כמעט כל כדורגלן ישראלי אומר מתישהו במהלך הקריירה שלו שהחלום הגדול זה אירופה. אפשר להתקדם בתוך ישראל, מקבוצה קטנה לאחת גדולה יותר, אבל כולם רוצים להרגיש את חוויית המשחק בארץ אחרת, גם אם עבור רבים מהם היא הופכת לקצרה ולא כל כך נעימה. אחרי התקופה הזו, כשהם חוזרים ארצה, אותם לגיונרים שבים יכולים לשנות את מפת הכדורגל הישראלית.
זה קורה כיוון שקבוצה גדולה בישראל לרוב לא מוכרת שחקן משמעותי לקבוצה גדולה אחרת, ליריבה ישירה. לעומת זאת, כששחקן עובר לשחק בחו"ל הוא ממשיך פעמים רבות לאותה יריבה ולא לקבוצה הישראלית ממנה עבר קודם לכן. המצב הזה משפיע פעמים רבות על יחסי הכוחות הפנימיים בליגה.
בקיץ הנוכחי אפשר היה לראות יותר ישראלים עוזבים את הליגה המקומית מאשר כאלה שחזרו. השמות הבולטים הם כמובן דור פרץ ויונתן כהן שמשחקים עכשיו באיטליה, וגם ליאל עבדה שפתח טוב את הקריירה שלו בסלטיק, אבל יש עוד. סינטיהו סלליך בליגה הטורקית, יהב גורפינקל בשוודית, תאי בריבו באוסטרית, ולידור כהן הצטרף לגידי קאניוק בתאילנד. לעומתם, רק מעט חזרו הפעם, אבל מדובר בשחקנים משמעותיים. מאוד משמעותיים. כאלה שיתמודדו אחד מול השני בצמרת ליגת העל.
נכנס לנעליים גדולות
השחקן הטוב ביותר של מכבי ת"א בעונה שעברה, בהפרש גדול, היה דור פרץ, ועם העזיבה שלו נפער בור עמוק. פרץ גם היה שחקן משמעותי במרכז המגרש, כזה שחילץ כדורים והשתתף בהנעת כדור, וגם תרם 7 שערים, מקום שלישי בקבוצה, כשהוא נכנס שוב ושוב לרחבת היריבות בזכות תנועה טובה ללא כדור. עדן שמיר אמור להיכנס לנעליים הגדולות האלה.
לא סתם החתימה מכבי ת"א את שמיר – בסגנון המשחק הוא הכי דומה שיש לפרץ, רק שהסיומת שלו שונה. גם שמיר עושה תנועה מעולה ללא כדור לתוך הרחבה, אבל הוא אוהב להגיע לכדורים בעזרת הראש ולא הרגל. במשחק הראשון של שמיר בצהוב, בשבוע שעבר מול שחטאר קרגנדי בליגה האזורית, הוא עלה מהספסל והבקיע, בנגיחה כמובן.
נדמה שמשחק הראש של שמיר הוא תוספת מבורכת למה שרוצה פטריק ואן לוון מהקבוצה שלו. גם אוסמה חלאיילה (שבישל בעזרת הראש את השער לשמיר), עידן נחמיאס וסטיפה פריצה, שלושה שחקנים נוספים שהצטרפו, מחזיקים במשחק ראש מצוין. לדן ביטון, האחרון שחתם, הגבהות מצוינות.
שמיר הספיק לשחק רק חצי עונה בקבוצה דומיננטית בישראל. אחרי 6 שנים בקריית־שמונה, שם גם היה קפטן הקבוצה, עבר להפועל באר־שבע, אבל לאחר 6 חודשים עבר לסטנדארד ליאז' הבלגית. בשנה וחצי בבלגיה הופיע שמיר ב־17 משחקי ליגה, מתוכם פתח ב־7 בלבד. עכשיו הוא אמור להיות לראשונה שחקן חשוב בקבוצת צמרת ישראלית למשך עונה שלמה.
