האלק הוגאן, מאחוריך: הקיבוצניק שהפך למתאבק WWE
(צילום: אסף מגל)
בשנות ה-90 הם היו שמות שגורים בפני כל טינאייג'ר ממוצע בישראל. אנדרטייקר, ברט הארט, שון מייקלס וכמובן האלק הוגאן. ה-WWF ואחר כך ה-WWE - או אם תרצו ההיאבקות הבידורית - היו הדבר הכי חם שיש. ילדים העריצו אותם, חלקם הפכו לאלילי תרבות לזמן מה. עשור החזיק סיפור האהבה הזה עם ישראל, לפני שנקטע.
הענף אולי ירד מחוץ למיינסטרים בארץ הקודש, אבל המשיך להלהיב ובעיקר לעשות הרבה כסף ברחבי העולם. כעת, כך מקווה יובל גולשמיט בן ה-22 משפיים, שהפופולריות של ה-WWE תעלה שוב בארץ. הוא לפחות מתכוון לשים את ישראל על המפה.
מבוים או לא?
גולדשמיט חי את הענף, כי הוא למעשה עובד בזה. מתאבק בארגון IPWA, שלפני שבועיים אף התחרה בארץ בתחרות שהתקיימה בסינמה סיטי בגלילות. "התחום הזה הוא בעצם שילוב של המון אומנויות לחימה שמתנקזות לתוך שואו אחד גדול", מסביר גולדשמיט. "ביחד אנחנו נכנסים לתוך סיפור שאנחנו מנסים להעביר לקהל. בעצם זה הכל עובד על רגש, שזה מפתיע ביחס לעובדה שזה ספורט אלים".
אלים מאוד, לא?
"שברתי את האף, פרקתי את הלסת, פרקתי ברכיים, פציעה בכתף, פציעה בצוואר והרשימה ממשיכה. כל ענף ספורט הוא לא בהכרח בריא לגוף. אבל יש ענפים עם יותר פציעות ויש ענפים עם פחות. במקרה שלנו זה אופציה א'".
ואי אפשר מבלי לשאול את שאלות השאלות: זה מבוים או שלא? "הייתי אומר שזה מבוים במובן מסוים", צוחק גולדשמיט. "זה שואו בסופו של דבר, ושואו מן הסתם הוא מבוים. אנחנו יודעים מה לעשות בשביל להוציא תגובות מהקהל. אבל מבחינת כאב - זה כואב. היאבקות זה כואב. ליפול על הזירה שהיא עשויה מעץ וברזלים, זה לא נעים. אנחנו לא בהכרח יודעים מה יקרה אבל אנחנו כן פוגעים אחד בשני בצורה בטוחה״.
מה החוקים?
"אסור להשתמש באלמנטים מבחוץ כגון כסאות, שולחנות, סולמות וכל מה שאת יכולה רק לדמיין. אסור מכות מתחת לחגורה, לתפוס בעיניים או למשוך בשיער".
"מפוצץ באנרגיה ובאדרנלין"
גולדשמיט היה בן חמש כשצפה לראשונה ב-WWF על המסך. בחטיבת הביניים התאמן בליגת ההיאבקות הישראלית והיום הוא כבר מתאבק מקצועני בסבב, עם רזומה מכובד של הופעות בארה"ב, צרפת, הולנד וגרמניה.
"תמיד אהבתי את הדמויות הגדולות שיש שם, את האקשן, את העובדה שבעצם בן-אדם ענק ובן-אדם קטן יכולים להתאבק ביחד בזירה", מודה גולדשמיט. "כשאני נכנס לזירה, ובכלל מהרגע שיוצאים מחדר ההלבשה עד הרגע שאתה חוזר לשם, זו רכבת הרים של רגשות. כשאתה שומע את הקהל צורח את השם שלך ומריע - אתה כולך מפוצץ באנרגיה ובאדרנלין. אחרי הקרב לא משנה אם ניצחת או הפסדת, אתה עדיין באקסטזה כלשהי שמי שלא עושה את זה פשוט לא יכול להבין".
גברים ונשים יכולים להתאבק אחד עם השני?
"בטח, היום גברים גם יכולים להתעמת מול נשים ויכולים לצאת קרבות נהדרים. הגענו למצב שבו בעצם נשים לא פחות טובות מגברים שמתאבקים".
יש לזה אוהדים חדשים בישראל, כי בניינטיז הענף הזה נעלם מהתודעה.
"בישראל יכול להיות שמסתכלים על זה בעין שהיא קצת יותר 'אולדסקול'. בשאר העולם זה אחד הענפים שמושכים הכי הרבה קהל ומכניסים הכי הרבה כסף. האירוע המרכזי של ה-WWE מושך יותר מ-80 אלף איש כל שנה. זה מטורף".
