נטע לביא ו-ולדימיר איביץ'. האחד קפטן מכבי חיפה, השני מאמנה המוערך של מכבי תל אביב. האחד שב לעניינים לאחר תקופה פחות טובה, השני הגיע לקדנציה שנייה על תקן מושיע. נכון, שתי הקבוצות שלהם בצמרת הליגה, אך מה עוד מאחד בין השניים? שניהם עוזבים, כך סתם, באמצע העונה, בעוד הקרב בין שתי הקבוצות הטובות בארץ בעיצומו והאוהדים גודשים את היציעים.
לביא בדרכו לקבוצת גמבה אוסקה היפנית (מי שמע עליה קודם לכן?) ל-3 שנים עבור 1.5 מיליון אירו לעונה, לפי הפרסומים. איביץ' בדרכו לקרסנודאר הרוסית (שוב, מי שמע עליה קודם לכן?) עבור 2.3 מיליון אירו לעונה. אין ספק, משכורות עתק שתושגנה בזכות וביושר.
וזהו הכדורגל המודרני. הכדורגלנים הם מקצוענים, הגלובוס צפוף והגבולות מיטשטשים עד לא קיימים. יעיד על כך יותר מכל המעבר המתוקשר כל כך של רונאלדו לליגה הסעודית. נכון, זו ליגה תחרותית ומקצוענית ששואפת להתרחב ולהפוך שם דבר בעולם הכדורגל המקצועני, אבל מי היה מדמיין זאת אך לפני מספר חודשים? בעוד הכדורגלנים מנסים למנף ככל הניתן את התוחלת הקצרה, יחסית, של הקריירה הספורטיבית שלהם, הקבוצות הופכות להיות מסגרות מתחלפות בלבד בדרכם העסקית.
מנגד, מבחינתנו האוהדים, הקבוצות אינן מסגרות מתחלפות. אמרו לי קוראים יקרים מי מכם "החליף" קבוצה אהודה בעברו. ולא רק שאיננו מתקדמים מקבוצה לקבוצה תוך שיפור התמורה הכספית, אנו נותרים עם קבוצות נעורינו ומוציאים על כך מכיסינו – הולכים למשחקים, צופים בערוצים בתשלום, מלווים את הקבוצות לחו"ל ועוד. ואנחנו משלמים גם בבריאות (בטח כשמדובר באוהדים של קבוצות מצליחות פחות, אם לקחת את המועדון האדום "שלי" כדוגמא).
וכך נוצר פה דיסוננס בין אוהדי הקבוצות לבין הרכביהן, שמתחלפים בתדירות גבוהה יותר ויותר ושוחקים את הזהות שלהן. ולא רק זאת. כאוהד הפועל אני מתקשה לזכור משחק בו ספגנו העונה (והיו הרבה כאלה) ולפחות אחד הכובשים לא שיחק אצלנו עד לא מזמן. כפי שנהוג לכתוב במדורי הספורט: "ספגה מהאקס". וזווית נוספת: הנה, לביא עוזב, ומי על הפרק? הצעיר המבטיח אל-ים קנצפולסקי הצעיר והמוכשר, שרק השנה חתם ל-3 שנים במועדון האדום.
התופעות האלו הופכות יותר מדי קבוצות מ"שמות גדולים" לאקדמיות לגידול כישרונות עבור מספר מצטמצם והולך של מועדונים "גדולים באמת". מעבר כזה מהפועל ת"א למכבי חיפה באמצע העונה (אם יקרה) כבר לא זוכה אפילו להרמת גבה. נראה טבעי לחלוטין. תארו לכם מה היה קורה אם היה מדובר במעבר לכיוון ההפוך. וכן, זו אותה הפועל ת"א שזכתה בשני דאבלים ומספר גביעי מדינה מתחילת המילניום.
בשורה התחתונה, הכדורגל של היום, עם הכסף הגדול למי שיש, הופך אותנו, האוהדים, לאוהדי קבוצות ותו לא. לא עוד שחקני בית, קפטנים, או שחקנים ש"מזוהים עם המועדון". יש עוד כמה כאלה פה ושם אבל בגדול – אנחנו צריכים לתאם ציפיות. הקבוצה כבר לא תשחק על מנת להיות הישגית, היא תשחק על מנת לשמור על המסגרת ולקוות שאיך שלא תיראה – נשמור לה אמונים.
ואנחנו, אוהדים כמו אוהדים, נעשה זאת. יש ברירה?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