לא סתם לגיונר
לא מדובר פה בעוד לגיונר – בן שהר הוא אחד הישראלים ששיחקו בהכי הרבה קבוצות בחו"ל, האחרונה ביניהן אפואל ניקוסיה, אותה עזב הקיץ וחתם במכבי חיפה. אפואל הייתה הקבוצה ה־11 של שהר מחוץ לישראל, וקפריסין היא המדינה השביעית בה שיחק כדורגל. הוא נודד מאז עבר לצ'לסי בגיל 17 ומצא בית אמיתי רק בהפועל באר־שבע, בה שיחק 5 עונות וזכה ב־3 אליפויות.
העונה של שהר בניקוסיה לא הייתה מדהימה. אחרי 4 עונות רצופות עם מספר שערי ליגה דו־ספרתי הוא כבש 6 שערים בלבד וגם הוא, כמו שמיר, חזר לקבוצה גדולה אחרת שאינה באר־שבע וצריך להיכנס לנעליים גדולות, במקרה הזה אלה של ניקיטה רוקאביצה, מלך השערים של ליגת העל בשנתיים האחרונות. בניגוד לשמיר, שהר לא צריך לעשות זאת לבד. להפך, יש לו תחרות עם דין דוד וגודסוויי דוניו על עמדת החלוץ הראשי.
כרגע, לפחות לפי המשחקים החשובים באירופה, נדמה שדוד הוא זה שמחזיק בתפקיד, אבל מובן שהסדר עוד ישתנה במהלך העונה. שהר פתח בהרכב רק פעם אחת באירופה, במשחק באיי פארו ששוחק בעצם לפרוטוקול בלבד אחרי שמכבי חיפה הבקיעה שביעייה במפגש הראשון עם טורשאבן, משחק בו כבש שהר את השער השני שלו בירוק אחרי שהבקיע גם באלוף האלופים מול מכבי ת"א.
במכבי חיפה הגיעו למסקנה שאי אפשר לסמוך על שחקן אחד שיבקיע את מספר השערים העצום שהיה לרוקאביצה, ולכן ניסו לחלק את העוגה בין מספר חלוצים. כדי שההתקפה של האלופה תמשיך לזרום כמו בעונה שעברה יצטרך שהר לספק את הסחורה כשהוא יהיה השחקן שיקבל את ההזדמנות.
קאמבק כפול
12 שחקנים החתימה הפועל באר־שבע, לא פחות, והיא ודאי תצרף עוד אחד או שניים, וקשה לחשוב על שחקן חשוב יותר מבין המצטרפים מאשר דור מיכה, אחד הישראלים הבולטים ביותר שיש. כולם יודעים מה הסיבה בגינה הפך מיכה ללגיונר. הוא, בניגוד לאחרים, דווקא לא תיכנן להיות כזה, אבל מיץ' גולדהאר החליט לשחרר אותו בעקבות פרשת הקטינות והיה ברור שקבוצות אחרות יחכו קודם לסוג של "תקופת צינון" בחו"ל. מיכה, כמו שותפו לאותה פרשה עומר אצילי, עבר לקפריסין, לאנורתוסיס.
אצילי חזר לישראל כבר אחרי חצי עונה, והתרומה שלו לאליפות של מכבי חיפה הייתה ברורה. עכשיו גם מיכה חוזר וזו הפעם הראשונה שהוא ישחק בישראל בקבוצה שאינה מכבי ת"א, המועדון בו גדל מגיל 8. באר־שבע החזירה לישראל עוד לגיונר, השוער אריאל הרוש שעזב אותה להולנד לפני 3 שנים, אבל הציפייה ממיכה הרבה יותר גדולה. מדובר הרי באחד מכוכבי הליגה.
אלונה ברקת חימשה את רוני לוי בכוח אש רציני. אל אלטון אקולטסה שנשאר בקבוצה הצטרפו שני זרים התקפיים – יוג'ין אנסה ודנילו אספרייה. מיכה הופיע במשחקים האחרונים בצד ימין, במקום אקולטסה, אבל סביר להניח שברוב משחקי הליגה הוא יתופקד בקישור ויצטרך לחלק את המסירות לאותה שלישייה. אם זה יעבוד טוב, באר־שבע גם תוכל לחלום על יותר ממקום שלישי.
