אי אפשר לעשות סיכום של שנות התשעים בלי להזכיר את ה-WWE (אז WWF), ארגון ההיאבקות הבידורית שהיו בשיא הפופולריות שלו בישראל. המון ילדים התחפשו לברט הארט, שון מייקלס, אנדרטייקר כמובן ורייזר רמון. האיש שמאחורי אחת הדמויות האהובות בכל הזמנים ב-WWE ואחת התחפושות הכי נמכרות בניינטיז, מת השבוע בגיל 63.
סקוט הול בכלל לא לטיני כמו הדמות שכל-כך מזוהה איתו. הוא נולד סמוך לוושינגטון הבירה, ומצא את עצמו נודד סביב העולם בגלל הקריירה של אביו בצבא ארה"ב, ואולי בגלל זה היה לו קל להיות בדרכים 365 ימים בשנה כמתאבק מקצועי. בגילאי התיכון הוא היה בכלל במינכן, וכאדם בוגר שב לארה"ב עם חלום להפוך למתאבק מקצועי, לכוכב ב-WWE.
ב-1983 בעודו מנסה לקבל חוזה באחד מארגוני ההיאבקות, הול הצעיר עבד כמאבטח במועדון חשפנות. שם היה מעורב בתקרית איומה: מנהל המקום חשד שאישתו בוגדת בו עם הול. המנהל, על פי עדותו של המתאבק, שבר את חלונות הרכב שלו ואיים עליו באקדח. בסופו של דבר היה זה הול שירה למוות במנהלו, והוא הואשם בהריגה. המתאבק טען להגנה עצמית, ואחרי משפט ארוך שוחרר לחופשי. "אני זוכר את הכל, זה נצרב במוחי ולא עזב אותי מאז", אמר הול ל-ESPN ב-2011, "הייתי צריך לבקש עזרה, אבל לא ביקשתי. אדם מת, בגללי". לטענתו התקרית גרמה לו להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PSTD).
הקריירה של הול התחילה לא טוב ובמשך כמה שנים הוא נדד בין ארגוני היאבקות שונים, עד שהגיע וינס מקמהן, הבעלים הכל יכול של WWE. הול אמר למקמהן שהוא יודע לעשות חיקוי ממש טוב של טוני מונטנה מ"פני צלקת". למרות שכל קשר בין הול לקובה מקרי בהחלט, החיקוי היה כל כך טוב ששניהם הרגישו שהם עלו פה על משהו, וסקוט הול הפך ל"רייזר רמון", דמות לטינית לחלוטין עם קיסם בפה ואין ספור איזכורים לטוני מונטנה מפני צלקת כמו "תגידו שלום לבחור הרע". ההבחנה בין דמויות "רעות" ל"טובות" הייתה מאוד ברורה בשנים אלה, ורייזר רמון היה דמות רעה קלאסית עם מבטא זר.
הייתה רק בעיה אחת בתוכנית של מקמהן והול: הקהל הריע לרייזר רמון כמעט מההתחלה. המוזיקה היפה שליוותה אותו, הקיסם הניצחי, השיער המשוח לאחור בג'ל והדיבור הכבד היה מאוד משכנע, מתברר. הם נאלצו להפוך אותו לדמות "טובה", למרות שמאפייניה לא השתנו. רייזר רמון היה ה"רע" הכי טוב שיש, או "הטוב" הכי רע שיש. אנשים רצו שהוא יזרוק עליהם את הקיסם שלו, פעולה פשוטה שהפך אותו לאייקון. כנראה שדמות כזאת לא הייתה עוברת כיום, אבל בהיאבקות תמיד ציפצפו על כל מה שקשור לפוליטיקלי קורקט.
