המשלחת הישראלית לאולימפיאדת טוקיו 2020 מימשה את הציפיות וסיפקה את הסחורה - ובגדול. המימוש הוא לא רק מבחינת ארבע המדליות, שהינן ללא ספק גולת הכותרת, אלא גם מבחינת כמות הספורטאים, במגוון רחב כל כך של מקצועות, שהצליחה ישראל להכניס לאולימפיאדה. המימוש הוא גם מבחינת כמות הגמרים האולימפיים אליהם הצליחו להתברג הישראלים: קפיצה משולשת, שחייה בבריכה האולימפית ובמים פתוחים, שייט, ג'ודו, התעמלות אמנותית – ואלה רק חלק מהמקצועות בהם זה קרה.
דומה שהספורט הישראלי התבגר. הספורטאים באו מוכנים הן מקצועית והן מנטלית, המאמנים ידעו להכין אותם לרגעי האמת ולהביא אותם לקצה גבול היכולות שלהם, והם בהחלט באו כדי לקחת תארים ומדליות ובשום אופן לא הסתפקו בהשתתפות המכובדת כשלעצמה. להוציא אולי את ענף הג'ודו, שם לא הצליחו הישראלים למצות את הפוטנציאל הגלום בהם, הרי שברוב ענפי הספורט, הם הצליחו להשיג הישגים מצוינים, ובחלק מהמקרים גם הרבה מעל המצופה.
מעניין שדווקא ענפים הרבה פחות מוכרים ופופולריים בישראל כמו טאקוונדו והתעמלות, הם אלה שנתנו את הטון מבחינת ישראל. חשוב מאוד שענפי הספורט המרכזיים בישראל, הכדורגל והכדורסל , ייקחו שיעור בהתמדה, נחישות והקרבה מהספורטאים הללו, שלעתים מקבלים מעט מאוד שכר והכרה, אולם הולכים אחרי החלום באש ובמים ומקריבים הכל למען המטרה.
עוד הישג שניתן לזקוף לזכותה של המשלחת הישראלית היה שהיא הצליחה לעניין ולסחוף בצורה חסרת תקדים את הצופים בבית. נכון שהקורונה לא איפשרה לקהל להגיע לאצטדיונים, אבל האווירה שהצליחה לייצר סביבה המשלחת במקצועות השונים ייצרה גאווה ישראלית והזדהות בלתי מתפשרת גם בענפי ספורט שלא תמיד היה קל להבין מהם החוקים שלהם, ועל מה לכל הרוחות מקבלים ניקוד. המוני בית ישראל ליוו את הספורטאים בתחרויות בשעות לא שעות, כשהם מעודדים מול המרקע, מתרגשים ולעתים אף מזילים דמעה. היו אף כאלה שלקחו חופשה מרוכזת מהעבודה כדי שחלילה לא יחמיצו תחרות כזו או אחרת.
הפתיחה האדירה של אבישג סמברג בטאקוונדו, עם מדליית הארד כבר ביום הראשון של התחרויות, יצרה ציפייה גדולה ופתחה את התיאבון הישראלי לעוד מדליות, ודווקא כאן באה האכזבה בג'ודו היחידים. למרות שהנבחרת הצילחה לתקן לבסוף עם הארד בתחרות הקבוצתית, הציפיות היו גבוהות יותר, והמטרה הייתה מדליות גם בקרבות במשקלים השונים. מן הסתם הנושא יתוחקר על ידם כדי להשתפר בפעם הבאה.
על הג'ודו חיפתה נבחרת השחייה, שחשפה בפנינו את ילדת הפלא בת ה-17 אנסטסיה גורבנקו, זו שעלתה לגמר אולימפי ב-100 מטר גב, סיימה שמינית והדהימה את חובבי הענף בארץ. גורבנקו אפילו השאירה את הקהל הישראלי עם תחושת החמצה קלה, כי דווקא במשחה החזק שלה, 200 מטר מעורב, לא הצליחה להעפיל לגמר. יחד עם זאת, כולם ראו שהיא נתנה את כל כולה, ורק הלו"ז הצפוף מנע ממנה להגיע לגמר נוסף. בכלל, כל השחיינים בסגל הקפיצו את הענף משמעותית לקראת המשחקים האולימפיים בפריז. בהקשר הזה יש להזכיר את ההישג הנהדר וחסר התקדים של מתן רודיטי בשחייה במים פתוחים, מקום רביעי, על סף המדליה. צריך להמשיך להשקיע בענף, שיכול להביא אותנו בפריז להישגים מרשימים מאוד .
דווקא שלוש המדליות שבאו לאחר מדליית הארד בטאקוונדו היו לטעמי מרגשות יותר. המדליה בג'ודו הקבוצתי באה לאחר מאמץ אדיר של הנבחרת המעורבת, שניצחה כנגד כל הסיכויים נבחרות חזקות כמו איטליה, ברזיל והוועד האולימפי הרוסי. פה ההישג היה גם מקצועי, אבל בעיקר מנטלי, פרק בבת אחת תסכול ואפילו מבוכה גדולה של הנבחרת והפך אותם לפרץ שמחה אדיר, אליו נשאב כמובן הקהל הישראלי בבית. היה מדהים לראות את ה"ביחד" של הנבחרת ואת ההתרגשות העצומה, ולהתרגש יחד עם הספורטאים.
ואז הגיעה גולת הכותרת, מדליות הזהב של ארטיום דולגופיאט בהתעמלות קרקע ושל לינוי אשרם בהתעמלות אמנותית. למרות שהשניים היו צפויים לזכות במדליה, עצם העובדה שהם מימשו את התקוות ועוד סיימו במקום הראשון, היווה הישג מדהים ומעורר השראה. כולנו עצרנו את הנשימה בכל פעם שהם עלו לבצע את התרגיל שלהם. בשני המקרים הסיום היה מתוק ומרגש עד דמעות. אין ספק שכישראלים, אין הרבה דברים שעושים לנו את זה יותר מאשר לשמוע את ההמנון באולימפיאדה כאשר על הפודיום עומד ספורטאי ישראלי.
והיו עוד המון הישגים, כמו המקום הרביעי של יואב כהן בשייט (היה ממש על סף מדליה), התחרות המצוינת שנתנה חנה מיננקו בגמר הקפיצה המשולשת (סיימה שישית), או התוצאה המדהימה של רץ המרתון מארו טפירי שסיים במקום ה-13 ההיסטורי, ועוד ועוד.
זו הייתה המשלחת הישראלית הגדולה ביותר בתולדות המשחקים (90 ספורטאים), המגוונת והמעוטרת ביותר. היא סיפקה לנו בעיקר רגעי גאווה, התרגשות ושמחה, ובעיקר הזכירה לנו מה זה להיות ישראלי מול כל אומות העולם. המשלחת הוכיחה שוב שאין מקום לאמירות לפיהן הישראלים לא טובים בספורט, וכאשר משקיעים (גם בכסף, גם בתשתיות וגם באימונים), מתכוננים ועובדים קשה ובהתמדה, ומטפחים דור צעיר כישרוני והישגי, קוצרים הישגים גם ברמה העולמית. זו משלחת ששידרגה משמעותית את מעמדו של הספורט הישראלי.
כיף לסיים את המשחקים האלה עם צרות של עשירים, ולדעת שלקראת פריז 2024 יש לנו דור מוכשר של ספורטאים בעל פוטנציאל ממשי להביא הישגים לא פחות טובים. אל-אל ישראל!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
