דברו איתי, חכמים גדולים, במבחן הבת
איףףףף. איזה שיח רדוד, מבזה, נהיה מהסיפור הבלתי נגמר של אייל גולן, כמו עוד אלף סוגיות בחיינו לאחרונה. שום דבר כבר לא ענייני. שום דבר לא לגופו. תמיד פוליטיקה תשתרבב. ושדים עדתיים. וימין שמאל.
ובסוף, כשרואים את המתלוננות בפרשת "משחקי חברה", טאיסיה (טלי) זמולוצקי, שנחשפה השבוע באומץ, ואת נ', ושומעים את העדות הבלתי נתפסת והמטלטלת שלהן, זה מה שצריך לשבת לנו חזק בקופסה. זה הכל. כי בזמן שהן ניסו ומנסות לשקם את הריסות חייהן, ההוא המשיך לשיר את חייו ואת חיינו. מחזמר המבוסס על להיטיו נולד, תעודת הוקרה מסגן יו"ר הכנסת הוענק, ו"עם ישראל חי" שרנו איתו. וחיבקנו והתחבקנו. והעם, או רבים ממנו, המשיך להיות עם הגולן. והכל בצדק מקצועי, אין ספק, אבל איפה המוסר שלנו, איפה?
המדינה שלנו מלמדת אותנו שאפשר להכיל חוסר מוסר. וכל פעם מעלה את הרף. בהנהגה, במוקדי כוח, יושבים טיפוסים עם שלדים. ולא בארון. אבל מותר וצריך להגיד לפעמים עד כאן. זה לא עובר אותנו.
כי הנה שוב השבוע עדויות, והפעם יש להן פנים. ויכוחים שאיבדו את הצפון נולדים. הרשת מלאה בהם.
למישהו מקפלן לא היו עושים, קראתי מישהו כותב. או: הם באים על ביבי, על החרדים והימין. או: רדיפה על רקע פוליטי ועדתי ולא של גולן, של הציבור שלו. או: גנבו להם את המוסיקה והפוליטיקה. או: קשה לאשכנזים לראות מזרחים שמצליחים.
עם כל הכבוד לתיק שנסגר מחוסר ראיות, הגיע הזמן לשאול מה אייל גולן, האיש עם הכתם, מביא לחיינו יותר – כבוד בשירים, או דוגמה ציבורית אומללה
כל אחד והכאבים שלו, לא שופט. אבל חאלס, שחררו. יש פה בנות שעולמן קרס. נמאס מחרטא של פוליטיקות ועדות, שמרדדת כל סוגיה בימים הללו לימין או שמאל. קפלניסטים או ביביסטים.
דברו איתי, חכמים גדולים, במבחן הבת. מי מוכן שהבת שלו תיגש לחדר הקטן מאחורי הקלעים לקבל ביחידות חתימה פלוס סלפי מאייל גולן? מי מוכן שתעלה אליו לסוויטה במגדלי יו, כמו שצעירות אחרות עלו, "רק כדי לחגוג טרום סילבסטר" עם אביעד על הבר?
עם כל הכבוד לתיק שנסגר מחוסר ראיות ולזמן שחלף, ואפילו להתנצלות השבוע ("כל המעשים הללו נעשו ללא ידיעתי ומאחורי גבי ועל אלו, סליחה מעומק ליבי"), הגיע הזמן לשאול מה אייל גולן, האיש עם הכתם, מביא לחיינו יותר – כבוד בשירים, או דוגמה ציבורית אומללה ושאט נפש באותם מעשים חסרי תאריך תפוגה מוסרית, שכאילו אין להם מנוח, ולא מרפים מאיתנו?
ובכלל, עם כל הכבוד לשיר שסחף אותנו, האם האיש הזה הוא באמת הפנים של עם ישראל חי?
צריכים תור לרופא מומחה? נתראה עם הנכדים
הפעם האחרונה שפגשתי את מערכת הבריאות בישראל הייתה כששברתי יד בכדורגל. ישר הבנתי. נסעתי לאסף הרופא בלילה, חשבתי גבס וגמרנו. מערכת הרפואה בישראל ידעה תעלומות רפואיות יותר גדולות.
רק שחלפה שעה ארוכה עד שפגשתי את האחות, זאת שמנפחת לך על הזרוע שרוול לחץ דם, ואמורה להיות הספתח של התהליך. כששאלתי למה ככה, אמרה שאני צודק וזה, אבל תקנים וזה, ושאפנה למשרד הבריאות וזה.
לכל אחד יש סיפורים כאלה, עם טענות ומקרים פי אלף. אלה הסטנדרטים שהורגלנו ממערכת הבריאות שלנו
עכשיו ברור לי שחצי עם ישב איתי במיון באותו לילה, או בלילות אחרים. באסף הרופא או במרפאות ציבוריות אחרות. או בתור ל-MRI. או לאורתופד. או לרופא עור. או לטיפול פסיכולוגי. או למכון להתפתחות הילד. או לאורתודנט. נסו לקבוע לאחד מאלה תור, נתראה עם הנכדים.
לא נולדנו לפני שבוע. לכל אחד יש סיפורים כאלה, עם טענות ומקרים פי אלף. אלה הסטנדרטים שהורגלנו ממערכת הבריאות שלנו.
נזכרתי בזה השבוע בעקבות השיח שהתפתח על עזיבת רופאים, והציוץ של ח"כ אושר שקלים, חבר בוועדת הבריאות, שקרא לזה סרבנות רפואית. "לא אתן להפוך את מערכת הבריאות לכלי להפעלת לחץ פוליטי על ממשלה נבחרת", אמר.