הכריזמה שנשפכה ממנו והיכולות הגבוהות בזירה (זכור לטובה קרב הסולם עם חברו הטוב שון מייקלס ב-1994, שהגדיר מחדש את ז'אנר קרבות הסולם), הפכו אותו לסופרסטאר ב-WWE, בדיוק כפי שחלם. אלא שמאחורי הקלעים, המצב שלו היה שונה לחלוטין. במקום ליהנות מהתהילה, הוא היה מסומם או שיכור כמעט 24 שעות ביממה.
(סרטון הפרידה המרגש של ה-WWE מסקוט הול)
הול טען במשך השנים כי "כולם חשבו שאני בן אדם טוב. אני אדם טוב? אני הרגתי מישהו", והטראומה הזאת "עזרה" לו לברוח לעבר הסמים והאלכוהול. "הייתי באותו חדר עם שון מייקלס, שנינו היינו שפוכים מרוב סמים שלקחנו. שאלתי אותו 'הלב שלך עדיין פועם?', הוא ענה כן, אז עשינו עוד סמים", סיפר. "לילדים שלו לא היה אבא, הוא בחר בסמים ובאלכוהול על פנינו", אמרה אישתו לשעבר דיינה הול. אך המתאבק האגדי לא הצליח להפסיק: "לא יכולתי להגיד לילדיי אל תשתו, כי בשביל זה היה כיף. זה עבד".
הימים היו אמצע שנות התשעים, וכמעט כל כוכבי ההיאבקות היו בהשפעות של חומרים מסוימים רוב הזמן. אלא שאפילו יחסית למתאבקים הוללים, סקוט הול לקח את זה רחוק מדי. החברים של נטאשה שרו על "קוק בצהריים", אצל הול זה היה קוקאין על הבוקר, סטרואידים ועוד קצת קוקאין לפני העלייה לזירה. אחרי ההופעות הול ציין כי היה משתמש בכמויות בלתי סבירות של משככי כאבים ואלכוהול, בצירוף כדורי הרגעה ושינה שונים. "הייתי צריך למות כבר מאה פעמים", אמר אחרי שנגמל ב-2020. 60 מתאבקים מתו עוד לפני שחגגו 50 בגלל סמים, ביניהם חברו הטוב של הול קורט הניג ("מיסטר פרפקט"). שמת בגיל 44, רודני אנואי ("יוקוזונה") שמת בגיל 34 ו"אנדרה הענק" שמת בגיל 46.
על אף שהיה מסומם לחלוטין וככל הנראה גם בדיכאון עמוק, הקריירה של הול המשיכה לנסוק. איל ההון טד טרנר רכש את WCW והפך אותה למתחרה רצינית ל-WWF של וינס מקמהן. טרנר החתים ב-1996 את סקוט הול וחברו קווין נאש ("דיזל") תמורת מיליוני דולרים. הול לקח חלק באחד האירועים הזכורים ביותר בתולדות ההיאבקות: ההפיכה ההיסטורית של האלק הוגן לדמות "רעה" והקים עם הול ונאש את NWO, שלישייה אגדית שלקחה את מה שהול עשה בתור רייזר רמון צעד קדימה וטישטשה עוד יותר את ההבדלים בין "טובים" ל"רעים" בהיאבקות הבידורית. אמנם הם היו "רעים", אבל צברו אוהדים רבים שהריעו להם.
"מגיל קטן למדתי לשקר ולהסתיר"
ב-1999 ההתמכרות של הול התחילה לגבות ממנו מחירים, הוא בקושי הופיע ב-WCW, אך למזלו כל-כך האמינו בו והוא הוחתם על חוזה חדש, זה לא עזר לו להשתקם. "הסמים הורסים לך את החיים, עד כדי כך שאתה לא עומד בהבטחות שלך לעצמך". ב-2002 קיבל הזדמנות נוספת ב-WWE אך שוחרר כעבור מספר חודשים בגלל "הטיסה מהגיהנום": המתאבקים טסו מבריטניה חזרה לארה"ב והארגון חשב שזה יהיה נכון לאפשר שתיית אלכוהול בטיסה. התוצאה: מטוס הרוס לחלוטין וכמעט אסון כאשר שני מתאבקים היו קרובים לשבור את דלת המטוס. הול, שהיה חלק מרכזי במהומה, פוטר.
