: "בהרצאתו חולק מלובני עם הקהל את כל מה שחווה ולמד על התקשורת בישראל ותקשורת הספורט בפרט – "כתבו בעיתון…" "אמרו בחדשות…" "קראתי באינטרנט…" אז מה? כל מה שנאמר, נכתב, שודר ופורסם באמצעי התקשורת הוא באמת נכון, זו תורה מסיני?"... ברור שלא. זו תורה מאזרבייג'ן, מקזחסטן ומחרטטן.
מילה זו מילה
"0:1 זו תוצאה שאף פעם לא מכריעה משחקים"
מוטי איוניר, הפרשן במשחק בין סכנין למכבי חיפה, בליגת וואן־זירו
