הישג נהדר לשחקן הטניס הפראלימפי גיא ששון, שעלה הלילה (בין רביעי לחמישי) לגמר אליפות אוסטרליה בטניס בכיסאות גלגלים בקטגוריית הקוואד (אותה קטגוריה שבה זכה נועם גרשוני בזהב פראלימפי ב-2012). בכך, הפך ששון לטניסאי הפראלימפי הישראלי הראשון שעולה לגמר גראנד סלאם.
ששון בן ה-43, המדורג רביעי בעולם, גבר בחצי הגמר על המדורג הבכיר בעולם, ההולנדי נילס וינק ההולנדי, 6:4, 3:6, 1:6 בתום שעתיים ושש דקות של טניס.
וגם הייתה תמיכה ביציע
ששון, שפתח את 2024 עם זכייה בטורניר VICTORIAN WHEELCHAIR OPEN באוסטרליה, יפגוש בגמר הולנדי נוסף, סם שרודר מהמקום השני בעולם. ברבע הגמר ניצח ששון את רוברט שואו הקנדי 4:6, 2:6, ולפני כן גבר על עלי אטאמן הטורקי 0:6, 1:6 בסיבוב הראשון.
הישראלי ישחק גם בגמר הזוגות של אליפות אוסטרליה, זאת לאחר שהוא ובן זוגו הדרום אפריקאי דונלד ראמפאדי זכו לניצחון טכני על זוג ההולנדים וינק ושרודר בחצי הגמר. ברבע הגמר הם ניצחו את אמט קפלן הטורקי וטומס מאסארייק הסלובקי 5:7, 1:6.
ששון נפצע קשה בשנת 2015 בצרפת בתאונת סנובורד וספג פגיעה בעמוד השדרה בעקבותיה הפך מרותק לכיסא גלגלים. לאחר הליך שיקום של כ-18 חודשים, החל להתאמן בטניס במרכז הספורט לנכים של איל"ן ברמת גן. במאי האחרון הוא הוביל את נבחרת הטניס בכיסאות גלגלים למקום השני באליפות העולם, ועוד לפני כן לקח חלק במשחקים הפאראלימפיים טוקיו שנערכו ב-2021.
בעבר כתב ששון ל"ידיעות אחרונות" על אהבתו לספורט וכיצד הגיע לספורט הפראלימפי: "כל חיי עסקתי בספורט. בגיל צעיר מאוד הייתי טניסאי, בתיכון התחלתי לשחק כדורגל, ועד שהתגייסתי הייתי קפטן קבוצת הנוער של הפועל ר"ג ושחקן בנבחרת תיכון בליך, שאיתה זכינו באליפות הארץ והשתתפנו באליפות העולם בפרו.
"ב-2015, במהלך חופשת סקי בצרפת, נפצעתי קשה בתאונת סנובורד. נפלתי מצוק וחוט השדרה נחתך. אחרי ניתוח לא פשוט, אשפוז ארוך ושיקום של כשנה וחצי בתל השומר, חיפשתי מסגרת ספורטיבית שתתאים לי ותחזק אותי.
"במסגרת החיפוש פגשתי את חתן פרס ישראל ברוך חגאי, שסייר איתי במועדון ספיבק בר"ג. עברנו בין המתקנים, ובגלל שלא העליתי על דעתי לשבת על כיסא גלגלים, בחרתי בשחייה. אבל ברוך התעקש ואמר שיש מאמנת טניס חדשה שכדאי שאפגוש. התיישבתי בחוסר חשק על כיסא הגלגלים ופגשתי את עופרי לנקרי, ומהר מאוד ראיתי שהענף מאתגר הרבה יותר מטניס רגיל ונשאבתי מיד.
"בזמנו עדיין לא סיפרתי על כך לילדים שלי, מאחר שביום-יום אני נעזר באביזרי הליכה. החשש היה גדול מאוד: איך יקבלו את אבא, שמשדר להם כל הזמן שהוא לא מוגבל למרות הפציעה, בכיסא גלגלים? רק כשצירפו אותי לסגל הנבחרת סיפרתי להם. הם התרגשו נורא והתגאו מאוד".