מ-2002 הוא לא באמת עבד באופן סדיר, והוא הפך למסתבך סדרתי עם החוק: הוא נעצר בחשד לכך שהרביץ לחברתו (שוחרר מחוסר ראיות), מספר פעמים תקף שוטרים שעצרו אותו עקב נהיגה בשכרות, והייתה גם תקרית במסיבה לכבודו של איירון שיק . קומיקאי שנכח באירוע התבדח על חשבונו של אואן הארט המנוח, שמת לאחר שנפל מגובה רב. "הקריירה של שיק התדרדרה יותר מהר מהנפילה של אוון הארט", אמר הקומיקאי הלא ממש מצחיק - וחטף אגרוף לפנים מסקוט הול (כנראה בצדק).
המתאבק סטינג נפרד
12 גמילות, סוף עצוב
בסופו של דבר גם להול נמאס מהסמים והאלכוהול. סקוט הול ניסה לדבריו 12 תוכניות גמילה שונות, אבל הן לא עזרו. ב-WWE אמרו שהם "השקיעו מאות אלפי דולרים" בתוכניות גמילה עבור המתאבק האגדי שכבר היה די מרושש, יותר ממה שהושקע בכל מתאבק אחר, אך זה לא הצליח להחזיר אותו למסלול, כי הם לא טיפלו באמת בטראומה שרדפה אותו - המוות במועדון החשפנות. "מגיל קטן למדתי לשקר ולהסתיר", אמר בראיון לפני חמש שנים, כשהוא כבר נקי, "באתי מבית לא בריא. מבחוץ היינו מושלמים - אבא בצבא ואמא דוגמנית, אבל אבי היה שותה המון. זה היה בית לא מתפקד". "רק אני יודע כמה סקוט הול סבל בחייו, מהילדות ועד הבגרות. הסמים והאלכוהול היו התרופה שלו", הוסיף חברו קווין נאש.
הרבה מתאבקים נאבקים בשדים שלהם מהעבר, חלקם נכנעים ומתים בטרם עת. אולי כי מכוני גמילה רגילים לא מצליחים להבין מה זה אומר להיות מוקף בסמים כל יום כל היום. מי שכן יודע הוא דיימונד דאלאס פייג', מתאבק עבר שהקים סוג של מרכז גמילה משלו למתאבקים. הוא הצליח לעזור לסקוט הול להתנקות, הנס קרה. "הוא פשוט מבין מה זה להיות מתאבק", אמר הול, "במכוני הגמילה הרגילים אפשר לשקר שנגמלת, אותו אי אפשר לחרטט". הול תירגל יוגה שפייג' המציא בעצמו, למד לאכול נכון ("כשאתה אוכל לא בריא כל הזמן, ודוחף לזה גם סמים - אתה לא יכול להבריא) והצליח להפחית את כמות הסמים והאלכוהול שצרך. ב-2014 הוא נכנס להיכל התהילה של ה-WWE, והיה נראה שחייו ניצלו.
אבל הול המשיך לסבול מכאבים בכל חלקי גופו, במיוחד בירכיים. הוא גייס כסף מאוהדים לניתוחי אורתופדיה שונים והצליח בקושי להתחיל לעמוד שוב על הרגליים, אבל בגיל 63 גופו כבר היה חלש מדי בשביל עוד הליך רפואי. ניתוח החלפת הירך שלו הסתבך, קריש דם גרם לו לשלושה התקפי לב, והוא חובר למכונות הנשמה. גופו כבר לא עמד בזה יותר, והמשפחה החליטה לשים קץ לסבלו. הול נפרד מהעולם, אבל כמו שהוא אמר: "זמנים רעים חולפים, אבל בחורים רעים חיים לנצח".