בלי להיכנס לשאלה מי זה ח"כ שקלים (נשבע שלא שמעתי עליו עד לציוץ הזה), מתגובתו עולה חשש קל שהאלה למעלה לא נערכים לתקוף את הבעיה מכיוון נכון. ושבמקום לרדת לשורש - לשאול, למשל, מה לא עובד בארץ הזו שאנשים, עזבו מקצוע, רוצים לעזוב – מתכוונים להסתפק בגלגול אשמה ובריחה פופוליסטית למחוזות הפוליטיים הקלים.
יכול להיות שעוד נתגעגע לסטנדרטים הישנים והטובים? אתם יודעים, של לחכות שעה לזאת שמנפחת את היד עם השרוול לחץ דם במיון בלילה?
אז מתי יברח לערן "הזהבי"
למעשה די קשוח לראות את ערן זהבי מהצד. את ההוא שהיה השולף הכי מהיר על הדשא, הווינר הגדול של הכדורגל הישראלי, והיום מנסה לקושש דקות משחק, כאילו עלה שלשום כמו איזה מתלהב מהנוער.
נכון, הוא לא ילד. בן 37. ויש צעירים טורפים סביבו. ועדיין בשנה שעברה זהבי היה מלך השערים של ליגת העל. העונה, עוד לפני שהספיק לפשל, נשלח לטיול בארץ הפנסיונרים.
לתפנית החדה בעלילה יש שם ופנים. ז'רקו לאזטיץ', מאמן מכבי ת"א. האיש שבכל פעם מותח עוד קצת את החבל. הפעם האחרונה הייתה בגמר גביע הטוטו, כשהצהובים הפכו ל־1:3 על מכבי חיפה. הגביע כבר היה בכיס, התבקש לתת רספקט לסמל שנתן כל כך הרבה, ובכל זאת זהבי נשאר על הספסל.
אבל מה שבאמת מפליא באירוע הקוסמי הנ"ל זה כושר ההכלה של זהבי. כאילו לפנינו הדלאי למה.
החלוץ שזרק בהפגנתיות את סרט קפטן נבחרת ישראל על הדשא כי כעס על הקהל. ההוא שבגלל שלא קיבל חדר מלון נפרד, הוביל לפיצוץ בנבחרת בדציבלים שלא הכרנו, היום מכיל ומכיל.
משהו שבא עם הגיל? לא נראה לי.
מתי זה יתפוצץ? כמה החלוץ שלא ספר אף אחד בקריירה שלו (זו אגב הייתה גדולתו) - ועכשיו מוצא את עצמו עם מאמן שלא ממש סופר אותו - עוד יוכל לסחוב ככה?
משהו שבא עם הגיל? לא נראה לי. בשבת שעברה, כשהבקיע ובישל נגד הפועל ירושלים, דלף ממנו קצת. "מצחיק להגיד שאני צריך להוכיח את עצמי, אבל זה המצב", אמר.
ובכלל , דווקא בגלל שנראה שהוא מתחיל לחזור לעצמו לאחרונה, קשה לראות אותו מסתפק בפירורים שהוא מקבל.
מתי זה יתפוצץ? כמה החלוץ שלא ספר אף אחד בקריירה שלו (זו אגב הייתה גדולתו) - ועכשיו מוצא את עצמו עם מאמן שלא ממש סופר אותו - עוד יוכל לסחוב ככה?
תשובות בקרוב. אני מרגיש את האדמה רועדת.
כולנו "נצח יהודה"
ויהי באחרית היום, ובאחרית הקרב, דמות חייל צנוע, טהור מבט, מנומר כומתה, תטפס לאיטה במעלה ענן. מולו, ידיים פרוסות, גלימת זוהר כוכבים, יתייצב קשיש מרשים, זקן לבן.
הלוחם לא יבין. ימלמל: בית חאנון, נ"ט, מחבלים, יש פצועים. למה אני כאן, ואיפה החברים?
"אני יודע בני, אני יודע", לבן הזקן יצביע על כורסה. זו תהיה אחת שכמוה מנומר הכומתה לא ראה.
מלאכית, קטיפתית, ממש מושב מלכות. אתה רוצה שאשב? הלוחם ישאל, בידו עוד רובה, ספר תפילה באפוד.
"תביט למטה", לבן הזקן יצביע אל האדמה הרחוקה שמתחת לעננים, "עם חסר מנוחה שוכן שם, על הכל מתקוטטים. תורה נתתי, ארץ להילחם עליה בראתי, והם אובדים. חרדים, חילוניים, משתמטים, נותנים לזה מילים. ואילו אתה, נער קדוש, שמרת על תורתך. לחמת על גבולות ארצך. הקפדת על זהותך. מסרת לעמך את נפשך".
הלוחם ירכין ראש. בקצה העין של לבן הזקן נדמה יהיה לו שהוא מזהה דמעה שקופה. כזו שתצנח מבעד העננים אל מרבדי הארץ הרחוקה.
"בוא שב על הכיסא שלי", לבן הזקן יאמר ללוחם, "התפללת די, נלחמת די, עד פעימתך האחרונה חיברת עולמות. שב רגע, תנוח, ואז מכאן עזור לי לקרב לבבות".
מוקדש לסמל אוריאל פרץ, שנפל השבוע בעזה, ולשאר הגיבורים הלוחמים מגדוד "נצח יהודה" החרדי שנפלו במלחמה.
פורסם לראשונה: 09:08, 03.01.25
